האם אתה באמת צריך להתנצל?‏

‏’‏לעולם איני מתנצל’‏,‏ כתב ג׳ורג׳ ברנרד שו.‏ ’‏את הנעשה אין להשיב’‏,‏ יאמרו אחרים.‏

ייתכן שבעצמנו איננו ששים להודות בטעות משום חשש פחיתות־כבוד.‏ אפשר שאנו מְתרצים זאת בכך שהבעיה נעוצה באחרים.‏ או אולי בכוונתנו להתנצל,‏ אך אנו דוחים זאת עד שאנחנו סבורים כי העניין כבר נשכח.‏

אם כן,‏ האם ההתנצלות חיונית?‏ האם היא אכן מועילה במידה כלשהי?‏

האהבה מחייבת אותנו להתנצל

אהבת־אחים היא סימן־ההיכר של תלמידיו האמיתיים של ישוע.‏ הוא אמר:‏ ”‏בזאת יֵדעו הכל שתלמידיי אתם:‏ אם תהיה אהבה ביניכם”‏ (‏יוחנן י״ג:‏35‏)‏.‏ כתבי־הקודש מעודדים את המשיחיים:‏ ”‏אהבו זה את זה בכל לבבכם”‏ (‏פטרוס א׳.‏ א׳:‏22‏)‏.‏ אהבה עזה מחייבת אותנו להתנצל.‏ מדוע?‏ כיוון שהאי־שלימות האנושית גורמת,‏ במוקדם או במאוחר,‏ לפגיעה ברגשות החונקת את האהבה,‏ אם אין מרפא לפגיעה.‏

למשל,‏ עקב חילוקי־דעות אישיים עם מישהו בקהילה המשיחית,‏ ייתכן שנעדיף שלא לדבר עימו.‏ אם פגענו בו,‏ כיצד ניתן יהיה להחזיר את יחסי האהבה לקדמותם?‏ במרבית המקרים,‏ תידרש התנצלות ולאחר מכן השקעת מאמץ לשוחח איתו בלבביות.‏ אנו חייבים לאהוב את אחינו לאמונה,‏ ובהביענו את צערנו על שפגענו בהם,‏ אנו פורעים חלק מן החוב הזה (‏רומים י״ג:‏8‏)‏.‏

לדוגמה:‏ מרי כרמן ופַּקי הן שתי משיחיות ששררה ביניהן ידידות ארוכת־ימים.‏ אך מאחר שמרי כרמן האמינה לרכילות מזיקה שהגיעה לאוזניה,‏ קשר הידידות עם פקי התרופף.‏ ללא כל הסבר,‏ היא התרחקה מפקי לגמרי.‏ כעבור כשנה,‏ גילתה מרי כרמן שהרכילות היתה כוזבת.‏ כיצד הגיבה?‏ האהבה הניעה אותה לפנות לפקי ולבטא בענווה את צערה העמוק על התנהגותה המחפירה.‏ שתיהן בכו בדמעות שליש,‏ ומאז שוררת ביניהן ידידות אמיצה.‏

גם אם איננו חשים כי עשינו דבר פסול,‏ התנצלות עשויה לפתור אי־הבנה.‏ מנואל נזכר:‏ ”‏לפני שנים רבות אשתי ואני שהינו בביתה של אחת מאחיותינו הרוחניות,‏ בשעה שהיתה מאושפזת.‏ עשינו כמיטב יכולתנו כדי לעזור לה ולילדיה בתקופת מחלתה.‏ אך לאחר ששבה לביתה,‏ התלוננה באוזני ידיד כי לא ניהלנו כראוי את הוצאות הבית.‏

‏”‏ביקרנו אצלה והסברנו שאולי בשל גילנו הצעיר וחוסר ניסיוננו,‏ לא טיפלנו בדברים כפי שהיא נהגה לעשות.‏ מייד,‏ הגיבה ואמרה שהיא זו שחבה לנו רבות ושהיא באמת אסירת־תודה על כל אשר עשינו למענה.‏ הבעיה נפתרה.‏ החוויה לימדה אותנו את חשיבותה של בקשת סליחה כאשר מתעוררות אי־הבנות”‏.‏

