יהוה — אל המתחשב בנסיבות!
”אבל החוכמה אשר ממעל, ... מתחשבת” (יעקב ג׳:17, ע״ח).
1. כיצד היו שציירו את אלהים כבלתי מתחשב, וכיצד חש אתה באשר להשקפה זו על אלהים?
איזה אל אתה עובד? האם אתה מאמין שהוא אל של צדק נוקשה וחסר גמישות, בעל מזג קפדני וקשוח? לרפורמטור [מְתקן־דת] הפרוטסטנטי ז׳ן קלווין, אלהים ודאי נראה כך. קלווין טען שיש לאלהים ”תוכנית נצחית ובלתי משתנה” לגבי כל אדם כפרט, וכי הוא גוזר מראש על כל אחד אם יחיה לנצח באושר או יתענה לעד באש־גיהינום. שווה בנפשך: אילו נכון היה הדבר, כל שהיית עושה אי־פעם, ואין זה משנה עד כמה השתדלת, לא היה בו כדי לשנות את תוכניתו הקשוחה וארוכת־הטווח של אלהים בנוגע אליך ולעתידך. האם היית רוצה לקרוב לאל חסר התחשבות כזה? (השווה יעקב ד׳:8.)
2, 3. (א) כיצד נוכל להדגים את חוסר הגמישות של אירגונים ומוסדות אנושיים? (ב) כיצד מגלה חזון יחזקאל על מרכבתו השמימית של יהוה את סתגלנותו של יהוה?
2 איזו הקלה אנו חשים בלומדנו שאלוהי המקרא מתחשב ביותר! אין זה אלהים אלא בני־האדם, הנוטים להיות קפדנים ובלתי גמישים מפאת חוסר השלימות שלהם. אירגוני אנוש יכולים להיות מסורבלים כרכבות־משא. כאשר רכבת־משא ענקית נוסעת לעבר מכשול המונח על הפסים, הפְּנייה הינה בלתי אפשרית וגם העצירה אינה משימה קלה. ישנן רכבות שהתנע שלהן כה רב, עד כי מרחק הבלימה שלהן גדול מקילומטר! בדומה לכך, מיכלית ענק עשויה להמשיך לשוט מרחק של שמונה קילומטרים לאחר שמנועיה הודממו! גם אם מעבירים אותה להילוך אחורי, היא עדיין עשויה להמשיך לשוט למרחק של שלושה קילומטרים! אולם עתה, חשוב על כלי־רכב רב־הוד בהרבה מן השניים שהזכרנו, אחד המייצג את אירגון יהוה.
3 לפני למעלה מ־600,2 שנה, הראה יהוה לנביאו יחזקאל חזון, שבו נצטייר אירגונו השמימי המורכב מיצורים רוחניים. היתה זו מרכבה בעלת מידות מעוררות יראה, ”כלי־הרכב” האישי של יהוה, הנתון תמיד בשליטתו. הדרך שבה מתקדם כלי־הרכב מעניינת ביותר. האופנים האדירים הם בעלי ארבעה דפנות ועיניים סביב להם, כך שיש ביכולתם לראות לכל עבר ולשנות מייד את כיוון נסיעתם מבלי לעצור או לפנות. כמו־כן, כלי־רכב עצום זה אינו מתנהל בכבדות בדומה למיכלית ענק או לרכבת־משא. יש ביכולתו להתקדם במהירות־הבזק, ואפילו לפנות בזווית ישרה! (יחזקאל א׳:1, 14–28) יהוה שונה מן האל שהטיף עליו קלווין, כשם שמרכבתו שונה מן המכונות המגושמות, מעשה ידי־אדם. הוא מסתגל בשלימות למצב. על הערכת היבט זה באישיותו של יהוה לעזור לנו להמשיך להתאים את עצמנו ולא ליפול במלכודת של חוסר גמישות.
