ספר 59 — איגרת יעקב

הכותב:‏ יעקב

מקום הכתיבה:‏ ירושלים

זמן השלמת הכתיבה:‏ לפני 62 לספירה

‏’‏הוא יצא מדעתו’‏.‏ כך חשבו על ישוע קרובי משפחתו.‏ בתקופת שירותו הארצי ’‏לא האמינו בו אחיו’‏,‏ ומכאן שיעקב ויוסף ושמעון ויהודה לא נמנו עם תלמידיו הראשונים של ישוע (‏מר׳ ג׳:‏21;‏ יוח׳ ז׳:‏5;‏ מתי י״ג:‏55‏)‏.‏ אם כן,‏ על בסיס מה ניתן לומר שיעקב,‏ אחיו למחצה של ישוע,‏ כתב את הספר הקרוי יעקב?‏

² הכתוב מוסר שישוע נראה לאחר תחייתו אל יעקב,‏ והדבר ודאי שכנע אותו שישוע הוא המשיח (‏קור״א ט״ו:‏7‏)‏.‏ במעשי השליחים א׳:‏12–14 מסופר שעוד לפני חג השבועות,‏ התכנסו מרים ואחיו של ישוע לתפילה יחד עם השליחים בעלייה בירושלים.‏ אבל האם לא נכתבה איגרת זו בידי אחד השליחים שנקרא יעקב?‏ לא,‏ משום שבפתיח מזהה עצמו הכותב כ’‏עבד האדון ישוע המשיח’‏ ולא כשליח.‏ בנוסף לכך,‏ בדברי הפתיחה של יהודה,‏ הדומים לאלו של יעקב,‏ מוזכר יהודה ומוצג כ”‏עבד ישוע המשיח ואחיו של יעקב”‏ (‏יעקב א׳:‏1;‏ יהד׳ 1‏)‏.‏ מכאן ניתן להסיק בביטחון שיעקב ויהודה,‏ אחָיו למחצה של ישוע,‏ כתבו את ספרי המקרא הנושאים את שמותיהם.‏

³ יעקב היה בהחלט כשיר לכתוב איגרת של עצות לקהילה המשיחית.‏ הוא היה מוערך מאוד כמשגיח בקהילה שבירושלים.‏ פאולוס מדבר על ”‏יעקב אחי אדוננו”‏ כעל אחד מ’‏עמודי התווך’‏ בקהילה יחד עם כיפא ויוחנן (‏גל׳ א׳:‏19;‏ ב׳:‏9‏)‏.‏ עדות למעמדו הרם של יעקב היא העובדה שפטרוס שלח מייד לאחר שחרורו מבית הסוהר הודעה ”‏ליעקב ולאחים”‏.‏ כמו כן,‏ כאשר עלו פאולוס ובר־נבא לירושלים לבירור סוגיית המילה,‏ שימש יעקב כדוברם של ”‏השליחים והזקנים”‏.‏ מעניין לציין כי הפסיקה שהתקבלה ואיגרת יעקב מתחילות בדברי ברכה זהים — ראיה נוספת ששתיהן נכתבו בידי אדם אחד (‏מה״ש י״ב:‏17;‏ ט״ו:‏13,‏ 22,‏ 23;‏ יעקב א׳:‏1‏)‏.‏

⁴ ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר כי הכוהן הגדול חנן (‏חנניה)‏,‏ אשר נמנה עם כת הצדוקים,‏ היה אחראי למותו של יעקב בסקילה.‏ היה זה לאחר מותו של המושל הרומי פֶסְטוֹס,‏ בערך ב־62 לספירה,‏ ולפני שיורשו אַלְבִּינוּס ירש את כיסאו.‏a אך מתי כתב יעקב את איגרתו?‏ יעקב שלח את איגרתו מירושלים אל ”‏שנים עשר השבטים שבגולה”‏ (‏יעקב א׳:‏1‏)‏.‏ היה צריך לחלוף די זמן משפיכת רוח הקודש ב־33 לספירה עד להתפשטות דת האמת המשיחית ועד להתפתחות התנאים המדאיגים המתוארים באיגרת.‏ יתרה מזו,‏ מן האיגרת עולה כי המשיחיים כבר לא היו מאורגנים בקבוצות קטנות,‏ אלא בקהילות ובהן ’‏זקנים’‏ שהתפללו ותמכו בחלשים.‏ זאת ועוד,‏ צריך היה לחלוף מספיק זמן עד שהקהילה נתפסה לשאננות ולפורמליות (‏ב׳:‏1–4;‏ ד׳:‏1–3;‏ ה׳:‏14;‏ א׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ אם כן,‏ סביר מאוד להניח שיעקב כתב את איגרתו בתקופה מאוחרת,‏ אולי זמן קצר לפני 62 לספירה,‏ וזאת בהנחה שיוסף בן מתתיהו מדייק בתיאור המאורעות שהתרחשו סביב מותו של פסטוס,‏ ושניתן לסמוך על המקורות הטוענים שפסטוס מת בערך ב־62 לספירה.‏

