נספח

נספח עדי יהוה האתגר הכירווגי/‏מוסרי

הודפס ברשות האגודה הרפואית האמריקנית מתוך כתב־העת של האגודה הרפואית האמריקנית,‏ (‏[‏JAMA]‏ The Journal of the American Medical Association)‏ 27 בנובמבר 1981,‏ כרך 246,‏ מס׳ 21,‏ עמודים 2471,‏ 2472.‏ זכויות יוצרים 1981,‏ האגודה הרפואית האמריקנית.‏

הרופאים ניצבים בפני אתגר מיוחד בטיפול בעדי־יהוה.‏ בני אמונה זו משוכנעים מבחינה דתית שאין לקבל דם שלם הומולוגי או אוטולוגי,‏ כדוריות אדומות דחוסות,‏ כדוריות לבנות או טסיות־דם.‏ רבים מהם מסכימים לשימוש במכונת לב־ריאה,‏ במכשיר דיאליזה או במיתקנים אחרים (‏שאינם מופעלים באמצעות דם)‏,‏ אם המערכת החוץ־גופית סגורה.‏ הסגל הרפואי אינו צריך לחשוש מפני אחריות בעניינם,‏ משום שהעדים נוקטים צעדים משפטיים מתאימים של שחרור מאחריות בגין סירובם מדעת לקבל דם.‏ הם מוכנים לקבל נוזלים חלופיים ללא דם.‏ רופאים שהשתמשו באמצעים אלה ובטכניקות קפדניות אחרות,‏ ביצעו ניתוחים מסובכים מכל הסוגים בחולים בוגרים וקטינים מקרב עדי־יהוה.‏ עקב כך התפתח לגבי חולים אלה סטנדרט רפואי,‏ התואם את העיקרון של טיפול ב”‏אדם השלם”‏ (‏246:2471-2472;1981 JAMA)‏.‏

בעיה רפואית כבדת־משקל מציבה בפני רופאים אתגר רציני.‏ בארצות־הברית יש יותר ממיליון עדי־יהוה שאינם מקבלים עירויי־דם.‏ מספר העדים ואחרים המצטרפים אליהם הולך וגדל.‏ אף כי בעבר,‏ רבים מן הרופאים ואנשי סגל בתי־החולים ראו בסירוב לקבל עירוי־דם בעיה משפטית ופנו לבית־דין כדי שיסמיך אותם לפעול כמומלץ בעיניהם מבחינה רפואית,‏ ספרות רפואית חדישה מראה כי מתחולל שינוי מהותי בגישה זאת.‏ ייתכן שהדבר נובע מהצטברות ניסיון כירורגי בחולים הסובלים מרמות המוגלובין נמוכות מאוד,‏ ואפשר שהוא מצביע על מודעות רבה יותר לעיקרון המשפטי של הסכמה מִדעת.‏

כיום,‏ מספר גדול של פציעות ושל ניתוחים מתוכננים,‏ הקשורים לעדים בוגרים וקטינים כאחד,‏ מטופלים ללא עירוי־דם.‏ נציגים של עדי־יהוה נפגשו לאחרונה עם הסגל הכירורגי והמינהלי בכמה מן המרכזים הרפואיים הגדולים במדינה.‏ מפגשים אלה שיפרו את ההבנה וסייעו בפתרון בעיות בנוגע לאיסוף דם,‏ השתלות והימנעות מעימותים רפואיים/‏משפטיים.‏

עמדת העדים בנושא טיפול רפואי

עדי־יהוה מסכימים לטיפולים רפואיים וכירורגיים.‏ למעשה,‏ רבים מהם הנם רופאים,‏ ואפילו מנתחים.‏ אולם,‏ העדים הם אנשים בעלי הכרה דתית עמוקה,‏ המאמינים שעירוי־דם נאסר עליהם בפסוקים מקראיים כמו:‏ ”‏אך בשר בנפשו,‏ דמו,‏ לא תאכלו”‏ (‏בראשית ט׳:‏3–4‏)‏;‏ ”‏ושפך את דמו וכיסהו בעפר”‏ (‏ויקרא י״ז:‏13–14‏)‏;‏ וכן ”‏להימנע.‏.‏.‏ מזנות,‏ מבשר הנחנק ומן הדם”‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏19–21‏)‏.‏¹

