ספר 41 — מרקוס

הכותב:‏ מרקוס

מקום הכתיבה:‏ רומא

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 60 עד 65 לספירה

התקופה הנסקרת:‏ 29 עד 33 לספירה

ישוע נעצר בגן גת שמנים והשליחים נמלטו.‏ בהמשך מוסר הכתוב כי עקב אחריו ”‏בחור אחד שהיה עטוף סדין לכיסוי גופו”‏.‏ כשניסה ההמון לתופסו,‏ ”‏עזב את הסדין בידם וברח ערום”‏.‏ מוסכם כי הבחור הזה היה מרקוס.‏ בספר מעשי השליחים הוא מתואר כ”‏יוחנן המכונה מרקוס”‏.‏ ייתכן שבא ממשפחה אמידה בירושלים,‏ כי היה להם בית ומשרתים.‏ גם אימו מרים הייתה משיחית,‏ וביתה שימש את הקהילה הקדומה כמקום התאספות.‏ כשחולץ השליח פטרוס מבית הסוהר בידי מלאך,‏ הלך לביתו של מרקוס ומצא שם את האחים מכונסים יחדיו (‏מר׳ י״ד:‏51,‏ 52;‏ מה״ש י״ב:‏12,‏ 13‏)‏.‏

² השליח בר נבא,‏ איש לוי מקפריסין,‏ היה קרוב משפחתו של מרקוס (‏מה״ש ד׳:‏36;‏ קול׳ ד׳:‏10‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ כשהגיע בר נבא עם פאולוס אל ירושלים כדי למסור משלוחי סיוע לאחים מוכי הרעב,‏ הזדמן גם למרקוס להכיר את פאולוס.‏ אין ספק שקרבתו לחברי קהילה אלה ולמבשרים הנלהבים שביקרו בירושלים,‏ נטעה בו את הרצון לשרת כשליח.‏ ואכן,‏ אנו מוצאים אותו כבן לווייתם וכעוזרם של פאולוס ובר נבא במסע ההטפה הראשון שלהם.‏ משום מה,‏ עזב אותם מרקוס בפרגי שבפמפיליה וחזר לירושלים (‏מה״ש י״א:‏29,‏ 30;‏ י״ב:‏25;‏ י״ג:‏5,‏ 13‏)‏.‏ מסיבה זו,‏ סירב פאולוס לצרף את מרקוס למסע ההטפה השני,‏ והדבר יצר קרע בין פאולוס לבין בר נבא.‏ פאולוס לקח את סילא,‏ ואילו בר נבא לקח את קרוב משפחתו מרקוס והפליג עימו לקפריסין (‏מה״ש ט״ו:‏36–41‏)‏.‏

³ מרקוס הוכיח את עצמו בשירות והיה לעזר רב לא רק לבר נבא,‏ אלא מאוחר יותר גם לשליחים פטרוס ופאולוס.‏ הוא היה עם פאולוס (‏בערך 60–61 לספירה)‏ במאסרו הראשון ברומא (‏פילימ׳ 1,‏ 24‏)‏.‏ אחר כך אנו מוצאים אותו עם פטרוס בבבל בין השנים 62–64 לספירה (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ פאולוס שוב נתון במאסר ברומא כנראה בשנת 65 לספירה,‏ ובאיגרתו אל טימותיאוס הוא מבקש ממנו להביא איתו את מרקוס באומרו,‏ ”‏כי הוא מועיל לי לשירות”‏ (‏טימ״ב א׳:‏8;‏ ד׳:‏11‏)‏.‏ זהו האזכור האחרון של מרקוס בכתבי־הקודש.‏

