סבלנות — חיונית למשיחיים
”שיקדו בכל מאודכם להוסיף על אמונתכם את... הסבלנות”. — פטרוס ב׳. א׳:5, 6.
1, 2. מדוע על כולנו להחזיק מעמד עד הקץ?
המשגיח הנודד ואשתו ביקרו עמית לאמונה שהיה בשנות ה־90 לחייו. הלה הקדיש עשרות שנים מחייו לשירות המלא. בעודם משוחחים, העלה האח הקשיש זכרונות בנוגע לאחדות מן הזכויות מהן נהנה במשך השנים. ”אולם”, קונן בעוד דמעות זולגות על לחייו, ”עתה אינני מסוגל עוד לעשות מאומה”. המשגיח הנודד פתח את המקרא וקרא את הכתוב במתי כ״ד:13, שם מצוטטים דברי ישוע בזה הלשון: ”אבל המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע”. אז הביט המשגיח באח היקר ואמר: ”המשימה האחרונה שיש לכולנו, בין אם ביכולתנו לעשות רבות או מעט, היא להחזיק מעמד עד הקץ”.
2 אכן, כמשיחיים על כולנו להחזיק מעמד עד קץ סדר־דברים זה או עד סוף חיינו. אין כל דרך אחרת לזכות בשביעות־רצונו של יהוה כדי להיוושע. אנו במירוץ לחיים, ועלינו ’לרוץ בסבלנות’ עד שנחצה את קו הגמר. (עברים י״ב:1) השליח פטרוס הדגיש את חשיבותה של תכונה זו בהאיצו בעמיתיו המשיחיים: ”שיקדו בכל מאודכם להוסיף על אמונתכם... את הסבלנות”. (פטרוס ב׳. א׳:5, 6) אולם, מהי בדיוק סבלנות?
סבלנות — מה משמעה?
3, 4. מה משמע לגלות סבלנות?
3 מה משמעה של הסבלנות? משמעו המילולי של הפועל היווני ”לסבול” (הִיפוֹמֶנוֹ) הוא ”להישאר או להיות תחת”. הוא מופיע 17 פעמים בכתבי־הקודש המשיחיים. בהתאם למילונאים וו. באוור, פ. וו. גינגריץ ופ. דנקר, פירושו ”להישאר במקום להימלט... , לעמוד איתן, להחזיק מעמד”. שם העצם היווני ”סבלנות” (הִיפוֹמוֹנֶה) מופיע למעלה מ־30 פעם. שלא במובנה השטחי של המלה השגורה בפי דובר השפה העברית בימינו, A New Testament Wordbook (מילון הברית החדשה) מאת וויליאם ברקליי, מציין: ”הסבלנות הינה הרוח היכולה לשאת דברים, לא מתוך השלמה עם המצב גרידא, אלא מתוך תקווה עזה... זו התכונה המעמידה אדם על שתי רגליו, כשפניו מופנות אל הרוח. זוהי המעלה היכולה להפוך את המבחן הקשה ביותר לתהילה, משום שמעבר לכאב, היא רואה את המטרה”.
4 אם כן, סבלנות מאפשרת לנו לעמוד איתנים ולא לאבד תקווה נוכח מכשולים או קשיים. (רומים ה׳:3–5) היא מביטה מעבר לכאב העכשווי אל המטרה — הגמול, או המתנה של חיי־נצח, בין אם בשמים ובין אם עלי־אדמות. — יעקב א׳:12.
סבלנות — מדוע?
5. (א) מדוע כל המשיחיים ’צריכים סבלנות’? (ב) לאילו שני סוגים ניתן לחלק את המבחנים שאנו עוברים?