הגם שפסוקים אלה לא נכתבו במונחים רפואיים,‏ העדים רואים אותם כפוסלים עירוי דם מלא,‏ כדוריות אדומות דחוסות ופלסמה,‏ וכן מתן כדוריות לבנות וטסיות־דם.‏ עם זאת,‏ הבנתם הדתית של העדים אינה פוסלת לחלוטין את השימוש במרכיבים כגון אלבּוּמין,‏ אימוּנוֹגלוֹבּוּלינים ותכשירים לטיפול בהמופיליה (‏דַמֶמֶת)‏;‏ על כל עֵד להחליט באופן אישי אם הוא מוכן לקבלם.‏²

העדים מאמינים שיש להיפטר מדם שהורחק מן הגוף,‏ ולכן אינם מקבלים דם אוטולוגי (‏דם החולה עצמו)‏,‏ אם נאסף ואוחסן מראש.‏ הם מתנגדים לשיטות של איסוף או דילול הדם בזמן הניתוח,‏ שכרוך בהן אחסון הדם.‏ עם זאת,‏ עדים רבים מסכימים לשימוש במכשיר דיאליזה ובמכונת לב־ריאה (‏שאינם מופעלים באמצעות דם)‏ וכן לאיסוף דמו הניגר של החולה בזמן הניתוח,‏ אם זרימתו במערכת החוץ־גופית סגורה;‏ על הרופא לברר עם כל חולה בנפרד,‏ מה מורה לו צו מצפונו.‏²

העדים אינם סבורים שהמקרא מדבר ישירות על השתלת איברים;‏ לפיכך,‏ זו החלטתו האישית של כל עֵד בנוגע להשתלות כגון קרנית,‏ כליות או רקמות אחרות.‏

ניתוחים מסובכים אפשריים

אף כי מנתחים מסרבים לעתים קרובות לטפל בעדים,‏ משום שנראה להם שעמדתם כלפי השימוש במוצרי דם ”‏כובלת את ידי הרופא”‏,‏ רופאים רבים בוחרים עתה לראות בכך עוד אתגר מקצועי.‏ מאחר שהעדים אינם מתנגדים לתמיסות חלופיות תמיסות קולואידיות או קריסטלואידיות,‏ וגם לא לצריבה חשמלית,‏ להרדמה תת־לחצית³ או לתת־חוֹם,‏ רופאים השתמשו באמצעים אלה בהצלחה.‏ שימוש מיידי או עתידי בתכשירים רפואיים כגון הֶטָה–עמילן,‏⁴ הזרקה תוך־ורידית של ברזל־דקסטראן במינוּן גבוה,‏^5,‏6 ו”‏איזמל גלי־קול”‏⁷ מבטיחים הצלחה ואינם פסולים מבחינה דתית.‏ כמו־כן,‏ אם תחליף דם המכיל פלואור (‏Fluosol-DA)‏ שפוּתח לאחרונה,‏ יוּכח כבטוח ויעיל,‏⁸ השימוש בו אינו נוגד את אמונתם של העדים.‏

