בקרוב — עולם ללא כאבים!
עולם ללא כאבים — ובקרוב? איזו בשורה מעודדת לכל הסובלים מכאבים מתמשכים — בין אם כאבם הוא גופני, נפשי או רגשי! למשל, לבם של מיליונים היה גדוש שמחה אילו היו משתחררים מהכאבים העזים המלוּוים לכמה סוגי סרטן, מחלת עווית־דוּלוּרוּ, ומחלת תעוקת־הלב. אלה הסובלים מהפרעות נפשיות רציניות היו מקבלים בברכה הקלה בייסוריהם, שתדירות אין לתארם. מיליונים נוספים היו שמחים לוּ נעלמו כאבם הרגשי הנובע מתחושות חרדה, יגון, אשמה, דאגה ותיסכול. אך, האם באמת מעוניינים אנו לראות סוף לכל הכאבים?
”העדרות מוחלטת של כאבים היא הרת־אסון,” הצהיר האנָטומאי אלן בַסבּאום, מאוניברסיטת קליפורניה, בסאן־פרנציסקו. היתה לו סיבה טובה לומר זאת: כמו מנגנון אזעקה, כאבים גופניים מודיעים לנו שמצב מזיק מתרחש בגופנו.
אי־היכולת לחוש כאבים אכן יכולה להיות הרת־אסון. הדבר הומחש בדיווח הבא שהופיע בעיתון טיים: ”החיוך המתוק על־פני הנער בן ה־12, נוגד כליל את מראהו האומלל. ידיו ורגליו מעוותות ועקומות, כאילו סבל מרככת. כמה מאצבעותיו חסרות. פצע גדול פתוח מכסה ברך אחת, ועל שפתיו המחייכות סימני נשיכות טריות. בעיני כל העולם הוא נראה כילד מוכה... הוא נולד עם מום גנטי נדיר, הגורם לחוסר רגישות לכאב. אצבעותיו נמחצו או נשרפו משום שלא הרחיק את ידו מעצמים שהיו חמים או מסוכנים. צורת עצמותיו ומפרקיו הושחתה משום שהלם בהם יותר מדי כשהלך או רץ. הברך שלו מכוסה פצעים מוגלתיים משום שזחל על חפצים חדים שלא יכול היה לחוש בהם. אם נשברה לו עצם או הנקיע את ירכו, אין הוא מרגיש זאת מספיק כדי לקרוא לעזרה.”
יש הממהרים להאשים את אלהים כאחראי למצבים כאלה, ולסבלותיהם של מיליוני אנשים. אך, האם זה צודק להאשים את אלהים על הסבל והכאב הפוקדים את האנושות?
האם אלהים אשם?
עד עתה, משך 000,6 שנה, היתה האנושות משועבדת למכאובים גופניים, נפשיים ורגשיים. לפני כ־900,1 שנה, תיאר השליח המשיחי פאולוס את המצב לאמיתו: ”כל הבריאה נאנחת וסובלת כבצירי לידה עד היום הזה.” (רומיים ח׳:22) על אף המיגוון הרחב של משככי־הכאבים המשווקים בבתי־מרקחת, וחרף מאמציהם הרבים של רופאים ופסיכיאטרים, השיעבוד הנרחב לכאבים מכל הסוגים עדיין שריר וקיים. עקב כך, יש אשר קיללו את אלהים על סבלותיהם, ממש כפי שאשת איוב האיצה בו לעשות, לפני כמה אלפי שנים! אך, כפי שאיוב עצמו הבין, גישה כגון זו הינה אווילית ובלתי־הוגנת. — איוב ב׳:9, 10.
אין זה צודק להאשים את אלהים על שיעבוד האנושות לכאבים. נהפוך הוא, האשמה רובצת על שקרן סמוי־מן־העין ועל הורינו הראשונים. הכיצד?
המקרא מציין שיצור רוחני, על אף היותו צדיק בראשיתו, החל לחמוד כוח ומעמד נכבד יותר. בשחר ימי האנושות על כדור־הארץ, הוא ראה ב’עיניו’ הרוחניות גזע אנושי בארץ גן־עדנית, מסור לחלוטין ליהוה, האל הכל־יכול. יצור רוחני זה, שלבו הפך מרושע, מרד בבורא תוך שאיפה שבני־האדם יעבדו אותו ויתמסרו לו. כוונותיו הזדוניות התגלו כאשר שיקר בעורמה. בעקבות זאת, חדר החטא לעולם.
