מדוע נוח מצא חן בעיני אלוהים?‏ כיצד זה נוגע לנו?‏

רובנו זוכרים לפרטי פרטים היכן היינו,‏ מה עשינו ואיך הגבנו כשמסרו לנו ידיעה חשובה.‏ אין ספק שנוח מעולם לא שכח את היום שבו קיבל מסר מאת יהוה אלוהים,‏ ריבון היקום.‏ לא הייתה בשורה חשובה מזו.‏ יהוה אמר שבכוונתו להביא קץ ל”‏כל בשר”‏.‏ על נוח הוטל לבנות תיבה ענקית למען יינצלו הוא ומשפחתו ובעלי חיים למיניהם (‏בראשית ו׳:‏9–21‏)‏.‏

כיצד הגיב נוח?‏ האם שמח לשמע הבשורה או האם השמיע קול מחאה?‏ כיצד בישר את הבשורה לאשתו ולשאר המשפחה?‏ המקרא אינו מספק פרטים על כך,‏ ואולם נמסר לנו ש’‏נוח עשה ככל אשר ציווה אותו אלוהים’‏ (‏בראשית ו׳:‏22‏)‏.‏

זהו ללא ספק הפרט החשוב ביותר,‏ כיוון שהוא חושף את אחת הסיבות לכך שנוח מצא חן בעיני אלוהים — הוא מילא ברצון אחר דרישותיו (‏בראשית ו׳:‏8‏)‏.‏ מאילו סיבות נוספות נוח מצא חן בעיני אלוהים?‏ התשובה לשאלה זו חשובה,‏ משום שאלוהים עומד למחות את הרשע מעל פני האדמה,‏ וכדי להיות בין הניצולים עלינו לחקות את נוח.‏ אך ראשית נבחן באילו נסיבות חי נוח לפני המבול.‏

שדים עלי אדמות

נוח חי בשלביה המוקדמים של ההיסטוריה האנושית.‏ הוא נולד כאלף שנה לאחר בריאת אדם הראשון.‏ בני האדם באותם ימים לא היו אנשי מערות כפי שרבים מדמים בנפשם — יצורים שעירים,‏ רפי שכל,‏ כפופים ואוחזי אלות.‏ בתקופה ההיא יוצרו כלי ברזל ונחושת,‏ וסביר להניח שנוח נעזר בכלים אלו לבניית התיבה.‏ היו בנמצא גם כלי נגינה.‏ אנשים התחתנו,‏ הקימו משפחות,‏ גידלו יבולים ומקנה ועסקו במסחר.‏ מהבחינות הללו החיים אז דמו מאוד לחיים בימינו (‏בראשית ד׳:‏20–22;‏ לוקס י״ז:‏26–28‏)‏.‏

מבחינות אחרות היה המצב שונה לגמרי.‏ למשל,‏ תוחלת החיים הייתה ארוכה בהרבה.‏ לא היה זה נדיר לעבור את גיל 800.‏ נוח חי 950 שנה;‏ אדם חי 930 שנה;‏ ומתושלח,‏ סבו של נוח,‏ חי 969 שנהa (‏בראשית ה׳:‏5,‏ 27;‏ ט׳:‏29‏)‏.‏

הבדל נוסף עולה מן הכתוב בבראשית ו׳:‏1,‏ 2‏:‏ ”‏ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה,‏ ובנות יוּלדו להם,‏ ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה,‏ ויקחו להם נשים מכל אשר בחָרו”‏.‏ ’‏בני אלוהים’‏ אלה היו מלאכים אשר לבשו גוף בשר ודם כדי לחיות במחיצת בני האדם.‏ הם לא נשלחו מטעם אלוהים,‏ וטובת האנושות לא עמדה לנגד עיניהם.‏ ברם,‏ הם ”‏עזבו את מעונם”‏ בשמיים על מנת לקיים יחסי מין עם בנות האדם יפות המראה.‏ בעקבות זאת הפכו לשדים (‏יהודה 6‏)‏.‏

מלאכים מרדנים וסוטים אלה,‏ הניחנים באינטליגנציה וכוחות על־אנושיים,‏ השפיעו השפעה הרסנית על בני האדם.‏ ייתכן מאוד שהם הכתיבו את מהלך העניינים בחברה האנושית.‏ הם לא פעלו בסתר,‏ כמו פושע מתוחכם הפועל מאחורי הקלעים ומסווה את זהותו.‏ נהפוך הוא,‏ הם מרדו בגלוי וללא בושה באלוהים ופעלו בניגוד לרצונו.‏

