מה משמע הדבר לאהוב את אלוהים?
לפני כששת אלפים שנה, נולד התינוק האנושי הראשון. לאחר הולדתו, אמרה אמו, חוה: ”קניתי איש את יהוה” (בראשית ד׳:1). הצהרתה מגלה כי אף שכבר נגזר על אדם וחוה דין מוות בעוון המרד שלהם, הם עדיין היו מודעים לאלוהותו של יהוה. מאוחר יותר הביאו לעולם ילד שני. הבנים נקראו קין והבל.
כאשר הבנים גדלו, בלי ספק למדו רבות על אהבת יהוה פשוט על־ידי בחינת בריאתו. הם נהנו מן הצבעים היפים בטבע וממגוון בעלי־החיים והצמחים. לא זו בלבד שאלוהים העניק להם חיים, אלא הוא אף חנן אותם ביכולת ליהנות מן החיים.
הם למדו שהוריהם נבראו מושלמים, ושבמקור יהוה הועיד לבני־האדם חיי־נצח. סביר להניח שאדם וחוה תיארו בפניהם את גן־עדן היפהפה, ובדרך כלשהי נאלצו להסביר להם מדוע גורשו ממעון גן־עדני זה. כמו־כן, אפשר שקין והבל היו מודעים לנבואת אלוהים המופיעה בבראשית ג׳:15. בנבואה זו, ביטא יהוה את מטרתו לתקן את המצב במועד המתאים לתועלת אוהביו ונאמניו.
הלימוד על יהוה ועל תכונותיו ודאי עורר בקין ובהבל את הרצון העז לשאת חן בעיני אלוהים. לכן הם פנו ליהוה בהגישם לו מנחות. הכתוב במקרא אומר: ”ויהי מקץ ימים, ויבֵא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחֶלבהן” (בראשית ד׳:3, 4).
הרצון העז לשאת חן בעיני אלוהים יצר את הבסיס לקשר עימו. בסופו של דבר קין מרד באלוהים, ואילו את הבל המשיכה להניע אהבה כנה לאלוהים. הבל לעולם לא היה מפתח קשר כזה עם אלוהים, אילולא רכש תחילה ידע על אישיות יהוה ומטרותיו.
גם אתה יכול להכיר את יהוה. לדוגמה, המקרא מאפשר לך ללמוד שאלוהים הוא ישות אמיתית, לא רק כוח חסר־חיים הבורא דברים במקריות. (השווה יוחנן ז׳:28; עברים ט׳:24; ההתגלות ד׳:11.) המקרא אף מלמד שיהוה הוא ”אל רחום וחנון ארך־אפיים ורב־חסד ואמת” (שמות ל״ד:6).
”שמוע מזֶבח טוב”
כשם שהסיפור על קין והבל ממחיש, אין די ברכישת ידע על אלוהים וברצון לרקום עימו יחסים הדוקים. נכון, שני האחים הגישו ליהוה מנחות. אולם נאמר, ”ויִשַע יהוה אל הבל ואל מנחתו. ואל קין ואל מנחתו לא שָעָה. ויחר לקין מאוד ויפלו פניו” (בראשית ד׳:3–5).
מדוע דחה יהוה את מנחתו של קין? האם איכות מנחתו היתה ירודה? האם יהוה נפגע משום שקין הגיש לו ”מפרי האדמה” במקום קורבן של בעלי־חיים? לא בהכרח. מאוחר יותר, אלוהים קיבל בשמחה מידי רבים מעובדיו מנחות סולת ומנחות מפרי האדמה (ויקרא ב׳:1–16). אם כן, ככל הנראה לבו של קין לקה בחסר. יהוה קרא את לב קין והזהירו: ”למה חָרָה לך ולמה נפלו פניך? הלוא אם תיטיב, שְׂאֵת? ואם לא תיטיב, לפֶּתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו” (בראשית ד׳:6, 7).
אהבה אמיתית לאלוהים אינה מסתכמת בהגשת מנחות. משום כך יהוה עודד את קין ’להיטיב’. אלוהים רצה ציות. ציות לאלוהים היה עשוי לעזור לקין לכונן יסוד טוב לקשר אוהב עם בוראו. המקרא מדגיש את ערך הציות במילים הללו: ”החפץ ליהוה בעולות וזבחים כשמוע בקול יהוה? הנה! שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים” (שמואל א׳. ט״ו:22).