יהוה אלהים הבהיר לאדם הראשון, שאם יאכל מפרי ”עץ הדעת טוב ורע”, ימות. (בראשית ב׳:15–17) אך, חוה נכנעה לפיתוי ולא צייתה לחוק אלהים. בהשתמשו בנחש כדובר, אמר לה המתעה הרוחני: ”לא מות תמותון. כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם [של חוה ושל בעלה] והייתם [שניכם] כאלהים יודעי טוב ורע.” (בראשית ג׳:1–5) היה זה השקר הראשון והוא הפך יצור רוחני זה ל”אבי השקר”. (יוחנן ח׳:44) לשימוש שעשה בנחש במקרה זה בגן־עדן, נמצאת הקבלה בכתבי־הקודש כשהוא מתואר בתור ”הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן.” — ההתגלות י״ב:9.
החטא טמן בחובו לאנושות אנחות ושיעבוד לכאב. בהתאם לדברו, בו ביום חטא אדם, הכריז אלהים גזר־דין מוות על החוטאים. מבחינה משפטית, מנקודת־מבטו של יהוה, אדם וחוה מתו באותו יום. (השווה לוקס כ׳:37, 38.) שם בגן־עדן, אמר יהוה לאשה הראשונה, בעקבות חטאה: ”הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים.” (בראשית ג׳:16) נקבע, כמו־כן, שעל אדם יהיה להתמודד עם הקשיים והכאבים שציפו לו מחוץ לגן־עדן, בסביבה שונה בתכלית מזו ששררה באותו גן. וכה אמר יהוה: ”בזיעת אפיך תאכל לחם, עד שובך אל האדמה, כי ממנה לוּקחת. כי עפר אתה ואל עפר תשוב.” (בראשית ג׳:17–19) כך החל שיעבוד המין האנושי לכאב.
מכאן שהשיעבוד לכאבים קשור מלכתחילה באי־השלימות, בחטא ובמוות שירשנו מאדם. כפי שהשליח פאולוס הגדיר את המצב: ”על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם, ועקב החטא בא המוות, כך עבר המוות לכל בני אדם משום שכולם חטאו.” (רומיים ה׳:12) אך, דבר־אלהים עוזר לנו לשאת כאבים, משום שהוא מבהיר לנו מדוע יהוה מרשה את קיומם ומבטיח שבקרוב יחלפו וייעלמו. אלהים הירשה לשטן, ”אבי השקר” דמוי־הנחש, לייסר את איוב הצדיק וכך לבחון את מסירותו. השטן טען שאיוב שירת את אלהים, לא מתוך אהבה, אלא ממניעים אנוכיים. (איוב א׳:8–12) אך, איוב נשאר נאמן לאלהים, בהוכיחו שאנשים לא־מושלמים אכן מוכנים לשרתו מתוך אהבה, ויכולים לדבוק בנאמנות בריבונותו, לנוכח נסיונות קשים. עמידתו של איוב בסבל, בשומרו על נאמנות, תרמה לקידוש שמו של יהוה, הוכיחה שהשטן הינו שקרן, והביאה לו, לבסוף, גמול רב. הוא מהווה דוגמה ומופת לכולנו. (איוב מ״ב:12–17; יעקב ה׳:11) מהמקרה של איוב, ניתן להבין שעם השלמת מטרתו של אלהים, יגיע המועד לשים קץ לשיעבוד האנושות לכאבים. אך, כיצד יכולים אנו להיות בטוחים בכך?
כיצד יגיעו הכאבים אל קיצם
יהוה כבר סיפק אמצעי יעיל ביותר לחיסול שיעבודה של האנושות לכאבים, הלא הוא קרבן־הכופר שסיפק בנו, ישוע המשיח. ישוע הוא ”שה האלהים הנושא חטאת העולם.” (יוחנן א׳:29) הוא בא אל כדור־הארץ, ”לא... כדי שישרתוהו, אלא כדי לשרת ולתת את נפשו [חיי־האנוש המושלמים שלו] כופר בעד רבים.” (מתי כ׳:28) באי־ציותו לאלהים, איבד אדם הראשון חיי־אנוש מושלמים, על כל הזכויות והתקוות שבהם; ואת זה בדיוק פדה ישוע באמצעות קרבן־הכופר. (טימותיוס א׳. ב׳:5, 6; עברים ז׳:26) ככתוב, ”כה אהב אלהים את העולם [את עולם האנושות] עד כי נתן את בנו יחידו למען לא יאֹבד כל המאמין בו, אלא ינחל חיי עולם.” — יוחנן ג׳:16.