יהוה בירך זוג זה על כי גילה אהבה ו’‏חתר אל דברים שמביאים לידי שלום’‏ (‏רומים י״ד:‏19‏)‏.‏ באהבה כרוכה גם מודעות לרגשות הזולת.‏ פטרוס יעץ לנו להיות ”‏שותפים לצער הזולת”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏8‏)‏.‏ אם נהיה שותפים לצער הזולת,‏ רבים הסיכויים שנבחין בכאב שהסבנו לאחרים במילה או במעשה נמהרים,‏ והדבר יניענו להתנצל.‏

‏”‏חיגרו כולכם נמיכות רוח”‏

אפילו זקני־קהילה משיחיים נאמנים עלולים מדי פעם להיות מעורבים בחילופי־דברים קשים.‏ (‏השווה מעשי־השליחים ט״ו:‏37–39‏.‏)‏ במקרים אלה התנצלות תועיל ביותר.‏ אך מה יעזור לזקן־קהילה או לכל משיחי אחר המתקשה להתנצל?‏

הסוד הוא ענווה.‏ השליח פטרוס יעץ:‏ ”‏חיגרו כולכם נמיכות רוח איש כלפי רעהו”‏ (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏5‏)‏.‏ נכון שבמרבית הוויכוחים,‏ שני הצדדים אשמים במידה מסוימת,‏ אך משיחי עניו מתמקד בחולשותיו האישיות ומגלה נכונות להודות בהן (‏משלי ו׳:‏1–5‏)‏.‏

מן הראוי שזה אשר מתנצלים לפניו יקבל את ההתנצלות בענווה.‏ דרך משל,‏ נניח ששני אנשים הצריכים לתקשר ביניהם עומדים על פסגותיהם של שני הרים.‏ ניהול שיחה שתגשר על הפער שביניהם,‏ בלתי אפשרי.‏ אולם,‏ כאשר אחד מהם יורד לעמק והשני נוהג כמותו,‏ הם יכולים לשוחח בנקל.‏ בדומה לכך,‏ אם שני משיחיים צריכים ליישב ביניהם חילוקי־דעות,‏ כלשון המימרה,‏ יבואו נא שניהם לעמק השווה,‏ ויתנצלו כראוי זה לפני זה (‏פטרוס א׳.‏ ה׳:‏6‏)‏.‏

חשיבותה הרבה של ההתנצלות בנישואין

נישואין של שני אנשים לא־מושלמים יוצרים בהכרח הזדמנויות להתנצל.‏ כמו־כן,‏ אם הבעל והאשה שמים עצמם איש בנעלי רעהו,‏ הדבר יניע אותם להתנצל במקרה שהם ידברו או יפעלו בחוסר־התחשבות.‏ משלי י״ב:‏18 מציין:‏ ”‏יש בוטה כמדקרות חָרב,‏ ולשון חכמים מרפא”‏.‏ לאחר שפוגעים בדיבור בוטה ”‏כמדקרות חָרב”‏ את הנעשה אין להשיב,‏ אך בעזרת התנצלות כנה ניתן לרפא את הפגיעה.‏ כמובן,‏ לשם כך דרושים מודעות ומאמצים ממושכים.‏

סוזןa מספרת על נישואיה ואומרת:‏ ”‏ג’‏קb ואני נשואים 24 שנה,‏ אך עדיין מוסיפים ללמוד דברים חדשים זה לגבי זה.‏ למרבה הצער,‏ לפני זמן־מה,‏ נפרדנו וחיינו בנפרד במשך שבועות אחדים.‏ אך שמענו לעצות המקרא מפי הזקנים ושבנו לחיות ביחד.‏ כעת אנו מבינים שמאחר שהאישיות של כל אחד מאיתנו שונה מאוד משל השני‏,‏ חיכוכים הם בלתי נמנעים.‏ כאשר קורה הדבר,‏ אנו מזדרזים להתנצל ומשתדלים מאוד להבין איש את נקודת־מבטו של רעהו.‏ אני שמחה לומר שנישואינו השתפרו במידה ניכרת”‏.‏ ג׳ק מוסיף:‏ ”‏כמו־כן למדנו לזהות את הרגעים המסוימים שבהם אנו נוטים להתרגז.‏ באותם רגעים,‏ אנו נוהגים איש ברעהו ברגישות יתרה”‏ (‏משלי ט״ז:‏23‏)‏.‏