מאוחר יותר, תפיסה זו זכתה לבסיס איתן ביוחנן א׳. ה׳:3: ”הן זאת היא אהבת אלוהים, שנשמור את מצוותיו. ומצוותיו אינן קשות”. כניעה לסמכות יהוה היא הדרך הטובה ביותר לגילוי אהבה כלפיו. משמע הדבר ציות לקובץ חוקי המוסר שבמקרא (קורינתים א׳. ו׳:9, 10). כלומר, אהבת הטוב ושנאת הרע (תהלים צ״ז:10; ק״א:3; משלי ח׳:13).
אחד הגילויים החשובים של אהבתנו ליהוה הוא אהבת הרֵע. המקרא אומר לנו: ”איש אם יאמר ’אוהב אני את אלוהים’ והוא שונא את אחיו, שקרן הוא; כי מי שאיננו אוהב את אחיו אשר הוא רואה אותו לא יוכל לאהוב את האלוהים אשר הוא איננו רואה אותו” (יוחנן א׳. ד׳:20).
קִרבה לאלוהים אפשרית
יש שיאמרו, ’אני עובד את יהוה. אני מציית לחוקיו. אני מתייחס לזולת בהגינות. אני עושה את כל הדברים הללו, ובכל זאת אינני מרגיש קִרבה לאלוהים. איני חש כלפיו אהבה עזה, והדבר מעורר בי רגשי אשמה’. אחדים עלולים לחשוב שאינם ראויים לרקום יחסים הדוקים עם יהוה.
משיחי אחד כתב לאחר כ־37 שנות שירות מסור ליהוה: ”פעמים רבות בחיי חשתי שהשירות שלי ליהוה נעשה כדי לצאת ידי חובה, שאולי אינו נובע מעומק הלב. אך ידעתי ששירות יהוה הוא הדבר שראוי לעשותו, ולא הרשיתי לעצמי לחדול. אולם, בכל פעם שקראתי על מישהו שאמר ש’לבו מלא וגדוש אהבה ליהוה’, תמהתי, ’מה לא בסדר אצלי, מדוע מעולם לא חשתי כך?’” כיצד נוכל לזכות לקרבה לאלוהים?
כאשר אתה אוהב מישהו, אתה חושב עליו לעתים קרובות. אתה משתוקק מאוד להימצא בקרבתו משום שאתה מתעניין בו. ככל שאתה רואה אותו, מדבר עימו וחושב עליו, כך גוברת אהבתך כלפיו. עיקרון זה נכון גם לגבי טיפוח אהבתך כלפי אלוהים.
בתהלים ע״ז:13, אמר הכותב בהשראה: ”והגיתי בכל פָּעֳלֶך, ובעלילותיך אשיחה”. הרהורים חיוניים לטיפוח אהבה כלפי אלוהים. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שאלוהים סמוי מן העין. אך ככל שתוסיף להרהר בו, כך הוא יהפוך ליותר ממשי עבורך. רק אז תוכל לפתח עימו קשר חם הנובע מעומק הלב — משום שהוא ממשי עבורך.
נטייתך להרהר לעתים קרובות בדרכי יהוה ובמגעיו תלויה בתדירות שבה אתה מקשיב לו. אתה מקשיב לו באמצעות קריאה ומחקר של דברו, המקרא, דרך־קבע. מחבר־התהלים מזהה אדם מאושר כאחד אשר ”בתורת יהוה חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה” (תהלים א׳:1, 2).
תפילה היא גורם חשוב נוסף. משום כך המקרא מעודד אותנו שוב ושוב להתפלל — ”תמיד”, ”להתפנות לתפילה” ו’להתמיד בתפילה’ (אפסים ו׳:18; קורינתים א׳. ז׳:5; רומים י״ב:12; תסלוניקים א׳. ה׳:17). באמצעות תפילותינו התמידיות ליהוה נתחבב עליו, והביטחון שהוא שומע את תפילותינו יקרב אותנו אליו. מחבר־התהלים אישר דברים אלה בהכריזו: ”אהבְתי כי ישמע יהוה את קולי, תחנוניי. כי היטה אוזנו לי, ובימַי אקרא” (תהלים קט״ז:1, 2).
