”אמן את עצמך”
קיטיוּס, אַלטיוּס, פוֹרטְיוּס — מהיר יותר, גבוה יותר, אמיץ יותר! זו היתה משאת נפשם של אתלטים ביוון ורומא העתיקות. במשך מאות שנים התקיימו באולימפיה, בדלפי, בנמאה ובאִיסְתְמִיָה שבקורינתוס תחרויות ספורט חשובות ”בברכת” האלים ולעיניהם הקורנות של אלפי צופים. הזכות להשתתף בתחרויות אלה היתה פועל יוצא של שנות עמל רבות. הניצחון זיכה את המנצחים ואת עירם בתהילה.
אין זה מתמיה שעל רקע תרבות זו השוו כותבי כתבי־הקודש המשיחיים, שנכתבו ביוונית, את המרוץ הרוחני של המשיחיים לתחרויות ספורט. השליחים פטרוס ופאולוס נעזרו במשלים המבוססים על אותן תחרויות כדי ללמד דברים חשובים. אותו מרוץ משיחי קשה נמשך בימינו. המשיחיים בני המאה הראשונה היו צריכים להתמודד עם העולם היהודי דאז, ואילו אנחנו צריכים להתמודד מול סדר עולמי הניצב על סיפה של השמדה (טימותיאוס ב׳. ב׳:5; ג׳:1–5). אולי כמה מאיתנו סבורים ש’מאבק האמונה’ האישי שלנו מייגע וסופו אינו מסתמן באופק (טימותיאוס א׳. ו׳:12). אך נוכל ללמוד רבות אם נדון בכמה קווי דמיון בין התחרויות האתלטיות ובין המרוץ המשיחי.
מאמן מעולה
הצלחתו של אתלט תלויה במידה רבה במאמנו. הספר הארכיאולוגיה היוונית (Archaeologia Graeca) מציין בעניין התחרויות בימי קדם: ”המתחרים היו חייבים להישבע שהקדישו עשרה חודשים מלאים לאימונים”. גם המשיחיים צריכים להתאמן נמרצות. פאולוס יעץ לטימותיאוס, זקן־קהילה משיחי: ”אמן את עצמך לחסידות” (טימותיאוס א׳. ד׳:7). מי מאמן את ה”אתלט” המשיחי? לא אחר מאשר יהוה אלוהים! השליח פטרוס כתב: ”אלוהי כל חסד... הוא ישלים אתכם וגם ייצב ויחזק ויכונן אתכם” (פטרוס א׳. ה׳:10).
הביטוי ”ישלים אתכם” תורגם מפועל ביוונית שמשמעותו היסודית לפי הלקסיקון התיאולוגי של הברית החדשה (Theological Lexicon of the New Testament) היא ”להפוך משהו [או מישהו] כשיר לייעודו, להכין אותו ולהתאימו לשימוש שיועד לו”. לקסיקון יווני־אנגלי מאת לידל וסקוט מציין שניתן להגדיר את הפועל הזה כ”להכין, לאמן או לצייד באופן יסודי”. באילו דרכים יהוה ’מכין, מאמן או מצייד אותנו באופן יסודי’ במרוץ המשיחי התובעני? כדי להבין את ההשוואה, נתייחס לכמה משיטות האימון של מאמנים.
בספר המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה (The Olympic Games in Ancient Greece) נאמר: ”מי שאימנו את בני הנעורים השתמשו בשתי שיטות עיקריות. מטרת השיטה הראשונה היתה לעודד את התלמיד להשקיע את מרב המאמצים הפיזיים על מנת שישיג את התוצאות הטובות ביותר, והשנייה נועדה לשפר את הטכניקה והסגנון שלו”.
בדומה לכך, יהוה מעודד ומחזק אותנו לממש את מרב הפוטנציאל שלנו ולהיות מיומנים יותר בשירות. אלוהינו נוסך בנו כוח באמצעות המקרא, ארגונו הארצי ומשיחיים בוגרים. לעתים הוא מכשיר אותנו על־ידי מתן תוכחה (עברים י״ב:6). במקרים אחרים הוא מרשה שנעבור ניסיונות וקשיים וזאת במטרה שנפתח סבלנות, כלומר כוח סבל (יעקב א׳:2–4). נוסף על כך, הוא נותן לנו את הכוח הדרוש. ישעיהו הנביא אמר: ”קוֹוי יהוה יחליפו כוח. יעלו אֵבֶר כנשרים. ירוצו ולא יִיגָעוּ; ילכו ולא יִיעָפוּ” (ישעיהו מ׳:31).
מעל לכול, אלוהים נותן לנו מרוחו והיא מחזקת אותנו להמשיך לעובדו כרצוי בעיניו (לוקס י״א:13). רבים ממשרתי אלוהים עוברים מבחני אמונה קשים וארוכים. אלה גברים ונשים רגילים כמונו. אך הם נשענים כל כולם על אלוהים וזה מה שמאפשר להם להחזיק מעמד. אכן, ’הכוח הנשגב הוא מאת אלוהים ולא מידיהם’ (קורינתים ב׳. ד׳:7).