⁴ הספר הקצר ביותר מבין ספרי הבשורה מיוחס למרקוס.‏ הוא שירת לצד שליחי ישוע והקדיש את כל חייו למען הבשורה הטובה.‏ עם זאת,‏ מרקוס לא היה אחד מ־12 השליחים,‏ ולא היה מאנשי סודו של ישוע.‏ מניין דלה את הפרטים האינטימיים המפיחים חיים בסיפור שירותו של ישוע מתחילתו ועד סופו?‏ על סמך מסורת קדומה ביותר שנמסרה מפי פפיאס,‏ אוריגנס וטרטוליינוס,‏ מקור ידיעותיו של מרקוס היה פטרוס,‏ שמרקוס היה מקורב אליו מאוד.‏a הרי פטרוס כינה אותו ”‏בני”‏ (‏פט״א ה׳:‏13‏)‏.‏ פטרוס היה עד ראייה כמעט לכל מה שכתב מרקוס,‏ ולכן מרקוס יכול היה לשמוע ממנו פרטים תיאוריים רבים שאינם מופיעים ביתר ספרי הבשורה.‏ לדוגמה,‏ מרקוס מדבר על ”‏השכירים”‏ שעבדו עבור זבדי,‏ על המצורע ש”‏כרע על ברכיו”‏ והתחנן בפני ישוע,‏ על אחוז השדים ש’‏פצע את עצמו באבנים’‏ ועל כך שישוע ישב על הר הזיתים ”‏מול בית המקדש”‏ וניבא על ’‏ביאת בן האדם בגבורה רבה ובכבוד’‏ (‏מר׳ א׳:‏20,‏ 40;‏ ה׳:‏5;‏ י״ג:‏3,‏ 26‏)‏.‏

⁵ פטרוס עצמו היה אדם מלא רגש ויכול היה להבין את הרגשות והתחושות שאחזו בישוע ולתאר אותם באוזני מרקוס.‏ ואכן,‏ מרקוס מרבה לתאר את רגשותיו ואת תגובותיו של ישוע;‏ לדוגמה,‏ מרקוס מוסר שישוע ’‏הביט כה וכה בזעם וברוב עצב’‏ ו’‏נאנח ברוחו’‏ (‏ג׳:‏5;‏ ז׳:‏34;‏ ח׳:‏12‏)‏.‏ זהו מרקוס שמספר לנו שישוע ’‏רחש אהבה’‏ כלפי הנכבד הצעיר העשיר (‏י׳:‏21‏)‏.‏ מרקוס מדווח שישוע העמיד ילד קטן בין תלמידיו,‏ ולא זו בלבד אלא גם ”‏חיבק אותו”‏.‏ עוד מוסר מרקוס שגם בהזדמנות אחרת ”‏חיבק”‏ ישוע את הילדים שהובאו אליו.‏ איזו חמימות קורנת מדיווחים אלה!‏ (‏ט׳:‏36;‏ י׳:‏13–16‏)‏.‏

⁶ חלק מתכונותיו של פטרוס ניכרות בסגנונו של מרקוס,‏ סגנון אימפולסיבי,‏ תוסס,‏ נמרץ,‏ מלא חיוניות ותיאורי.‏ נדמה כי מרקוס ניסה לתאר את ההתרחשויות במהירות המרבית.‏ לדוגמה,‏ המילה ”‏מייד”‏ וצירופים בעלי מובן דומה כמו ”‏עד מהרה”‏ ו”‏באותו רגע”‏,‏ מופיעים שוב שוב ומשווים לעלילה סגנון דרמטי.‏

⁷ אף שספר מתי עמד לרשותו של מרקוס ורק שבעה אחוזים מן המידע שבספרו אינו מופיע ביתר ספרי הבשורה,‏ תהיה זו טעות להסיק שמרקוס פשוט תמצת את ספר מתי והוסיף כמה פרטים מיוחדים.‏ מתי תיאר את ישוע כמשיח וכמלך המובטח,‏ ואילו מרקוס מדבר על חייו ופעליו מזווית אחרת.‏ הוא מציג את ישוע כבן אלוהים המחולל ניסים וכמושיע המנצח.‏ מרקוס מדגיש את פעליו של ישוע יותר מאשר את דרשותיו ואת תורתו.‏ בספרו מובאים רק חלק קטן ממשלי ישוע ורק דרשה אחת מדרשותיו הארוכות יותר של ישוע,‏ ודרשת ההר מושמטת.‏ זו הסיבה שבשורת מרקוס קצרה יותר,‏ ולמרות זאת רצופת אירועים לא פחות מיתר הבשורות.‏ לפחות 19 ניסים מוזכרים בה מפורשות.‏