יהוה — הישות הסתגלנית ביותר ביקום
4. (א) באיזה אופן עצם שמו של יהוה מעיד עליו כעל אל סתגלן? (ב) מה הם חלק מן התארים המיוחסים לאלהים, ומדוע הם הולמים?
4 עצם שמו של יהוה מעיד על סתגלנותו. המשמעות המילולית של ”יהוה” היא ”גורם להיות”. ללא ספק, משמע הדבר שיהוה מהווה מגשימן של כל הבטחותיו. כאשר משה שאל את אלהים לשמו, פירט יהוה את משמעות שמו בדרך זו: ”אהיה אשר אהיה” (שמות ג׳:14). יהוה מהווה או בוחר להיות, כל הדרוש כדי למלא את מטרות הצדק שלו ולהגשים את הבטחותיו. לפיכך, הוא נושא שורה מרשימה של תארים כגון בורא, אב, אדֹנָי, רועה, יהוה צבאות, שומע תפילה, שופט, מורה, גואל. הוא מהווה את כל אלה ואף יותר מכך כדי להוציא לפועל את מטרותיו האוהבות (שופטים י״א:27; ישעיהו ח׳:13; ל׳:20; מ׳:28; מ״א:14; תהלים כ״ג:1; ס״ה:3; ע״ג:28; פ״ט:27).
5. מדוע אל לנו להסיק כי סתגלנות יהוה מרמזת על כך שטבעו או אמות־המידה שלו משתנים?
5 אם כן, האם משמע הדבר, שטבעו של אלהים או אמות־המידה שלו משתנים? לא; כשם שמנסח זאת יעקב א׳: 17, ”כל צל חילוף אין בו”. האם קיימת כאן סתירה? כלל וכלל לא. למשל, איזה הורה אוהב אינו משנה תפקידים לתועלת הילדים? במשך יום שלם, ההורה עשוי לשמש יועץ, טבח, עקרת־בית, מורה, מטיף מוסר, ידיד, מכונאי, אחות — והרשימה עוד ארוכה. אישיותו של ההורה אינה משתנה במלאו תפקידים אלה; הוא או היא פשוט מתאימים את עצמם לצורכי־השעה. הדבר נכון בנוגע ליהוה בקנה־מידה רחב הרבה יותר. אין גבול למה שהוא מסוגל להוות לתועלת ברואיו. עומק חוכמתו אכן מדהים! (רומים י״א:33).
התחשבות — אות לחוכמה אלוהית
6. מה הן משמעותה המילולית והשלכותיה של המלה היוונית שבה השתמש יעקב לתיאור החוכמה האלוהית?
6 השליח יעקב השתמש במלה מעניינת כדי לתאר את החוכמה של אל עליון מסתגל זה. הוא כתב: ”אבל החוכמה אשר ממעל, ... מתחשבת” (יעקב ג׳:17, ע״ח). המלה היוונית שהוא משתמש בה כאן (אֶפִּיקִיס) קשה לתירגום. מתרגמים השתמשו במילים כגון ”מנומסת” (הדרך), ”מכרעת לכף זכות” (ד”ץ), ”סובלנית” ו”מתחשבת”. תרגום העולם החדש מתרגמה כ”מתחשבת”, ומצרף הערת שוליים המצביעה על משמעותה המילולית, ”נכונה לוותר”.a חלק ממשמעות המלה הוא לא לדקדק על קוצו של יוד בחוק היבש, לא להיות קפדנים וקשוחים שלא לצורך. החוקר וויליאם ברקליי העיר ב־New Testament Words (מילים של הברית החדשה): ”הדבר הבסיסי והיסודי ביותר בנוגע לאֶפִּיקִיאָה הוא שמקורה הוא אלהים. אם אלהים היה עומד על זכויותיו, אם אלהים היה ממצה את חומרת הדין באשר אלינו, היכן היינו? אלהים הינו הדוגמה הנעלה מכל של אחד שהוא אפיקיס ואשר נוהג באחרים באפיקיאה”.