בני אלוהים אלה לקחו להם נשים מבנות האדם והביאו צאצאים אשר הפכו לענקים בעלי כוחות אדירים.‏ הם נקראו ”‏נפילים”‏.‏ המקרא מוסר לנו:‏ ”‏הנפילים היו בארץ בימים ההם,‏ וגם אחרי כן,‏ אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם,‏ המה הגיבורים אשר מעולם אנשי השם”‏ (‏בראשית ו׳:‏4‏)‏.‏ הנפילים הפילו חיתתם על בני האדם.‏ המילה ”‏נפילים”‏ משמעה ”‏מפילים”‏,‏ כלומר,‏ גורמים לאחרים ליפול.‏ הם היו אנשי דמים,‏ והדים למעלליהם האלימים אנו מוצאים באגדות ובסיפורים מיתולוגיים.‏

סבלות הצדיקים

על־פי המקרא,‏ בדור ההוא היכתה השחיתות שורשים עמוקים ופשתה בכול.‏ הכתוב מציין:‏ ”‏רבה רעת האדם בארץ,‏ וכל יֵצֶר מחשבות ליבו רק רע כל היום.‏ .‏.‏.‏ ותימלא הארץ חמס [‏אלימות]‏.‏ .‏.‏.‏ השחית כל בשר את דרכו על הארץ”‏ (‏בראשית ו׳:‏5,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏

אלה היו פני הדברים בימי נוח.‏ אך בניגוד לסובבים אותו היה נוח ”‏איש צדיק”‏ אשר ”‏את האלוהים התהלך”‏ (‏בראשית ו׳:‏9‏)‏.‏ אין זה קל לאדם צדיק לחיות בחברה מרושעת.‏ עד כמה ודאי נעצב נוח לנוכח דבריהם ומעשיהם של בני דורו!‏ הוא מן הסתם חש כפי שחש לוט הצדיק,‏ אשר חי לאחר תקופת המבול.‏ הוא ישב בקרב תושבי סדום המושחתים,‏ ו”‏נדכאה נפשו בגלל התנהגות הרשעים שטופי [‏ה]‏זימה.‏ .‏.‏.‏ אשר בשבתו בקרבם ראה ושמע את הנעשה,‏ [‏ו]‏יום יום התענה בנפשו הישרה על מעשי רשעתם”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ אין ספק שכך הרגיש נוח.‏

האם אתה מוטרד מהאירועים המזעזעים המדווחים בחדשות או מהתנהגותם הפסולה של הסובבים אותך?‏ אם כן,‏ תוכל להזדהות עם נוח.‏ כשהחל המבול היה נוח בן 600 שנה.‏ שווה בנפשך כמה קשה היה לו להחזיק מעמד כל אותן שנים בעולם מרושע!‏ הוא ללא ספק ייחל לגאולה (‏בראשית ז׳:‏6‏)‏.‏

האומץ להיות שונה

נוח ”‏תמים היה בדורותיו”‏ (‏בראשית ו׳:‏9‏)‏.‏ שים לב שנאמר ’‏תמים בדורותיו’‏,‏ כלומר,‏ בקרב בני דורו ולא מנקודת מבטם.‏ במילים אחרות,‏ מבחינת אלוהים הוא היה תמים,‏ דהיינו לא דבק בו רבב,‏ אך בעיני דור המבול נחשב למוזר.‏ אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנוח לא אימץ את הדעות הרווחות ולא לקח חלק בצורות בידור ובפעילויות חברתיות המנוגדות לעקרונות אלוהים.‏ תאר לעצמך כיצד הצטייר בעיני הבריות כשהחל לבנות את התיבה.‏ סביר להניח שלעגו לו והתקלסו בו.‏ הם זלזלו בו.‏

נוסף על כך,‏ לנוח הייתה אמונה דתית איתנה והוא לא שמר אותה לעצמו.‏ נאמר לנו במקרא שהוא היה ’‏מטיף צדק’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5‏)‏.‏ אין ספק שידע כי ייתקל בהתנגדות.‏ גם חנוך,‏ אבי סבו של נוח,‏ היה צדיק,‏ והוא ניבא שאלוהים יעניש את הרשעים.‏ בעקבות זאת רדפוהו,‏ אולם אלוהים לא איפשר למתנגדיו להורגו (‏בראשית ה׳:‏18,‏ 21–24;‏ עברים י״א:‏5;‏ י״ב:‏1;‏ יהודה 14,‏ 15‏)‏.‏ לנוכח השפעתם של השטן,‏ השדים והנפילים ואל מול אדישותם או התנגדותם של מרבית בני דורו,‏ היה על נוח להיות אמיץ לב ולהאמין שיהוה מסוגל לסוכך עליו.‏

מאז ומעולם ניצבו משרתי אלוהים בפני התנגדות מצד מי שלא שירתו את אלוהים.‏ אפילו את ישוע המשיח שנאו,‏ וגם תלמידיו היו שנואים (‏מתי י׳:‏22;‏ יוחנן ט״ו:‏18‏)‏.‏ לנוח היה האומץ לשחות נגד הזרם ולשרת את יהוה.‏ הוא הבין שהרבה יותר חשוב למצוא חן בעיני אלוהים מאשר לרצות את מתנגדיו.‏ נוח אכן מצא חן בעיני אלוהים.‏