האם עליך להתנצל כאשר אתה סבור שאינך אשם?‏ בשעה שמעורבים רגשות עמוקים,‏ קשה להיות אובייקטיביים כשמנסים למצוא את האשם.‏ אך הדבר החשוב מכל הוא שלום הנישואים.‏ תן דעתך לאביגיל,‏ אשה מבנות־ישראל שבעלה עשה עוול לדוד.‏ אף שלא ניתן היה להאשימה בסכלותו של בעלה,‏ היא התנצלה.‏ ”‏שא נא לפשע אמתך”‏,‏ התחננה.‏ בתגובה,‏ דוד נהג בה בהתחשבות,‏ והודה בענווה שאילולא היא,‏ היה שופך דם נקי (‏שמואל א׳.‏ כ״ה:‏24–28,‏ 32–35‏)‏.‏

בדומה לכך,‏ אשה משיחית בשם ג׳וּן,‏ הנשואה זה 45 שנה,‏ גורסת כי כדי לשמור על נישואין מוצלחים דרושה הנכונוּת להיות הראשון שמתנצל.‏ היא מספרת:‏ ”‏אני אומרת לעצמי שהנישואין שלנו חשובים יותר מרגשותיי כפרט.‏ לכן כאשר אני מתנצלת,‏ אני מרגישה שאני תורמת לנישואין”‏.‏ קשיש בשם ג׳ים מציין:‏ ”‏אני מתנצל לפני אשתי אפילו על דברים של מה־בכך.‏ מאז שהיא עברה ניתוח קשה,‏ היא נעצבת בקלות.‏ לכן אני נוהג לכרוך סביבה את זרועי ולומר,‏ ’‏מצטער,‏ יקירה,‏ לא התכוונתי לצער אותך’‏.‏ בדומה לצמח שמשקים אותו,‏ היא מייד ניעורה לחיים”‏.‏

אם פגענו באדם האהוב עלינו יותר מכל,‏ התנצלות מיידית יעילה מאוד.‏ מילגרוס מסכימה בפה מלא,‏ ואומרת:‏ ”‏אני סובלת מחוסר ביטחון־עצמי,‏ ומילה חריפה מבעלי מעציבה אותי.‏ אך כאשר הוא מתנצל,‏ הרגשתי משתפרת מייד”‏.‏ כתבי־הקודש אומרים לנו כיאות:‏ ”‏צוף דבש אמרי נועם,‏ מתוק לנפש ומרפא לעצם”‏ (‏משלי ט״ז:‏24‏)‏.‏

אמנות ההתנצלות — יישומה בפועל

אם אנו נוהגים להתנצל בשעת הצורך,‏ קרוב לוודאי שנגלה כי אנשים מגיבים בחיוב.‏ ייתכן שגם הם יתנצלו לפנינו.‏ כאשר אנו חושדים שפגענו במישהו,‏ מדוע לא נעשה לנו הרגל להתנצל במקום לעשות מאמצים כבירים כדי להימנע מלהודות בטעות כלשהי?‏ אפשר שהעולם רואה בהתנצלות אות לחולשה,‏ אך למעשה היא מעידה על בגרות משיחית.‏ כמובן,‏ לא נרצה להיות כאנשים המכירים במשגה מסוים אך ממעיטים בחשיבות האחריות למעשה.‏ למשל,‏ האם קורה שאנו אומרים שאנחנו מצטערים מבלי להתכוון לכך?‏ אם אנו מאחרים ומתנצלים על כך מאוד,‏ האם אנו נחושים בדעתנו לדייק להבא?‏

לפיכך,‏ האם אנו באמת צריכים להתנצל?‏ בהחלט כן.‏ אנו חייבים זאת לעצמנו ולזולת.‏ התנצלות יכולה לסייע להקל על הכאב שנגרם מהאי־שלימות ולתקן יחסים מתוחים.‏ כל התנצלות מצדנו מהווה שיעור בענווה,‏ ומכשירה אותנו לגלות רגישות רבה יותר לרגשות הזולת.‏ כתוצאה מכך,‏ ניחשב בעיני אחינו לאמונה,‏ בעיני בן־הזוג שלנו ובעיני אחרים כאנשים הראויים לחיבתם ולאמונם.‏ תהיה לנו שלוות־נפש,‏ ויהוה אלוהים יברכנו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 23]‏

התנצלות כנה מעודדת אהבה משיחית