7. כיצד גילה יהוה התחשבות בנסיבות בגן־עדן?
7 חשוב על העת שבה מרדה האנושות בריבונות יהוה. באיזו קלות יכול היה אלהים להשמיד את שלושת המורדים כפויי־הטובה — אדם, חוה והשטן! מה רב כאב־הלב שהיה נחסך ממנו! ומי יכול היה לטעון כי לא היתה לו זכות למצות דין חמור זה? אף־על־פי־כן, מעולם לא כבל יהוה את אירגונו השמימי דמוי המרכבה לאמת־מידה כלשהי של צדק שהיא קשוחה וחסרת פשרות. כך, לא רמסה מרכבה זו בחוסר רחמים את המשפחה האנושית ואת כל התקוות לעתיד מאושר עבור האנושות. נהפוך הוא, יהוה תימרן את מרכבתו במהירות־הבזק. מייד לאחר המרד, הציג יהוה אלהים תוכנית־אב של מטרה ארוכת־טווח אשר הציעה תקווה ורחמים לכל צאצאי אדם (בראשית ג׳:15).
8. (א) כיצד מתנגשת ההשקפה המוטעית של כנסיות הנצרות בנוגע להתחשבות במצב עם התחשבותו האמיתית של יהוה? (ב) מדוע יכולים אנו לומר כי התחשבות יהוה אינה מרמזת על כך שהוא עשוי להתפשר על עקרונותיו האלוהיים?
8 אך, התחשבותו של יהוה בנסיבות אינה מרמזת שהוא עשוי להתפשר על עקרונות אלוהיים. אפשר שכנסיות הנצרות כיום סוברות שהן מגלות התחשבות בהעלימן עין מאי־מוסריות רק כדי לשאת חן בעיני צאן־מרעיתן הסוררות. (השווה טימותיאוס ב׳. ד׳:3.) יהוה לעולם אינו מפר את חוקיו ואינו מתפשר על עקרונותיו. אדרבה, הוא מוכן לגלות גמישות, להסתגל למצבים שונים, כדי שניתן יהיה ליישם עקרונות אלה בצדק וברחמים. הוא יודע היטב לשמור על האיזון בין הפעלת צדק וכוח לבין אהבתו וחוכמתו המתחשבת. הבה נשקול שלוש דרכים שבהן יהוה מגלה התחשבות בנסיבות.
”סַלָּח”
9, 10. (א) מהלו הקשר בין להיות ”סַלָּח” ובין התחשבות? (ב) כיצד הפיק דוד תועלת מנכונותו של אלהים לסלוח, ומדוע?
9 דוד כתב: ”כי אתה אדני [יהוה] טוב וסַלָּח ורב חסד לכל קוראיך” (תהלים פ״ו:5). כאשר הכתבים העבריים תורגמו ליוונית, המילה ”סלח” תורגמה לאפיקיס, או ל”מתחשב”. אכן, יתכן שנכונות לסלוח וגילוי חסד הם הדרך העיקרית שבה ניתן לגלות התחשבות.
10 דוד עצמו היה מודע מאוד למידת גמישותו של יהוה בעניין זה. כאשר דוד נאף עם בת־שבע ודאג לכך שבעלה ייהרג, הן הוא והן בת־שבע היו ראויים למיתה (דברים כ״ב:22; שמואל ב׳. י״א:2–27). אם במקרה זה היו פוסקים שופטי־אנוש קשוחים, אפשר ששניהם היו מאבדים את חייהם. אך, יהוה גילה סלחנות (אפיקיס), שלפי ניסוח Vine’s Expository Dictionary of Biblical Words (המילון הפרשני למילים מקראיות מאת ווין), ”המשקפת התחשבות הבוחנת ’את עובדות המקרה באנושיות ובאופן הגיוני’”. קרוב לוודאי, העובדות שהשפיעו על החלטתו הרחמנית של יהוה, כללו חרטה כנה מצד החוטאים והחסד שקודם לכן גילה דוד כלפי אחרים (שמואל א׳. כ״ד:4–6; כ״ה:32–35; כ״ו:7–11; מתי ה׳:7; יעקב ב׳:13). אולם, בתואם עם התיאור שנתן יהוה על עצמו בשמות ל״ד:4–7, סביר היה שיהוה יעניש את דוד על מעשיו. הוא שלח את נתן הנביא לדוד כשבפיו מסר תקיף, המבהיר לדוד את העובדה שביזה את דבר יהוה. דוד התחרט וכך לא מת עקב חטאו (שמואל ב׳. י״ב:1–14).
