ספר 62 — איגרת יוחנן הראשונה

הכותב:‏ השליח יוחנן

מקום הכתיבה:‏ אפסוס או בקרבתה

זמן השלמת הכתיבה:‏ בערך 98 לספירה

יוחנן,‏ שהיה השליח האהוב על ישוע,‏ רחש אהבה עזה לצדקה.‏ הדבר סייע לו להבין לעומק את רוח המשיח.‏ משום כך אין אנו מופתעים שהאהבה היא המוטיב המרכזי בכתביו.‏ אך הוא לא היה רגשן,‏ שכן ישוע כינה אותו ’‏בן רעם’‏ (‏מר׳ ג׳:‏17‏)‏.‏ למעשה,‏ את שלוש איגרותיו כתב להגנת האמת והצדקה,‏ מפני שהכפירה שעליה ניבא השליח פאולוס החלה להרים את ראשה.‏ שלוש איגרותיו של יוחנן היו בהחלט בעיתן,‏ כי הן חיזקו את המשיחיים הקדומים במאבקם נגד השפעת ”‏הרָשע”‏ (‏תסל״ב ב׳:‏3,‏ 4;‏ יוח״א ב׳:‏13,‏ 14;‏ ה׳:‏18,‏ 19‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

² אם לשפוט לפי תוכנן,‏ האיגרות הללו נכתבו זמן רב אחרי ספרי הבשורה של מתי ומרקוס — והן אף מאוחרות מן האיגרות שכתבו פטרוס ופאולוס.‏ הזמנים השתנו.‏ אין כל התייחסות ליהדות שהיוותה סכנה גדולה לקהילות בראשית דרכן ודומה כי אין שום ציטטה ישירה מן התנ״ך.‏ מאידך,‏ יוחנן מדבר על ”‏השעה האחרונה”‏ ועל הופעתם של ”‏צוררי משיח רבים”‏ (‏יוח״א ב׳:‏18‏)‏.‏ הוא פונה אל קוראיו בכינויים שונים כמו ”‏ילדיי”‏,‏ ואת עצמו מכנה ”‏הזקן”‏ (‏יוח״א ב׳:‏1,‏ 12,‏ 13,‏ 18,‏ 28;‏ ג׳:‏7,‏ 18;‏ ד׳:‏4;‏ ה׳:‏21;‏ יוח״ב 1;‏ יוח״ג 1‏)‏.‏ כל זה מעיד ששלוש איגרותיו נכתבו בשלבים מאוחרים יותר.‏ יתרה מזו,‏ נראה כי הכתוב ביוחנן א׳.‏ א׳:‏3,‏ 4 מרמז שספר הבשורה על־פי יוחנן נכתב בערך באותו זמן.‏ מוסכם כי שלוש איגרותיו של יוחנן הושלמו בערך ב־98 לספירה,‏ זמן קצר לפני מותו של השליח,‏ ונכתבו באזור אפסוס.‏

³ העובדה שאיגרת יוחנן הראשונה נכתבה בידי השליח יוחנן עולה מדמיונה הרב לספר הבשורה הרביעי,‏ אותו הוא כתב מעל לכל ספק.‏ למשל,‏ בפתח איגרתו הוא מתאר את עצמו כמי שראה במו עיניו את ”‏דבר החיים.‏.‏.‏ חיי העולמים אשר היו אצל האב ונגלו לנו”‏ — התבטאויות דומות להפליא לדברי הפתיחה של ספר הבשורה על־פי יוחנן.‏ מהימנותו מתאשרת בעזרת הפְרַגְמֶנְט המוּרַטוֹרי ובעזרת כותבים קדומים כגון אירניאוס,‏ פּוֹלִיקַרְפּוֹס ופפיאס,‏ כולם בני המאה השנייה לספירה.‏a לדברי אֶוּזֶבְּיוּס (‏בערך 260–342 לספירה)‏,‏ מהימנות האיגרת הראשונה ליוחנן מעולם לא הוטלה בספק.‏b עם זאת,‏ ראוי לציין שכמה תרגומים קדומים הוסיפו בסוף פסוק 7 ובתחילת פסוק 8 בפרק ה׳‏ את המילים הבאות:‏ ”‏בשמיים האב,‏ הדבר ורוח הקודש ושלושתם אחד המה.‏ ושלושה המה המעידים בארץ”‏ (‏תרגום המלך ג׳יימס לאנגלית‏)‏.‏ אלא שפסוק זה אינו מופיע בכתבי היד היווניים הקדומים,‏ וללא ספק התווסף כתימוכין לתורת השילוש.‏ ברוב התרגומים החדשים,‏ הקתוליים והפרוטסטנטיים,‏ מילים אלו אינן מופיעות בגוף הטקסט (‏יוח״א א׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏c