⁵ אשר למהימנות איגרת יעקב,‏ האיגרת מופיעה בכתבי היד וַטיקַנוּס מס׳ 1209,‏ סינַאִיטיקוּס ואַלֶכּסַנדרינוּס.‏ היא כלולה גם בלפחות עשרה קטלוגים שקדמו לוועידת קרתגו שהתקיימה ב־397 לספירה.‏ האיגרת צוטטה בהרחבה בידי אבות הכנסייה הקדומים,‏ וניכרת בה הרמוניה פנימית מלאה עם יתר כתבי־הקודש.‏

⁶ מדוע כתב יעקב את האיגרת?‏ מעיון מעמיק עולה כי שררו בתוך הקהילה בעיות שונות שעוררו קשיים בקרב האחים.‏ היו שהנמיכו את אמות המידה המשיחיות,‏ או אף התעלמו מהן.‏ הם פיתחו ידידות עם העולם והיו אשמים בניאוף רוחני כאישה הבוגדת בבעלה.‏ מתוך שאיפה למצוא סתירות מדומות,‏ יש שטוענים כי איגרת יעקב,‏ המטיפה לאמונה המלווה במעשים,‏ סותרת את דברי פאולוס על ישועה הבאה מאמונה ולא ממעשים.‏ ואולם,‏ לפי ההקשר יעקב מתכוון לאמונה המוכחת במעשים ולא רק במילים,‏ ואילו פאולוס מדבר מפורשות על מעשי התורה.‏ למעשה,‏ יעקב מוסיף על טיעוניו של פאולוס ומגדיר במה מתבטאת האמונה.‏ עצותיו של יעקב נותנות מענה יעיל ביותר לבעיות שאיתן מתמודד המשיחי מדי יום ביומו.‏

⁷ יעקב משתמש במושגים מחיי היומיום כגון בעלי חיים,‏ סירות,‏ איכרים וחציר,‏ ומוכיח בצורה ציורית את טיעוניו בנושא האמונה,‏ הסבלנות וכוח העמידה.‏ הוא למעשה מיישם את שיטות ההוראה המוצלחות של ישוע,‏ דבר המקנה לעצותיו עוצמה רבה.‏ באיגרת רואים בבירור באיזו חדות בוחן יעקב את המניעים הדוחפים את האדם לפעולה.‏

במה מועיל הספר

¹⁵ יעקב אומנם מזכיר אך ורק פעמיים את ישוע (‏א׳:‏1;‏ ב׳:‏1‏)‏,‏ אבל הוא מסביר במידה רבה איך ליישם בפועל את תורתו של האדון.‏ כך עולה מהשוואה יסודית בין איגרת יעקב לבין דרשת ההר.‏ יחד עם זאת,‏ שם יהוה מופיע באיגרתו 13 פעם (‏תרגום עולם חדש‏)‏,‏ והבטחות אלוהים מובלטות כגמול למשיחיים השומרים על אמונה איתנה (‏ד׳:‏10;‏ ה׳:‏11‏)‏.‏ לא אחת שואב יעקב מן התנ״ך דוגמאות וציטטות מתאימות לפיתוח עצותיו המעשיות.‏ באשר למקורותיו הוא מקדים ואומר:‏ ”‏ככתוב”‏,‏ ”‏התקיים הכתוב”‏ ו”‏אומר הכתוב”‏;‏ ואחר כך מייחס את הפסוקים למשיחיים (‏ב׳:‏8,‏ 23;‏ ד׳:‏5‏)‏.‏ יעקב מציג עצות ברורות ומחזק את האמונה שדבר־אלוהים הוא יחידה הרמונית אחת.‏ הוא מזכיר את מעשי האמונה שעשה אברהם,‏ את האמונה שהוכיחה רחב בפועל,‏ את עמידתו האיתנה של איוב ואת אמונתו העזה של אליהו בכוחה של תפילה (‏יעקב ב׳:‏21–25;‏ ה׳:‏11,‏ 17,‏ 18;‏ בר׳ כ״ב:‏9–12;‏ יהו׳ ב׳:‏1–21;‏ איוב א׳:‏20–22;‏ מ״ב:‏10;‏ מל״א י״ז:‏1;‏ י״ח:‏41–45‏)‏.‏