11. כיצד גילה יהוה נכונות לסלוח במקרה של מנשה?
11 ראויה לציון אף יותר מכך היא דוגמתו של מנשה מלך יהודה. זאת מאחר שמנשה, שלא כדוד, היה מושחת ביותר במשך זמן רב. מנשה קידם פולחן דתי מתועב בארץ, לרבות הקרבת קורבנות אנוש. יתכן שהוא אף היה האחראי לכך שהנביא ישעיהו ’נוסר במשור’ (עברים י״א:37). כדי להעניש את מנשה, הרשה יהוה לכך שיילקח בשבי בבלה. אך בהיותו בכלא, גילה מנשה חרטה והתחנן לרחמים. כתגובה על חרטתו הכנה, היה יהוה ”סלח”, נכון לסלוח — גם במקרה קיצוני זה (דברי־הימים ב׳. ל״ג:9–13).
שינוי קו־הפעולה כאשר מתעוררים מצבים חדשים
12, 13. (א) במקרה של נינווה, איזה שינוי בנסיבות הניע את יהוה לשנות את קו־פעולתו? (ב) כיצד הוכיח יונה חוסר גמישות בהשוואה ליהוה אלהים?
12 התחשבות יהוה בנסיבות ניכרת גם בנכונותו לשנות את קו־הפעולה שתיכנן כאשר מתעוררים מצבים חדשים. למשל, כאשר הנביא יונה פסע ברחובות העיר נינווה הקדומה, המסר בפיו שבהשראת אלהים היה פשוט בתכלית: העיר האדירה תושמד תוך 40 יום. אולם, הנסיבות השתנו — באופן דרמטי! תושבי נינווה חזרו בתשובה (יונה פרק ג׳).
13 מאלף לראות את הניגוד שבין תגובת יהוה לזו של יונה לשינוי בנסיבות. יהוה למעשה שינה את מהלכה של מרכבתו השמימית. במקרה זה הוא הסתגל למצב, והיווה סולח חטאים במקום ”איש מלחמה” (שמות ט״ו:3). לעומת זאת, יונה היה הרבה פחות גמיש. במקום להתקדם יחד עם מרכבת יהוה, תגובתו דמתה יותר לרכבת־המשא או למיכלית שהוזכרו לעיל. הוא הכריז על השמדה, לכן חייבת להיות השמדה! יתכן שהוא חש, כי כל שינוי בתוכנית ילבין את פניו בפני תושבי נינווה. אולם, תוך סבלנות, לימד יהוה נביא עיקש זה לקח בל־יישכח בהתחשבות וברחמים (יונה פרק ד׳).
14. מדוע שינה יהוה את קו־פעולתו בנוגע לנביאו יחזקאל?
14 יהוה שינה את קו־פעולתו גם במקרים אחרים — אפילו בדברים פעוטים יחסית. פעם, למשל, כאשר הטיל על הנביא יחזקאל להציג דרמה נבואית, כללו הוראות יהוה צו, שיחזקאל יבשל את מזונו על אש, שחומר הבעירה שלה הוא גללי צואת אדם. הדבר היה קשה מנשוא לנביא, אשר קרא: ”אהה, אדוני יהוה!” והתחנן לאלהים שלא יאלצוֹ לעשות דבר המעורר בו גועל כה רב. יהוה לא דחה את רגשות הנביא כחסרי היגיון; במקום זאת, הוא התיר ליחזקאל להשתמש בצְפִיעי [גללי] בקר, חומר בעירה המקובל בארצות רבות עד לעצם ימינו (יחזקאל ד׳:12–15).