⁴ יוחנן כותב על מנת להגן על ’‏אהוביו’‏ ועל ’‏ילדיו’‏ מפני תורות הכזב של ”‏צוררי משיח רבים”‏,‏ אשר יצאו מקרבם ושמנסים להרחיק אותם מן האמת (‏ב׳:‏7,‏ 18‏)‏.‏ צוררי משיח אלה שהיו כופרים,‏ הושפעו כנראה מן הפילוסופיה היוונית,‏ כולל הגנוסטיקה המוקדמת שחסידיה טענו כי ברשותם ידע מיוחד בעל אופי מיסטי מאת אלוהים.‏d בנקיטת עמדה נחרצת נגד הכפירה,‏ מדבר יוחנן על שלושה נושאים:‏ חטא,‏ אהבה וצורר המשיח.‏ אמירותיו בנושא החטא ותמיכתו בקורבן ישוע שהוקרב ככפרה על החטא מלמדות שצוררי המשיח טענו בצדקנות כי אין בהם חטא ושאין להם צורך בקורבן הכופר של ישוע.‏ ה”‏ידע”‏ שהיה להם,‏ אשר נועד לשרת אך ורק את האינטרסים שלהם,‏ הפך אותם לאנוכיים ולחסרי אהבה,‏ מצב שיוחנן חושף בהדגישו ללא הרף את האהבה המשיחית האמיתית.‏ בנוסף לכך,‏ דומה כי יוחנן חותר להפריך את תורותיהם הכוזבות,‏ ולשם כך מסביר שישוע הוא המשיח,‏ שהיה לו קיום קדם אנושי ושהתגלה בבשר כבן אלוהים כדי להושיע את המאמינים (‏א׳:‏7–10;‏ ב׳:‏1,‏ 2;‏ ד׳:‏16–21;‏ ב׳:‏22;‏ א׳:‏1,‏ 2;‏ ד׳:‏2,‏ 3,‏ 14,‏ 15‏)‏.‏ יוחנן מכנה בלא כחל ושרק את מורי השקר האלה כ”‏צוררי המשיח”‏,‏ ומציג מספר דרכים שבהן ניתן לזהות את ילדי אלוהים ואת ילדי השטן (‏ב׳:‏18,‏ 22;‏ ד׳:‏3‏)‏.‏

⁵ הואיל ויוחנן אינו פונה לקהילה מסוימת,‏ האיגרת נכתבה ככל הנראה לאגודת המשיחיים כולה.‏ עדות נוספת לכך היא היעדר דברי ברכה בתחילתה ובסופה של האיגרת.‏ יש שמגדירים את הספר הזה כמסה ולא כאיגרת.‏ הפנייה בגוף שני רבים מראה כי הכותב הפנה את דבריו לקבוצה ולא לאדם אחד.‏