5 כמשיחיים, כולנו ’צריכים סבלנות’. (עברים י׳:36) מדוע? בעיקר משום שאנו ”באים בכל מיני נסיונות”. הניסוח ביוונית כאן ביעקב א׳:2, מרמז על היתקלות שאינה צפויה או שאינה רצויה, בדומה למצב שבו אדם ניצב מול שודד. (השווה לוקס י׳:30.) אנו ניצבים בפני מבחנים שניתן לחלקם לשני סוגים: אלה המשותפים לכל בני־האדם כתוצאה מהחטא התורשתי, ואלה הנובעים ממסירותנו לאלהים. (קורינתים א׳. י׳:13; טימותיאוס ב׳. ג׳:12) מה הם אחדים ממבחנים אלה?
6. כיצד החזיק מעמד אחד מעדי־יהוה לנוכח מחלה מכאיבה?
6 מחלה קשה. בדומה לטימותיאוס, משיחיים אחדים נאלצים לסבול ’מחלות תכופות’. (טימותיאוס א׳. ה׳:23) בעיקר בעת התמודדות עם מחלה כרונית, יתכן שמכאיבה מאוד, עלינו לגלות סבלנות, לעמוד איתנים, בעזרתו של אלהים ולא לאבד את תקוותנו המשיחית. בחן את דוגמתו של אחד מעדי־יהוה בתחילת שנות ה־50 לחייו, שניהל מאבק ארוך ומתיש נגד גידול ממאיר שהתפשט במהירות. במהלך שני ניתוחים נותר נחוש בהחלטתו לא לקבל עירויי־דם. (מעשי־השליחים ט״ו:28, 29) אולם, הגידול הופיע שוב בבטנו והמשיך להתפשט בקירבת עמוד־השידרה. תוך כדי כך, חש הוא כאבים גופניים שקשה להעלותם על הדעת, ושאף מינון של תרופה לא הצליח לשככם. עם זאת, הוא נשא עיניו אל מעבר לכאב הנוכחי, אל הגמול של חיים בעולם החדש. הוא המשיך לחלוק את תקוותו העזה עם רופאים, אחיות ומבקרים. הוא החזיק מעמד עד הקץ — קץ חייו. יתכן שבעייתך הבריאותית אינה מאיימת על חייך או שאינה מכאיבה באותה מידה שסבל אותו אח יקר, אך היא עדיין עלולה להעמיד את סבלנותך במבחן.
7. איזה סוג של כאב כרוך בגילוי סבלנות לגבי אחדים מאחינו ואחיותינו הרוחניים?
7 כאב רגשי. מעת לעת, סובלים אחדים ממשרתי יהוה ”עַצְּבַת־לב” הגורמת ל”רוח נכאה”. (משלי ט״ו:13) דיכאון חמור הינו דבר שכיח ב”זמנים קשים” אלה. (טימותיאוס ב׳. ג׳:1) כתב־העת האמריקני חדשות המדע מה־5 בדצמבר 1992, דיווח: ”שיעורי הדיכאונות החמורים, לעתים קרובות עד כדי חוסר תפקוד מוחלט, הולכים וגדלים בכל דור שנולד מאז שנת 1915”. הסיבות לדיכאון מעין זה הינן מגוונות, החל מגורמים גופניים וכלה בהתנסויות מכאיבות ולא נעימות. לגבי משיחיים אחדים, גילוי סבלנות כרוך במאבק יומיומי לעמוד איתנים לנוכח כאב רגשי. אף־על־פי־כן, אין הם נכנעים. הם נותרים נאמנים ליהוה חרף הדמעות. — השווה תהלים קכ״ו:5, 6.
8. באילו קשיים כלכליים עלולים אנו להיתקל?
8 המבחנים השונים בהם אנו נתקלים, עלולים לכלול גם קשיים כלכליים חמורים. כאשר אח מניו־ג׳רסי שבארצות־הברית מצא עצמו לפתע מחוסר עבודה, מובן מאליו שנתמלא דאגה בנוגע לפרנסת משפחתו וחשש שיאבד את ביתו. ברם, הדבר לא הסיח את דעתו מתקוות המלכות. בעת שחיפש עבודה אחרת, ניצל את ההזדמנות לשרת כחלוץ עוזר. לבסוף, מצא עבודה. — מתי ו׳:25–34.