⁸ מתי כתב את ספרו עבור היהודים,‏ ואילו מרקוס כתב ככל הנראה בעיקר עבור הרומאים.‏ מניין לנו שכך הדבר?‏ תורת משה מוזכרת אך ורק כאשר מרקוס מדווח על שיחה שבמהלכה הייתה התייחסות לתורה,‏ ואילן היוחסין של ישוע אינו מופיע בספר.‏ בשורת המשיח מוצגת כבעלת חשיבות אוניברסלית.‏ מרקוס מעיר הערות ביאוריות לגבי מנהגים ועיקרי אמונה יהודיים שהיו מן הסתם זרים לנוכרים (‏ב׳:‏18;‏ ז׳:‏3,‏ 4;‏ י״ד:‏12;‏ ט״ו:‏42‏)‏.‏ ביטויים ארמיים מתורגמים בו (‏ג׳:‏17;‏ ה׳:‏41;‏ ז׳:‏11,‏ 34;‏ י״ד:‏36;‏ ט״ו:‏22,‏ 34‏)‏.‏ הוא מתאר מקומות גיאוגרפיים וצמחים מארץ ישראל בליווי הסברים (‏א׳:‏5,‏ 13;‏ י״א:‏13;‏ י״ג:‏3‏)‏.‏ ערך המטבעות היהודיים מובא בכסף רומי (‏י״ב:‏42‏)‏.‏ הוא עושה שימוש במילים לטיניות יותר מכל כותבי ספרי הבשורה האחרים.‏ לדוגמה,‏ הוא מזכיר את המילים ספקולטור (‏שומר ראש)‏,‏ פרטוריום (‏בית הממשל)‏ וצֶנטוּריוֹן (‏שר מאה)‏ (‏ו׳:‏27;‏ ט״ו:‏16,‏ 39‏)‏.‏

⁹ מאחר שמרקוס כתב בראש ובראשונה אל הרומאים,‏ סביר מאוד להניח שאת ספרו כתב ברומא.‏ על סמך מסורות קדומות ועל־פי תוכן הספר ניתן להסיק שהוא נכתב ברומא במרוצת מאסרו הראשון או השני של השליח פאולוס,‏ כלומר,‏ בין השנים 60–65 לספירה.‏ בשנים ההן שהה מרקוס לפחות פעם אחת ברומא וקרוב לוודאי פעמיים.‏ כל בני הסמכא מן המאות השנייה והשלישית לספירה מאשרים שהספר נכתב בידי מרקוס.‏ כבר באמצע המאה השנייה היה הספר נפוץ בקרב המשיחיים.‏ הופעתו בכל הקטלוגים הקדומים של כתבי־הקודש המשיחיים מאשרת את מהימנות הבשורה על־פי מרקוס.‏

¹⁰ עם זאת,‏ אין לראות בסיומת הקצרה ובסיומת הארוכה,‏ המופיעות בתרגומים שונים אחרי פרק ט״ז פסוק 8‏,‏ כפסוקים אותנטיים.‏ הם אינם נמצאים ברוב כתבי היד העתיקים,‏ כגון סינַאִיטיקוּס ווַטיקַנוּס מס׳ 1209.‏ החוקרים אֶוּזֶבְּיוּס והִייֶרוֹנִימוּס בני המאה הרביעית לספירה תמימי דעים כי הנוסח המקורי נחתם במילים ”‏מפני שפחדו”‏.‏ הסיומות האחרות נוספו אולי מתוך כוונה לרכך את סופו הפתאומי של ספר הבשורה.‏

¹¹ דיוקו של ספר מרקוס ניכר בעובדה שהוא משתלב בהרמוניה מלאה לא רק עם יתר ספרי הבשורה,‏ אלא גם עם כל כתבי־הקודש מבראשית ועד ההתגלות.‏ בנוסף לכך,‏ ישוע מוצג בו שוב ושוב כבעל סמכות לא רק מתוך המילים היוצאות מפיו,‏ אלא גם בשליטתו על איתני הטבע,‏ על השטן והשדים,‏ על כל חולי ומדווה ואפילו על המוות עצמו.‏ מרקוס פותח את ספרו בדברי הקדמה מרשימים:‏ ”‏תחילת בשורת ישוע המשיח”‏.‏ בואו ושירותו היוו ’‏בשורה’‏ טובה,‏ ומכאן שלימוד ספר הבשורה על־פי מרקוס יועיל ללא ספק לכל קוראיו.‏ האירועים המתוארים במרקוס מקיפים פרק זמן שנמשך מאביב 29 לספירה ועד אביב 33 לספירה.‏