15. (א) אילו דוגמאות מגלות כי יהוה מוכן להקשיב ולהיענות לבני־אדם? (ב) איזה לקח עלינו ללמוד מכך?
15 האין זה משובב נפש להרהר בענוותו של אלוהינו יהוה? (תהלים י״ח:36) הוא נעלה עלינו בהרבה; ברם, הוא מקשיב בסבלנות לבני־אדם לא מושלמים ולעתים אף משנה את קו־פעולתו בהתאם לכך. הוא הרשה לאברהם לעתור בפניו באריכות בנוגע להשמדת סדום ועמורה (בראשית י״ח:23–33). וכן, הוא התיר למשה להביע התנגדות לתוכניתו לכלות את בני־ישראל המרדנים ותחתם להקים ממשה אומה אדירה (שמות ל״ב:7–14; דברים ט׳:14, 19; השווה עמוס ז׳:1–6). כך הוא הציב מופת מושלם למשרתיו האנושיים, שצריכים לגלות נכונות דומה להקשיב לאחרים כאשר אפשרי ומתקבל על הדעת לעשות כן. (השווה יעקב א׳:19.)
התחשבות בעת הפעלת סמכות
16. כיצד יהוה שונה מבני־האדם רבים באופן שבו הוא מפעיל את סמכותו?
16 האם הבחנת אי־פעם שככל שיחידים משיגים סמכות רבה יותר, כך רבים מהם מגלים פחות התחשבות בזולת? בניגוד לכך, יהוה מחזיק בעמדה הסמכותית הבכירה ביותר ביקום, אך הוא מהווה את הדוגמה הנעלה ביותר להתחשבות בנסיבות. הוא מפעיל את סמכותו תוך התחשבות חסרת דופי. שלא כמו אנשים רבים, יהוה אינו חסר ביטחון באשר לסמכותו, ומשום כך אינו חש מחויב לשמור עליה בקנאות — כאילו שהאצלת מידת־מה של סמכות על אחרים, עלולה בדרך כלשהי לאיים על מעמדו. למעשה, כאשר היתה ביקום רק ישות אחת מלבדו, העניק לה יהוה סמכות רבה. הוא הפך את ”הדבר” ל”אמון”, ומאז ואילך הביא את כל הדברים לידי קיום באמצעות בן אהוב זה (משלי ח׳:22, 29–31; יוחנן א׳:1–3, 14; קולוסים א׳:15–17). מאוחר יותר, האציל עליו ”כל סמכות בשמים ובארץ” (מתי כ״ח:18; יוחנן ה׳:22).
17, 18. (א) מדוע שלח אלהים מלאכים לסדום ועמורה? (ב) מדוע ביקש יהוה מן המלאכים שיעלו הצעות כיצד ’לפתות’ את אחאב?
17 בדומה לכך, יהוה הטיל על רבים מברואיו מטלות, שיכול היה לבצע טוב יותר בעצמו. למשל, כאשר אמר לאברהם, ”ארדה נא [לסדום ועמורה] ואראה הכצעקתה הבאה אלי”, הוא לא התכוון שהוא יֵרד לשם בכבודו ובעצמו. אלא, יהוה בחר להאציל מסמכותו, כשמינה מלאכים כדי ללקט עבורו מידע זה. הוא נתן להם סמכות למלא משימה זו של איסוף מידע, לחזור ולדווח לו על כך (בראשית י״ח:1–3, 20–22).