נוח שם לב

כאמור,‏ נוח הטיף באומץ לב.‏ כיצד הגיבו מאזיניו למסר שבפיו?‏ על־פי הכתוב במקרא,‏ בני דור המבול ”‏היו אוכלים ושותים ומתחתנים עד היום שנכנס נוח לתיבה ולא ידעו [‏”‏לא שמו לב”‏,‏ ע״ח‏]‏ עד שבא המבול וסחף את הכול”‏.‏ הם התעלמו מהאזהרות (‏מתי כ״ד:‏38,‏ 39‏)‏.‏

ישוע ציין שכך יהיה גם בתקופתנו.‏ זה יותר ממאה שנה שעדי־יהוה מזהירים כי יהוה עתיד לנקוט צעדים תקיפים על מנת לקיים את הבטחתו לכונן עולם חדש רב צדק.‏ הגם שמיליונים נענו בחיוב למסר,‏ מיליארדים אינם שמים לב.‏ ”‏מרצון”‏ מתעלמים הם מכך שהמבול קרה וממשמעות הדבר (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏5,‏ 13‏)‏.‏

לעומת זאת,‏ נוח כן שם לב לאזהרות והאמין במה שאמר לו יהוה אלוהים.‏ צייתנותו הביאה לישועתו.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏מתוך אמונה בנה נוח תיבה להצלת ביתו,‏ בהיותו ירא אחרי שהוזהר על דברים אשר עוד לא נראו”‏ (‏עברים י״א:‏7‏)‏.‏

דוגמה ראויה לחיקוי

נוח בנה תיבה ענקית — אורכה היה יותר ממגרש כדורגל וגובהה היה כבניין בן חמש קומות.‏ היא הייתה ארוכה ב־30 מטר מאוניית המפרש ויומינג,‏ שדווח כי היא אוניית העץ הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם.‏ כמובן,‏ התיבה לא שימשה כאונייה,‏ והיא נועדה אך ורק לצוף על פני המים.‏ אף־על־פי־כן,‏ נדרשו כישורי בנייה גבוהים לביצוע המשימה.‏ בנוסף,‏ צריך היה לכסותה בזפת מבית ומחוץ.‏ ייתכן כי פרויקט בנייה זה נמשך יותר מ־50 שנה (‏בראשית ו׳:‏14–16‏)‏.‏

אך בזאת לא נסתיימה המלאכה.‏ נוח נדרש לאגור אספקת מזון לשנה עבור משפחתו ועבור בעלי החיים.‏ לפני רדת המבול צריך היה לאסוף את בעלי החיים ולהכניסם אל תוך התיבה.‏ ”‏ויעש נוח ככל אשר ציווהו יהוה”‏.‏ איזו הקלה ודאי חש נוח ברגע שתמה המלאכה ויהוה סגר את דלת התיבה!‏ (‏בראשית ו׳:‏19–21;‏ ז׳:‏5,‏ 16‏)‏.‏

ואז החל המבול.‏ במשך 40 יום ו־40 לילה ניתך הגשם ארצה.‏ היה על הכול להישאר שנה שלמה בתוך התיבה עד שנסוגו המים (‏בראשית ז׳:‏11,‏ 12;‏ ח׳:‏13–16‏)‏.‏ כל הרשעים נכחדו,‏ ואילו נוח ומשפחתו היו היחידים שנותרו בכדור־הארץ המטוהר.‏

המקרא מציין כי המבול הכלל עולמי מהווה ”‏דוגמה”‏ לדברים העתידים לבוא.‏ באיזה מובן?‏ אנו קוראים:‏ ”‏השמיים והארץ הנוכחיים אצורים.‏.‏.‏ לאש,‏ שמורים ליום הדין,‏ לאובדן אנשי הרשע”‏.‏ אולם כבימי נוח גם בימינו יהיו ניצולים.‏ הייה סמוך ובטוח ש’‏יהוה יודע להציל את חסידיו מניסיון’‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ב׳:‏5,‏ 6,‏ 9;‏ ג׳:‏7‏)‏.‏

נוח היה מסור לאלוהים וחי כצדיק בתוך דור של רשעים.‏ הוא ציית לאלוהים באופן מוחלט.‏ היה לו האומץ לעשות את הנכון והישר,‏ אף שידע כי הדבר יביא עליו בוז ושנאה מצד מתנגדי אלוהים.‏ אם נחקה את נוח בהיבטים אלו,‏ גם אנו נמצא חן בעיני אלוהים ותהיה לנו התקווה להיוושע ולהיכנס אל העולם החדש הממשמש ובא (‏תהלים ל״ז:‏9,‏ 10‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 5]‏

הדים למעלליהם האלימים של הנפילים אנו מוצאים באגדות ובסיפורים מיתולוגיים

‏[‏תמונה בעמוד 7]‏

כדי למצוא חן בעיני אלוהים עלינו לחקות את אמונתו של נוח

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 5]‏

Alinari/Art Resource, NY