יחד עם זאת, אלהים הבטיח במפורש שהשיעבוד לכאבים יגיע אל קיצו. כשניבא על העת בה הכאב הקשור בחטא שוב לא יהיה, השליח המשיחי יוחנן כתב, בהשראת אלהים: ”ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו והים איננו עוד. ... ושמעתי קול גדול מן הכסא — אומר: ’הנה משכן האלהים עם בני אדם וישכון עימהם; המה יהיו לו לעם והוא האלהים יהיה עימהם, וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אֵבֶל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו.’ אמר היושב על הכסא [יהוה אלהים]: ’הנני עושה הכל חדש.’ אמר אלי: ’כתוב, כי הדברים האלה נאמנים ואמיתיים הם.’” — ההתגלות כ״א:1–5.
אנשים צייתנים יפיקו בקרוב את מלוא התועלת מהקרבן שסיפק ישוע. הדבר יקרה תחת שלטון המלכות שלמענה מתפללים שוחרי־הצדק מזה זמן רב, באמרם: ”אבינו שבשמים, יתקדש שמך, תבוא מלכותך, ייעשה רצונך כבשמים כן בארץ.” (מתי ו׳:9, 10) במלכות השמימית, ימלוך ישוע המשיח ”עד כי ישית את כל אויביו תחת רגליו,” לרבות השיעבוד לכאבים ול”אויב האחרון”, המוות. — קורינתים א׳. ט״ו:25, 26.
אכן, באשר לאנשים המצייתים לאלהים, בקרוב תתגשם עבורם ההבטחה ש’ימחה כל דמעה, ומוות, אבל, זעקה וכאב לא יהיו עוד.’ (ההתגלות כ״א:4) אזי, המלים הנבואיות המתגשמות עתה מבחינה רוחנית, תתגשמנה גם באופן מילולי: ”ברכי נפשי את יהוה, ... הסולח לכל עוונֵכִי, הרופא לכל תחלוּאָיְכי.” ”ובַל יאמר שכן: ’חליתי.’” — תהלים ק״ג:1–3; ישעיהו ל״ג:24.
מתי יקיץ הקץ על הכאב?
הקץ לשיעבוד לכאבים ממשמש ובא. הדבר יתרחש בימינו, והדור הנוכחי יזכה לראות זאת. התגשמותן של נבואות כתבי־הקודש מראה שאנו חיים באחרית ימיו של סדר־הדברים המרושע הזה. המלחמות, הרעב ורעידות־האדמה המתחוללים בקנה־מידה שלא היה לו אח ורע, יחד עם הטפה חובקת־עולם של הבשורה הטובה על־ידי עדי־יהוה, מהווים חלק מ”אות” מורכב המציין את ’נוכחותו’ הסמויה־מן־העין של ישוע בתפארת מלכותו השמימית. — מתי כ״ד:3–14, 21, 34.
בקרוב, יעברו ”השמים הראשונים והארץ הראשונה”, כלומר, סדר־הדברים של השטן, על מיבנהו הממשלתי השולט בעולם זה. ”הים” הסוער של האנושות יחדל מלהתקיים. אנו עומדים, איפוא, על סף שלטונה של ממשלה מבורכת על־ידי אלהים — ”שמים חדשים” — שתמשול על חברה אנושית טהורה — ”ארץ חדשה”. נאמר לגביהם ש”צדק ישכון בם.” — ההתגלות כ״א:1; פטרוס ב׳. ג׳:13.
לאור העובדה שברכות אלה, תחת ממשלה חדשה — מלכות אלהים — הן כה קרובות, חזק ואמץ! בקש לרכוש ידע נוסף על העולם החדש בו שוב לא יהיו כאבים ומוות. צפה בדריכות ליום המבורך, שהוא כה קרוב, בו כל אוהבי יהוה והמצייתים לו, יחיו בעולם ללא כאבים.