18 במקרה אחר, כאשר יהוה החליט להוציא לפועל את גזר־דינו על המלך הרשע אחאב, הוא זימן את המלאכים לכנס שמימי כדי שיעלו הצעות כיצד ’לפתות’ את המלך הכופר להצטרף לקרב אשר ישים קץ לחייו. ללא ספק, יהוה, המקור לכל חוכמה, לא היה זקוק לעזרה כדי למצוא את דרך הפעולה הטובה ביותר! למרות זאת, הוא כיבד את המלאכים בהעניקו להם את הזכות להציע פתרונות ואת הסמכות לפעול בתואם עם ההצעה שבחר (מלכים א׳. כ״ב:19–22).
19. (א) מדוע מגביל יהוה את מספר החוקים שהוא מחוקק? (ב) כיצד מגלה יהוה התחשבות באשר לציפיותיו מאיתנו?
19 יהוה אינו מנצל את סמכותו כדי לשלוט באחרים בחוסר הגינות. גם בכך הוא מגלה התחשבות יחידה במינה בנסיבות. הוא מקפיד להגביל את מספר החוקים שהוא מחוקק ואוסר על משרתיו ”לחרוג מן הכתוב” בהוספת משאות כבדים משלהם (קורינתים א׳. ד׳:6; מעשי־השליחים ט״ו:28; בניגוד לכך ראה מתי כ״ג:4). הוא מעולם לא דרש מברואיו אמונה עיוורת, אלא לרוב הוא מספק די מידע כדי להדריכם ונותן להם אפשרות בחירה, ביידעו אותם ביתרונות הציות ובתוצאות אי־הציות (דברים ל׳:19, 20). במקום לאלץ את האנשים לפעול באמצעות רגשות של אשמה, בושה או פחד, הוא מבקש לגעת ללבם; הוא מעוניין שאנשים ישרתוהו מתוך אהבה כנה ולא מתוך הכרח (קורינתים ב׳. ט׳:7). כל שירות מעין זה הנעשה בלב ונפש משמח את לב יהוה. הוא אינו מאלה שאינם מתחשבים ו’שאת רצונם קשה להשביע’ (פטרוס א׳. ב׳:18, ע״ח; משלי כ״ז:11; השווה מיכה ו׳:8).
20. כיצד משפיעה עליך התחשבותו של יהוה בנסיבות?
20 האין זה נפלא שיהוה אלהים, בעל הכוח הרב מכל ישות שבבריאה, אף פעם אינו מפעיל כוח זה בחוסר התחשבות, ולעולם אינו משתמש בו כדי לכפות על אחרים להיכנע למרותו? לעומת זאת, לאנשים, הכה ניקלים בהשוואה אליו, ישנה היסטוריה של שלטון זה על זה (קהלת ח׳:9). ברור, אם כן, שהתחשבות בנסיבות הינה תכונה יקרה המניעה אותנו לאהוב את יהוה הרבה יותר. והדבר עשוי לעודדנו לטפח תכונה זו בעצמנו. כיצד נוכל לעשות זאת? המאמר הבא ידון בנושא זה.
(מקור המאמר: 1994/8/1)
[הערת שוליים]
a בשנת 1769, המילונאי ג׳ון פרקהורסט הגדיר את המלה כ”נכון לוותר, נוטה לגלות גמישות, מנומס, מתון, סבלן”. חוקרים אחרים הציעו אף הם את ההגדרה ”נכון לוותר”.
כיצד תשיב?
◻ כיצד מדגישים שם יהוה והחזון של מרכבתו השמימית את סתגלנותו?
◻ מהי התחשבות בנסיבות, ומדוע היא מהווה אות לחוכמה האלוהית?
◻ באילו דרכים גילה יהוה כי הוא ”סַלָּח”?
◻ מדוע, בנסיבות מסוימות, בחר יהוה לשנות את קו־הפעולה שתיכנן?
◻ כיצד מגלה יהוה התחשבות בדרך שבה הוא מפעיל סמכות?
[תמונה בעמוד 25]
מדוע סלח יהוה למלך המושחת מנשה?