במה מועיל הספר

¹¹ כפי שהיה בשלהי המאה הראשונה לספירה,‏ גם היום ישנם ”‏צוררי משיח רבים”‏,‏ שמפניהם צריך להזהיר את המשיחיים האמיתיים.‏ המשיחיים חייבים לדבוק ב’‏דבר הבשורה אשר שמעו מראשית,‏ לאהוב איש את רעהו’‏ ולעמוד באלוהים ובתורת האמת.‏ יחד עם זאת,‏ עליהם לעשות צדקה וכך ליהנות מחופש דיבור (‏ב׳:‏18;‏ ג׳:‏11;‏ ב׳:‏27–29‏)‏.‏ חשובה מאוד גם היא האזהרה מפני ’‏תאוות הבשרים,‏ תאוות העיניים וגאוות הנכסים’‏ — רעות חולות עולמיות האוחזות במרבית המשיחיים המדומים.‏ המשיחיים האמיתיים מתרחקים מן העולם ומתאוותיו בידיעה ש”‏העושה את רצון אלוהים עומד לעד”‏.‏ בעידן זה של תאוות שליליות,‏ כיתתיות ושנאה,‏ עד כמה מועיל ללמוד בעזרת כתבי־הקודש מהו רצון אלוהים ולעשות את רצונו!‏ (‏ב׳:‏15–17‏)‏.‏

¹² כמה טוב שאיגרת יוחנן הראשונה מבהירה את הניגוד בין האור הנובע מן האב לבין החושך מְחרב האמת הנובע מן הרָשע,‏ בין תורות אלוהים מעניקות החיים לבין השקרים המתעים של צורר המשיח,‏ בין האהבה השוררת בקרב קהילת כל העומדים באב ובבן לבין השנאה הרצחנית,‏ כמו זו שאחזה בקין,‏ השוכנת במי ש’‏יצאו מאיתנו למען ייוודע שלא כולם משלנו’‏ (‏ב׳:‏19;‏ א׳:‏5–7;‏ ב׳:‏8–11,‏ 22–25;‏ ג׳:‏23,‏ 24,‏ 11,‏ 12‏)‏.‏ מתוך הערכה זו עלינו לרצות מכל הלב ’‏לנצח את העולם’‏.‏ כיצד ניתן לעשות כן?‏ על־ידי אמונה איתנה ו”‏אהבת אלוהים”‏ שמשמעה לשמור את מצוותיו (‏ה׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

¹³ ”‏אהבת אלוהים”‏ — כוח מניע זה מודגש להפליא לאורך האיגרת כולה!‏ בפרק ב׳‏ אנו מוצאים את הניגוד החד בין אהבת העולם לבין אהבת האב.‏ בהמשך נמסר לנו ש”‏האלוהים הוא אהבה”‏ (‏ד׳:‏8,‏ 16‏)‏.‏ ועד כמה מעשית אהבה זו!‏ את ביטויה המרהיב אנו רואים בעובדה שהאב שלח את ’‏בנו מושיע העולם’‏ (‏ד׳:‏14‏)‏.‏ הדבר צריך לעורר בלבנו אהבה נטולת פחד המלווה בהערכה כפי שאמר השליח:‏ ”‏אנחנו אוהבים מפני שהוא אהב אותנו תחילה”‏ (‏ד׳:‏19‏)‏.‏ אהבתנו צריכה להיות כאהבתם של האב ושל הבן — אהבה מעשית שיש עימה הקרבה עצמית.‏ כפי שישוע מסר את נפשו בעדנו,‏ גם ”‏אנחנו חייבים למסור את נפשנו בעד אחינו”‏,‏ כלומר,‏ לא למנוע את רחמינו מהם,‏ ולאהוב את אחינו לא רק במילים,‏ אלא גם ”‏בפועל ובאמת”‏ (‏ג׳:‏16–18‏)‏.‏ כשם שעולה בבירור מאיגרת יוחנן,‏ אהבה זו ודעת אלוהים הן המאפשרות למתהלכים עם אלוהים לקשור קשר בל יינתק עם האב ועם הבן (‏ב׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ אל יורשי המלכות המצויים בקשר מבורך זה של אהבה,‏ אמר יוחנן:‏ ”‏ואנחנו באמיתי,‏ בבנו ישוע המשיח.‏ הוא האל האמיתי וחיי העולמים”‏ (‏ה׳:‏20‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