מאמן אוהד
אחד התפקידים של מאמן בימי קדם היה ”לקבוע את אופיים ואת מספרם של התרגילים שצריך האתלט לבצע במקצוע מסוים”, מציין חוקר אחד. במסגרת ה”אימונים” שלנו, אלוהים מביא בחשבון את נסיבותינו האישיות, את יכולותינו ואת מגבלותינו. פעמים רבות במהלך הכשרתנו אנו מתחננים ליהוה כמו איוב: ”זכור נא כי כחומר עשיתני” (איוב י׳:9). ומהי תגובתו של המאמן האוהד שלנו? דוד כתב אודות יהוה: ”הוא ידע יִצרנו, זָכוּר כי עפר אנחנו” (תהלים ק״ג:14).
אפשר שבעיה בריאותית קשה מגבילה את מה שאתה מסוגל לעשות בשירות או שאתה נאבק עם דימוי עצמי נמוך. אולי אתה מתאמץ להיגמל מהרגל שלילי או שקשה לך להתנגד באומץ ללחץ חברתי בשכונה, במקום העבודה או בבית־הספר. בכל מצב, אל תשכח שיהוה מבין את בעיותיך טוב יותר מכל אחד אחר — כולל אותך! בתור מאמן הדואג לטובתך, הוא תמיד יהיה לצדך ויעזור לך אם תקרב אליו (יעקב ד׳:8).
המאמנים בימי קדם ”יכלו להבחין בתשישות או בחולשה שאינן פועל יוצא של האימונים אלא דווקא של גורמים פסיכולוגיים, מצב רוח רע, דיכאון וכו’... תחום סמכותם [של המאמנים] היה כל כך רחב, שהם אפילו בדקו את חייהם הפרטיים של האתלטים והתערבו אם חשבו שכך ראוי”.
האם אתה מרגיש לפעמים תשוש או חלש בגלל לחצים בלתי פוסקים ופיתויים בעולם? יהוה, בתור המאמן שלך, דואג לך מאוד (פטרוס א׳. ה׳:7). הוא מהר מאוד מבחין בסימנים לחולשה רוחנית או לעייפות. יהוה אומנם מכבד את הרצון ואת חופש הבחירה שלנו ואת בחירותינו, אך הוא גם דואג לטובתנו הנצחית ולכן מספק לנו עזרה ותיקון בשפע בעת הצורך (ישעיהו ל׳:21). כיצד? על־ידי המקרא ופרסומים המבוססים על המקרא, ועל־ידי זקני־קהילה ואגודת האחים האוהבת שלנו.
”להינזר בכל התחומים”
כמובן, הצלחתו של אתלט לא היתה תלויה רק במאמן טוב. הרבה היה תלוי באתלט עצמו ובמחויבותו האישית לאימונים הקפדניים. משטר הבריאות היה מחמיר. האימונים חייבו תזונה נכונה והינזרות מדברים כגון מין ואלכוהול. הוֹרַצְיוּס, משורר בן המאה הראשונה לפה״ס, אמר שהמתחרים ”התנזרו מנשים ויין” על מנת ”להשיג את המטרה הנכספת”. לדברי הפרשן פ. צ׳. קוּק, המשתתפים במשחקים היו צריכים להקפיד על ”ריסון עצמי [ו]תזונה בריאה... למשך עשרה חודשים”.
פאולוס השתמש באנלוגיה זו כשכתב למשיחיים בקורינתוס, עיר שתושביה הכירו היטב את משחקי איסתמוס, שהתקיימו בקרבת מקום. הוא אמר: ”כל מתחרה נוהג להינזר בכל התחומים” (קורינתים א׳. ט׳:25). משיחיים אמיתיים אינם מאמצים לעצמם את סגנון החיים החומרני, הלא־מוסרי והטמא של האנשים בעולם (אפסים ה׳:3–5; יוחנן א׳. ב׳:15–17). מן הצורך גם לפשוט מעלינו תכונות רעות והתנהגות העומדת בניגוד למקרא וללבוש תכונות טובות כמו שהיו לישוע (קולוסים ג׳:9, 10, 12).
כיצד ניתן לעשות זאת? נשים לב לדוגמה מרשימה שהזכיר פאולוס: ”נוהג אני בקשיחות עם גופי ומשעבדו, שמא לאחר שאטיף לאחרים, אני עצמי אמצא פסול” (קורינתים א׳. ט׳:27).
פאולוס העביר את המסר באופן יעיל. הוא לא המליץ כאן על עינוי פיזי עצמי. הוא אפילו הודה שהוא בעצמו מתמודד עם קונפליקטים פנימיים. לפעמים עשה את מה שלא חפץ בו, ופעמים אחרות לא עשה את מה שחפץ לעשות. למרות זאת, הוא נאבק ולא הניח לחולשותיו לגבור עליו. הוא ’נהג בקשיחות עם גופו’ ודיכא נמרצות כל תאווה או תכונה הנובעות מבשרו (רומים ז׳:21–25).