במה מועיל הספר

³¹ בעזרת תיאור ציורי חי זה של ישוע המשיח,‏ יכלו ויכולים כל קוראי מרקוס,‏ מימי המשיחיים הקדומים ועד לימינו אנו,‏ לזהות את התגשמות נבואות התנ״ך הרבות ביחס למשיח.‏ מן הציטטה הפותחת,‏ ”‏הנני שולח מלאכי לפניך”‏,‏ ועד למילים המיוסרות שאמר ישוע על עמוד ההוקעה,‏ ”‏אלי,‏ אלי,‏ למה עזבתני?‏”‏,‏ סיפור שירותו הנאמן,‏ המובא בספר מרקוס,‏ עולה בקנה אחד עם מה שנובא בתנ״ך (‏מר׳ א׳:‏2;‏ ט״ו:‏34;‏ מל׳ ג׳:‏1;‏ תהל׳ כ״ב:‏2‏)‏.‏ זאת ועוד,‏ ניסיו ונפלאותיו,‏ תורתו המועילה,‏ דברי ההגנה המעולים שהשמיע,‏ בטחונו המוחלט בדבר יהוה וברוחו,‏ ויחסו הרך כלפי העדר — כל אלה מצביעים עליו כעל זה שבא עם סמכות מתוקף היותו בן אלוהים.‏ הוא לימד ”‏כבעל סמכות”‏,‏ סמכות שנתן לו יהוה,‏ ועיקר פעילותו כאן עלי אדמות הייתה ’‏להכריז את בשורת האלוהים’‏,‏ דהיינו ש”‏קרבה מלכות אלוהים”‏.‏ תורתו מצמיחה תועלת רבה לאין ערוך למי שקשובים לה (‏מר׳ א׳:‏22,‏ 14,‏ 15‏)‏.‏

³² ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏לכם ניתן סוד מלכות האלוהים”‏.‏ מרקוס משתמש בצירוף ”‏מלכות האלוהים”‏ 14 פעם ומציג עקרונות מנחים רבים עבור מי שיזכו לחיים בעזרת המלכות.‏ ישוע אמר:‏ ”‏המאבד את נפשו למעני ולמען הבשורה — יצילנה”‏.‏ יש להסיר כל מכשול בדרך לחיי עולם:‏ ”‏מוטב לך לבוא למלכות אלוהים עם עין אחת מאשר להיות מושלך לגיהינום עם שתי עיניים”‏.‏ עוד הצהיר ישוע:‏ ”‏כל מי שאיננו מקבל את מלכות האלוהים כילד לא ייכנס לתוכה”‏,‏ ו”‏באיזה קושי ייכנסו העשירים למלכות האלוהים!‏”‏ הוא אמר שמי שמבין ששמירת שתי המצוות הראשונות במעלה חשובה יותר מכל העולות והזבחים ’‏אינו רחוק ממלכות האלוהים’‏.‏ בנקודות אלו ובנקודות אחרות בספר מרקוס הנוגעות למלכות אלוהים טמונות עצות טובות למכביר שנוכל ליישם בחיי היומיום (‏מר׳ ד׳:‏11;‏ ח׳:‏35;‏ ט׳:‏43–48;‏ י׳:‏13–15,‏ 23–25;‏ י״ב:‏28–34‏)‏.‏

³³ את הבשורה הטובה על־פי מרקוס ניתן אולי לקרוא מתחילתה ועד סופה בשעה או שעתיים,‏ ולקבל סקירה מרגשת,‏ מהירה ונמרצת על שירותו של ישוע.‏ קריאה רצופה של ספר זה אשר נכתב ברוח אלוהים,‏ ומחקר מעמיק לצד הרהורים בכתוב,‏ תמיד יצמיחו תועלת לקורא וללומד.‏ ספר מרקוס מסייע למשיחיים הנרדפים כיום כפי שסייע למשיחיים שנרדפו במאה הראשונה.‏ הואיל והמשיחיים האמיתיים חיים עתה ב”‏זמנים קשים”‏,‏ הם זקוקים להדרכה מאת אלוהים כמו זו הניתנת בספר זה העוסק בישוע המשיח המשמש לנו דוגמה ומופת.‏ קרא את הספר,‏ הפק הנאה מן האירועים הדרמטיים המתועדים בו,‏ ושאב ממנו את העידוד ללכת בעקבות ישוע,‏ מכונן האמונה ומשלימה,‏ בשמחה הבלתי מנוצחת שהפגין (‏טימ״ב ג׳:‏1;‏ עב׳ י״ב:‏2‏)‏.‏ ראה בישוע איש מעשה,‏ התמלא בקנאות שהייתה לו וחקה את נאמנותו הבלתי מתפשרת ואת אומץ לבו נוכח ניסיונות והתנגדות.‏ שאב נחמה מחלק עשיר זה של כתבי־הקודש והפק ממנו תועלת בעודך חותר לרשת חיי עולם!‏

‏[‏הערת שוליים]‏