9. (א) כיצד יכול אובדנו של יקירנו לדרוש מאיתנו סבלנות? (ב) אילו פסוקים מקראיים מראים שאין זה פסול להזיל דמעות צער?
9 אם התנסית באובדנו של אחד מיקיריך, אתה זקוק לסבלנות שתעזור לך להחזיק מעמד גם תקופה ממושכת לאחר שאלה הסובבים אותך ישובו לשגרת חייהם. אפשר שתמצא שקשה לך מדי שנה במיוחד סמוך למועד בו נפטר יקירך. החזקת מעמד לנוכח אובדן מעין זה אין משמעה שרע להזיל דמעות צער. אין זה אלא טבעי להתאבל על מותו של אדם אהוב, ובשום פנים ואופן אין הדבר מצביע על חוסר אמונה בתקוות תחיית־המתים. (בראשית כ״ג:2; השווה עברים י״א:19.) נאמר כי ישוע ”בכה” לאחר מות אלעזר, אף־על־פי שבביטחון מלא אמר למרתא: ”אחיך יקום”. ואלעזר אכן קם לתחייה! — יוחנן י״א:23, 32–35, 41–44.
10. מדוע משרתי יהוה זקוקים במיוחד לסבלנות?
10 בנוסף לסבלנות הדרושה לעמידה במבחנים המשותפים לכל בני־האדם, משרתי יהוה זקוקים במיוחד לסבלנות. ”תהיו שנואים על כל הגויים בגלל שמי”. הזהיר ישוע. (מתי כ״ד:9) כמו־כן, הוסיף ואמר: ”אם אותי רדפו, גם אתכם ירדפו”. (יוחנן ט״ו:20) מדוע כל השנאה והרדיפות? משום שכמשרתי אלהים, ויהא המקום בו אנו חיים בעולם אשר יהא, השטן מנסה להפר את נאמנותנו ליהוה. (פטרוס א׳. ה׳:8; השווה ההתגלות י״ב:17.) להשגת מטרה זו, ליבה השטן לעתים קרובות את אש הרדיפות, בהעמידו את סבלנותנו במבחן קשה.
11, 12. (א) בפני איזה מבחן של סבלנות ניצבו עדי־יהוה וילדיהם בשנות ה־30 ותחילת שנות ה־40? (ב) מדוע אין עדי־יהוה מצדיעים לסמל הלאומי?
11 לדוגמה, בשנות ה־30 ובראשית שנות ה־40, הפכו עדי־יהוה וילדיהם בארצות־הברית ובקנדה מטרה לרדיפות בשל סירובם להצדיע לסמל הלאומי מטעמי מצפון. עדי־יהוה מכבדים את הסמל הלאומי של המדינה שבה הם חיים, אך נוהגים בתואם עם העיקרון המותווה בחוק אלהים, בשמות כ׳:4, 5: ”לא תעשה לך פסל וכל תמונה, אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנוכי יהוה אלהיך אל קנא”. כשילדים אחדים של עדי־יהוה גורשו מבתי־הספר משום שהחליטו לעבוד אך ורק את יהוה אלהים, עדי־יהוה עצמם הקימו בתי־ספר לחינוכם. תלמידים אלה שבו לבתי־הספר הממשלתיים כשבית־הדין העליון של ארצות־הברית הכיר בעמדתם הדתית, כשם שעושות כן מדינות נאורות כיום. ברם, כוח־הסבל האמיץ שגילו צעירים אלה מהווה דוגמה מאלפת בעיקר לצעירים משיחיים העלולים להיתקל כיום בליגלוג בשל מאמציהם לחיות על־פי עקרונות המקרא. — יוחנן א׳. ה׳:21.