על כל המשיחיים לנהוג כמותו. פאולוס תיאר את השינויים שערכו כמה בקורינתוס שהיו פעם נואפים, עובדי אלילים, הומוסקסואלים, גנבים וכן הלאה. מה עזר להם להשתנות? היה זה הכוח של דבר־אלוהים ושל רוח הקודש בשילוב עם נחישותם להיכנע להשפעתה. ”אבל אתם רוחצתם”, אמר פאולוס, ”אתם קודשתם, אתם הוצדקתם בשם האדון ישוע המשיח וברוח אלוהינו” (קורינתים א׳. ו׳:9–11). גם פטרוס כתב אודות אנשים שחדלו מהרגלים רעים כאלה. בתור משיחיים, כולם חוללו תמורות בחייהם (פטרוס א׳. ד׳:3, 4).
מאמצים בכיוון הנכון
פאולוס המחיש את נחישות הדעת שלו ואת התמקדותו בהשגת מטרות רוחניות כשאמר: ”אני נאבק לא כמי שמכה באוויר” (קורינתים א׳. ט׳:26). כיצד היה המתחרה מכוון את מכותיו? הספר חיי היוונים והרומאים (The Life of the Greeks and Romans) משיב: ”מה שנדרש הוא לא רק כוח, אלא גם חדות עין כדי למצוא את נקודות התורפה של היריב. מהלומות מהירות מסוימות, שנלמדו בבתי־ספר להיאבקות, והזריזות היו יעילות בהטעיית היריב”.
אחד היריבים שלנו הוא הבשר הלא־ מושלם. האם אנו מזהים איזושהי נקודת תורפה רוחנית אצלנו? האם אנו מוכנים לראות את עצמנו כפי שאחרים רואים אותנו — ובמיוחד כפי שאנו נראים בעיני השטן? לשם כך עלינו לנתח את מצבנו בצורה אובייקטיבית ולשאוף לערוך את השינויים. קל מאוד לרמות את עצמנו (יעקב א׳:22). ועד כמה קל להצדיק קו פעולה אווילי! (שמואל א׳. ט״ו:13–15, 20, 21) הדבר שקול למישהו ש”מכה באוויר”.
כיום, באחרית הימים, מי שרוצים להשביע את רצון יהוה ולראות חיים אינם יכולים להרשות לעצמם להסס בבחירה בין טוב ורע, בין קהילת אלוהים והעולם המושחת. מן ההכרח שלא ינועו מצד לצד או ’יפסחו על שתי הסעיפּים ויהיו הפכפכים בכל דרכיהם’ (יעקב א׳:8). אל להם לבזבז מאמצים על הבלים. אדם שיפעל כך תוך נחישות דעת והחלטיות יהיה מאושר ו’התקדמותו תיראה לכול’ (טימותיאוס א׳. ד׳:15).
המרוץ המשיחי בעיצומו. יהוה — המאמן הגדול שלנו — מספק לנו באהבה הדרכה וסיוע כדי שנחזיק מעמד וננחל לבסוף את הניצחון (ישעיהו מ״ח:17). בדומה לאתלטים מימי קדם, עלינו לפתח משמעת עצמית, ריסון עצמי ונחישות דעת במאבק למען האמונה. המאמצים שנשקיע בכיוון הנכון יזכו אותנו בגמול רב (עברים י״א:6).
[תיבה בעמוד 31]
’מישחו אותו בשמן’
באימונים של האתלטים ביוון העתיקה היה נהוג לכלול גם ”מְשַמן”, שתפקידו היה למרוח בשמן את גופם של הספורטאים לפני האימונים. המאמנים ”שמו לב שעיסוי מקצועי של השרירים לפני האימונים מניב תוצאות טובות. הם גם הבחינו שעיסוי עדין וזהיר מסייע לאתלט להשתחרר ולהגיע להרפיה אחרי אימון ארוך”, נאמר בספר המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה.
כשם שמשיחת שמן ממשי על הגוף יכולה להרגיע ולרפא, כך גם ”משיחת” דברו של אלוהים על ”אתלט” משיחי יכולה לתקנו, לנחמו ולרפאו. בהתאם להדרכותיו של יהוה, זקני־הקהילה נקראים להתפלל בעד אחיהם לאמונה, ובלשון משל ’למשוח אותו שמן בשם יהוה’. מעשה זה חיוני כדי שיוכל להשתקם רוחנית (יעקב ה׳:13–15; תהלים קמ״א:5).
[תמונה בעמוד 31]
אחרי שהקריבו קורבן נשבעו האתלטים שהם התאמנו במשך עשרה חודשים
[שלמי תודה]
Musée du Louvre, Paris
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 29]
Copyright British Museum