¹⁶ מבין עצותיו היקרות לאין ערוך של יעקב נמנות העצות הבאות:‏ להיות עושי הדבר ולא רק שומעיו,‏ להוכיח אמונה במעשי צדקה,‏ למצוא שמחה בעמידה בנסיונות,‏ לבקש בכל עת חוכמה מאלוהים,‏ לקרוב אליו תמיד בתפילה ולקיים את תורת המלכות ”‏ואהבת לרעך כמוך”‏ (‏יעקב א׳:‏22;‏ ב׳:‏24;‏ א׳:‏2,‏ 5;‏ ד׳:‏8;‏ ה׳:‏13–18;‏ ב׳:‏8‏)‏.‏ הוא מזהיר בחריפות מפני הוראת שקר,‏ שימוש פוגעני בלשון,‏ אפליות בין אחים בקהילה,‏ רדיפה אחר חיי הוללות והישענות על העושר בר החלוף (‏ג׳:‏1,‏ 8;‏ ב׳:‏4;‏ ד׳:‏3;‏ ה׳:‏1,‏ 5‏)‏.‏ יעקב מבהיר מפורשות כי ידידות עם העולם היא בגדר ניאוף רוחני ואיבה לאלוהים ומגדיר מהי עבודת אלוהים הטהורה:‏ ”‏לפקוד את היתומים והאלמנות בצרתם,‏ ולהישמר נקי מטומאת העולם”‏ (‏ד׳:‏4;‏ א׳:‏27‏)‏.‏ כל עצותיו מעשיות מאוד וקלות להבנה,‏ כצפוי ממשיחי שהיה אחד מ’‏עמודי התווך’‏ של הקהילה המשיחית הקדומה (‏גל׳ ב׳:‏9‏)‏.‏ מסריו הנעימים עדיין משמשים כנר לרגליהם של המשיחיים החיים כיום בזמנים סוערים,‏ שכן ה”‏חוכמה אשר ממעל”‏ היא אשר מניבה ’‏פרי צדק’‏ (‏ג׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏

¹⁷ יעקב רצה מאוד לעזור לאחיו לממש את יעדם ולרשת את מלכות אלוהים.‏ על כן האיץ בהם:‏ ”‏גם אתם התאזרו אורך רוח,‏ כוננו את לבבכם,‏ כי קרבה ביאת [‏”‏נוכחות”‏,‏ ע״ח‏]‏ האדון”‏.‏ הם יהיו מאושרים אם יחזיקו מעמד בניסיון שהרי אם יישאו חן בעיני אלוהים יקבלו את ”‏עטרת החיים אשר הבטיח האדון [‏יהוה]‏ לאוהביו”‏ (‏ה׳:‏8;‏ א׳:‏12‏)‏.‏ לפיכך,‏ עטרת החיים שמבטיח אלוהים — חיי אלמוות בשמיים או חיי נצח עלי אדמות — מובלטת כתמריץ רב עוצמה להתמיד במעשים המעידים על נאמנות.‏ אין ספק שאיגרת נפלאה זו תעודד את כולנו לחתור אל חיי עולם,‏ אם בשמיים ואם בעולם החדש שיביא יהוה תחת שלטונו של הזרע המלכותי,‏ אדוננו ישוע המשיח (‏ב׳:‏5‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