12 המבחנים השונים שבהם אנו נתקלים — הן אלה המשותפים לכל בני־האדם והן אלה שבפניהם אנו ניצבים עקב אמונתנו המשיחית — מורים מדוע אנו זקוקים לסבלנות. אך, כיצד נוכל להחזיק מעמד?
החזק מעמד עד הקץ — כיצד?
13. כיצד יהוה מעניק סבלנות?
13 למשרתי אלהים יתרון ברור על אלה שאינם עובדים את יהוה. לקבלת עזרה, אנו יכולים לפנות אל ”האלהים המעניק סבלנות”. (רומים ט״ו:5, הדרך) ברם, כיצד יהוה מעניק סבלנות? דרך אחת שבה הוא עושה כן היא באמצעות הדוגמאות לסבלנות המתועדות בדברו הכתוב, המקרא. (רומים ט״ו:4) בבוחננו דוגמאות אלה, לא זו בלבד שאנו מתעודדים להחזיק מעמד, אלא גם לומדים רבות כיצד לעשות כן. שקול שתי דוגמאות בולטות לכך — עמידתו האיתנה של איוב בסבל וכוח סבלו המושלם של ישוע המשיח. — עברים י״ב:1–3; יעקב ה׳:11.
14, 15. (א) אילו מבחנים סבל איוב? (ב) כיצד יכול היה איוב להחזיק מעמד לנוכח אותם מבחנים?
14 אילו מצבים העמידו את סבלנותו של איוב במבחן? הוא סבל קשיים כלכליים כאשר איבד את מרבית נכסיו. (איוב א׳:14–17; השווה איוב א׳:3.) איוב חש את הכאב הכרוך באובדן יקיריו כאשר כל עשרת ילדיו נהרגו בסערה. (איוב א׳:18–21) הוא חלה במחלה קשה ומכאיבה מאוד. (איוב ב׳:7, 8; ז׳:4, 5) אשתו עצמה לחצה עליו להפנות עורף לאלהים. (איוב ב׳:9) רעיו הקרובים אמרו דברים פוגעים, לא נעימים וכוזבים. (השווה איוב ט״ז:1–3 עם איוב מ״ב:7.) ברם, חרף כל זאת, עמד איוב איתן, בשומרו על נאמנותו. (איוב כ״ז:5) הדברים אותם היה עליו לשאת, דומים למבחנים שבפניהם ניצבים משרתי יהוה כיום.
15 כיצד היה לאל ידו של איוב להחזיק מעמד לנוכח כל המבחנים הללו? הדבר העיקרי שחיזק את איוב היה התקווה. ”כי יש לעץ תקוה”, הצהיר. ”אם ייכרת ועוד יחליף [יצמח שוב], ויֹנַקְתּוֹ [חוטרו] לא תחדל”. (איוב י״ד:7) איזו תקווה היתה לאיוב? כמצוין בפסוקים הבאים, הוא הכריז: ”אם ימות גבר היחיה?... תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תִכְסֹף”. (איוב י״ד:14, 15) כן, איוב הביט אל מעבר לסבלו הנוכחי. הוא ידע שתלאותיו לא תימשכנה לעד. לכל היותר היה עליו לסבול עד המוות. ציפייתו מלאת התקווה היתה שיהוה, אשר תוך אהבה חפץ להקים את המתים, ישיבו לחיים. — מעשי־השליחים כ״ד:15.
16. (א) מה למדים אנו באשר לסבלנות מדוגמתו של איוב? (ב) עד כמה מציאותית צריכה להיות עבורינו תקוות המלכות, ומדוע?