חקה את אלוהי האהבה
יהוה מיטיב עימנו. כבורא היקום, בוודאי עליו לזכור דברים רבים ולדאוג להם. אולם, במקרא נאמר כי על אף היותו כה אדיר, הוא עדיין דואג לבריאתו האנושית. הוא אוהב אותנו (פטרוס א׳. ה׳:6, 7). מחבר־התהלים מאשר זאת במילים: ”יהוה אדונינו, מה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תנה הודך על השמים! כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננתה, מה אנוש כי תזכרנו, ובן־אדם כי תפקדנו?” (תהלים ח׳:2, 4, 5).
מדוע ניתן לומר שיהוה זכר את בן־האנוש? המקרא משיב: ”בזאת נגלתה אהבת האלוהים בנו, בעובדה שאלוהים שלח את בנו יחידו לעולם למען נחיה בזכותו. בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו להיות כפרה על חטאינו” (יוחנן א׳. ד׳:9, 10).
באיזה אופן קורבן־הכופר מהווה עדות חותכת לאהבת יהוה? הבה נבחן מה אירע בגן־עדן. בפני אדם וחוה עמדה הברירה להיכנע לחוק יהוה כשלנגד עיניהם התוחלת לחיי־נצח מושלמים או למרוד ביהוה ובעקבות זאת למות. הם בחרו למרוד (בראשית ג׳:1–6). בעשותם כן, האנושות כולה נידונה למוות (רומים ה׳:12). ביהירותם, גזלו מאיתנו את ההזדמנות להחליט עבור עצמנו. לאיש מאיתנו לא היתה מילה בעניין.
אולם באהבתו, זכר יהוה את האדם בן־התמותה, הכיר במצבו הקשה. באמצעות מות הקורבן של בנו, ישוע המשיח, סיפק יהוה את היסוד החוקי שבאמצעותו כל אחד מאיתנו יוכל לבחור בחיים או במוות, בציות או במרד (יוחנן ג׳:16). יהוה כאילו העניק לנו יום משפט — הזדמנות לשוב כביכול לגן־עדן ולהחליט החלטה אישית. זה גילוי האהבה הגדול מכל אשר היה אי־פעם.
שער בנפשך את הכאב שסבל יהוה כאשר ראה כיצד משפילים, מענים ומוקיעים את בכורו כמו פושע. ואלוהים סבל זאת למעננו. מודעותנו ליוזמה שנקט יהוה כשאהב אותנו תחילה, מניעה אותנו בדומה לכך לאהוב אותו ומעוררת אותנו לחפש אחריו (יעקב א׳:17; יוחנן א׳. ד׳:19). המקרא מזמיננו: ”דירשו יהוה ועוזו, בקשו פניו תמיד. זיכרו נפלאותיו אשר עשה, מופתיו ומשפטי פיו” (תהלים ק״ה:4, 5).
קשר אישי ויחסים אוהבים עם אלוהים, ידידות עימו, הם מציאותיים. ניתן להשיגם. אמת, לא ניתן להשוות במדויק את אהבתנו לאלוהים עם מערכות יחסים אנושיות. האהבה שאנו חשים כלפי בן־זוגנו, הורינו, אחינו, ילדינו או ידידינו שונה מן האהבה שאנו רוחשים ליהוה (מתי י׳:37; י״ט:29). באהבה ליהוה כרוכות מסירותנו, עבודת־האלוהים שלנו והקדשתנו אליו ללא תנאי (דברים ד׳:24). אין עוד קשר בעל משמעות כזו. אולם, אנו יכולים לפתח רגשות עזים ועמוקים כלפי אלוהים מתוך יראה וכבוד (תהלים פ״ט:8).
אף שאינך מושלם, כמו קין והבל, גם לך היכולת לאהוב את בוראך. קין הצטרף לשטן מרצונו ונעשה לרוצח האנושי הראשון (יוחנן א׳. ג׳:12). בניגוד אליו, יהוה זוכר את הבל כאיש אמונה וכצדיק, וגמולו יהיה חיים בגן־העדן העתיד לבוא (עברים י״א:4).
גם בידך הבחירה. בעזרת רוח אלוהים ודברו, תוכל באמת לאהוב את אלוהים ”בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” (דברים ו׳:5). יהוה מצדו ימשיך לאהוב אותך, מאחר שהוא ”נותן גמול לדורשיו” (עברים י״א:6).
[תמונה בעמוד 7]
קורבנו של הבל היה רצוי לאלוהים