16 מה אנו למדים מכוח־הסבל של איוב? כדי להחזיק מעמד עד הקץ, אל לנו לעולם לאבד את תקוותנו. זכור, כמו־כן, שוודאותה של תקוות המלכות משמעה שכל סבל שאותו אנו עוברים, הינו יחסית, ל”רגע”. (קורינתים ב׳. ד׳:16–18) תקוותנו היקרה מעוגנת היטב בהבטחתו של יהוה בנוגע לעת הקרובה לבוא, שבה ”ימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו”. (ההתגלות כ״א:3, 4) על תקווה זו ש”אינה מכזיבה”, לשמור בעירנות על מחשבותינו. (רומים ה׳:4, 5; תסלוניקים א׳. ה׳:8) עליה להיות ממשית עבורנו — כה ממשית עד כי באמצעות עיני האמונה נוכל לדמיין את עצמנו בעולם החדש — לא עוד נאבקים במחלות ובדיכאון, אלא מקיצים מדי יום בבריאות תקינה ובמחשבה צלולה; לא עוד דואגים בגין לחצים כלכליים קשים, אלא חיים בביטחה; לא עוד מתאבלים על מות יקירינו, אלא מתנסים בהתרגשות בראותנו אותם מוקמים לתחייה. (עברים י״א:1) ללא תקווה מעין זו, אנו עלולים לכרוע תחת נטל המבחנים שבהם אנו מתנסים בהווה ולהיכנע. כשתקווה בלבנו, איזה עידוד נפלא יש לנו להמשיך להיאבק, להמשיך להחזיק מעמד עד הקץ!
17. (א) אילו מבחנים היה על ישוע לסבול? (ב) לנוכח איזו עובדה, ניתן ככל הנראה, להבין את הסבל הנורא שעבר על ישוע? (ראה הערת שוליים.)
17 המקרא מעודדנו ’להביט’ אל ישוע ו’להתבונן אליו’. באילו מבחנים עמד הוא? מבחנים אחדים נבעו מחטאם של אחרים ומאי־שלימותם. ישוע סבל לא רק ”התנגדות שכזאת מאת החוטאים”, אלא גם את הבעיות שהתעוררו בקרב תלמידיו, כולל את ויכוחיהם החוזרים ונשנים על השאלה מי הגדול מביניהם. יתרה מזו, הוא ניצב בפני מבחן אמונה קשה שלא היה כדוגמתו. הוא ”סבל את הצלב [עמוד־ההוקעה, ע״ח]”. (עברים י״ב:1–3; לוקס ט׳:46; כ״ב:24) קשה אף לתאר את הסבל הנפשי והגופני שהיה כרוך בכאב ההוקעה ובחרפה שבהוצאה להורג בתור מחלל שם אלהים.a
18. בהתאם לדברי השליח פאולוס, אילו שני דברים חיזקו את ישוע?
18 מה איפשר לישוע להחזיק מעמד עד הקץ? השליח פאולוס מציין שני דברים שחיזקו את ישוע: ”תפילות ותחנונים”, וכמו־כן, ”השמחה הערוכה לפניו”. ישוע, בנו המושלם של אלהים, לא בוש לבקש עזרה. הוא התפלל ”בצעקה גדולה ובדמעות”. (עברים ה׳:7; י״ב:2) בעיקר ככל שקרב ובא מבחנו הגדול ביותר, ראה הוא לנכון להתפלל שוב ושוב וביתר חוזקה לקבל כוח. (לוקס כ״ב:39–44) כמענה לתחינות ישוע, לא הסיר יהוה את המבחן, אלא חיזק אותו כדי שיעמוד בו. ישוע החזיק מעמד גם משום שהביט אל מעבר לעמוד־ההוקעה אל הגמול — השמחה שתהיה לו בתורמו לקידוש שם יהוה ולפדות המשפחה האנושית מן המוות. — מתי ו׳:9; כ׳:28.
19, 20. כיצד עוזרת לנו דוגמתו של ישוע לקבל השקפה מציאותית באשר למה שכרוך בגילוי סבלנות?
19 מהדוגמה של ישוע אנו למדים מספר דברים העוזרים לנו לקבל השקפה מציאותית בנוגע למה שהסבלנות דורשת מאיתנו. הוכחת סבלנות אינה דבר קל. אם אנו מוצאים שקשה לנו להחזיק מעמד במבחן מסוים, אנו יכולים להתנחם בידיעה שכך היה גם במקרה של ישוע. כדי להחזיק מעמד עד הקץ, עלינו להתפלל ללא הרף לקבלת כוח. כאשר אנו מתנסים במבחן יתכן שנחוש לעתים שאין אנו ראויים לפנות ליהוה בתפילה. אולם, יהוה מזמיננו לשפוך את לבנו לפניו משום ש’הוא דואג לנו’. (פטרוס א׳. ה׳:7) ובשל מה שהבטיח יהוה בדברו, הוא התחייב להעניק ’כוח נשגב’ לאלה הפונים אליו מתוך אמונה. — קורינתים ב׳. ד׳:7–9.
20 לעתים, אנו נאלצים להחזיק מעמד תוך כדי דמעות. עבור ישוע הכאב שבהוקעה לא היה כשלעצמו סיבה לשמחה. אלא, השמחה נבעה מהגמול שעמד לפניו. לגבינו, אין זה מציאותי לצפות שתמיד נחוש שמחה והתרוממות־רוח בעת מבחן. (השווה עברים י״ב:11.) ברם, בהביטנו קדימה אל הגמול, נוכל ’לחשוב זאת לשמחה גדולה’ אפילו בעומדנו בפני מצבים קשים ביותר. (יעקב א׳:2–4; מעשי־השליחים ה׳:41) הדבר החשוב מכל הוא שנישאר יציבים — אף אם יהיה צורך בדמעות לשם כך. אחרי הכל, ישוע לא אמר, ’זה אשר יזיל דמעות במידה הקטנה ביותר ייוושע’, אלא, ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע”. — מתי כ״ד:13.
21. (א) מה מאיץ בנו הכתוב בפטרוס ב׳. א׳:5, 6, להוסיף על הסבלנות? (ב) אילו שאלות יידונו במאמר הבא?
21 אם כן, סבלנות הינה חיונית לישועה. ברם, הכתוב בפטרוס ב׳. א׳:5, 6, מאיץ בנו להוסיף על הסבלנות את החסידות. מהי חסידות? מה הקשר בינה לבין הסבלנות, וכיצד תוכל לרוכשה? בשאלות אלה נדון במאמר הבא.
(מקור המאמר: 1993/9/15)
[הערת שוליים]
a את הסבל הנורא שעבר על ישוע ניתן ככל הנראה להבין מהעובדה שגופו המושלם שבק חיים לאחר שעות ספורות בלבד על עמוד־ההוקעה, בעוד שלפושעים שהוקעו לצדו היה צורך לשבור את שוקיהם כדי לזרז את מותם. (יוחנן י״ט:31–33) הם לא התנסו בסבל הנפשי והגופני שעבר על ישוע במשך כל אותו לילה קשה וללא שינה שקדם להוקעתו, יתכן עד למצב שבו לא יכול היה לשאת את עמוד־ההוקעה שלו. — מרקוס ט״ו:15, 21.
כיצד תשיב?
◻ מה משמע הדבר לגלות סבלנות?
◻ מדוע משרתי יהוה זקוקים במיוחד לסבלנות?
◻ מה איפשר לאיוב להחזיק מעמד?
◻ כיצד דוגמתו של ישוע עוזרת לנו לקבל השקפה מציאותית על סבלנות?
[תמונה בעמוד 9]
בתי־ספר של המלכות הוקמו כדי ללמד ילדים משיחיים שגורשו מבית־הספר בשל החלטתם לעבוד אך ורק את יהוה
[תמונה בעמוד 11]
בהיותו נחוש בדעתו לכבד את אביו, התפלל ישוע לקבלת כוח כדי להחזיק מעמד