בשנת 1977,‏ אוֹט וקוּלֵיי⁹ דיווחו על 542 ניתוחי לב וכלי־דם שבוצעו בעדים ללא עירוי־דם,‏ וקבעו כי הליך זה יכול להיעשות ”‏בסיכון נמוך במידה סבירה”‏.‏ בתגובה לבקשתנו,‏ קוּליי ערך לאחרונה סקירה סטטיסטית של 026,‏1 ניתוחים,‏ 22 אחוז מתוכם בקטינים,‏ וציין ”‏כי רמת הסיכון בניתוחים בחולים מקבוצת עדי־יהוה לא היתה גבוהה באופן מהותי מבאחרים”‏.‏ בדומה לכך,‏ ד״ר מייקל א.‏ דֶה־בֵּקֵיי,‏ מסר ”‏כי ברובם המכריע של המקרים [‏שבהם מעורבים עדים]‏,‏ הסכנה הכרוכה בניתוח ללא עירוי־דם אינה גדולה מבקרב חולים המטופלים בעירוי־דם”‏ (‏תקשורת אישית,‏ מרס 1981)‏.‏ הספרות הרפואית גם מתעדת ניתוחים כירורגיים מסובכים בתחום האורולוגיה¹⁰ והאורתופדיה,‏ שהוכתרו בהצלחה.‏¹¹ ד״ר ג׳.‏ דין מקיוּאַן וד”‏ר י.‏ ריצ׳רד בּוֹוֶן כותבים כי איחוי אחורי של עמוד־השִדרה ”‏בוצע בהצלחה ב־20 [‏עדים]‏ קטינים”‏ (‏נתונים שלא פורסמו,‏ אוגוסט 1981)‏.‏ הם מוסיפים:‏ ”‏על המנתח ללמוד לכבד את זכותו של החולה לסרב לקבל עירוי־דם,‏ ולבצע ניתוח באופן שיבטיח את החולה”‏.‏

הרבסמן¹² מדווח על הצלחה במקרים שכללו גם קטינים,‏ ”‏שאצלם אירע אובדן דם רב אשר גרם להלם”‏.‏ הוא מודה כי ”‏במידת־מה,‏ העדים נמצאים בעמדה נחותה כשיש צורך בדם.‏ עם זאת,‏ ברור למדי שעומדים לרשותנו טיפולים חלופיים לדם”‏.‏ היות שמנתחים רבים נמנעו מלקבל חולים מקרב העדים ”‏מחשש שיהיו לכך השלכות משפטיות”‏,‏ הוא מבהיר שחשש זה אינו מבוסס.‏

ההיבט המשפטי ובעיית הקטינים

העדים חותמים בחפץ־לב על טופס מטעם האגודה הרפואית האמריקנית,‏ הפוטר רופאים ובתי־חולים מאחריות.‏¹³ מרבית העדים נושאים עימם ”‏כרטיס הוראה רפואית”‏,‏ מתוארך וחתום בידי עדים,‏ שהוכן עקב התייעצות עם רשויות הרפואה והמשפט.‏ מסמכים אלה חלים על החולה אישית (‏או על יורשיו)‏ ומגינים על הרופאים,‏ כיוון שהשופט וורן בורגר טען כי הליך משפטי הנוגע לרשלנות מקצועית ”‏ייראה חסר יסוד”‏ כשחותמים על כתב ויתור מעין זה.‏ יתרה מזו,‏ בהתייחסו לעניין זה באנליזה על ”‏טיפול רפואי כפוי וחופש דת”‏,‏ פריס¹⁴ כתב:‏ ”‏פרשן שסקר את הספרות ציין,‏ ’‏לא הצלחתי למצוא שום אסמכתא לטענה שהרופא יישא באחריות.‏.‏.‏ פלילית.‏.‏.‏ משום שלא כפה עירוי־דם על חולה שהתנגד לכך’‏.‏ נראה כי הסיכון הוא יותר פרי דמיון משפטי פורה,‏ מאשר אפשרות בת־קיימא”‏.‏

החשש העיקרי נוגע לטיפול בקטינים,‏ ולעתים קרובות ננקטים צעדים משפטיים נגד ההורים,‏ באשמת הזנחת הילד.‏ אך רופאים ועורכי־דין רבים שהתוודעו למקרים שבהם היו מעורבים עדים,‏ מפקפקים בצדקתם של צעדים אלה,‏ ביודעם שאותם הורים מעוניינים בטיפול רפואי איכותי עבור ילדיהם.‏ העדים אינם רוצים להשתמט מאחריותם כהורים וגם לא להעבירה לשופט או לצד שלישי אחר כלשהו,‏ אלא מבקשים שיתחשבו באמונה הדתית של המשפחה.‏ ד״ר א.‏ ד.‏ קֶלי,‏ לשעבר מזכיר האגודה הרפואית הקנדית,‏ כתב¹⁵ כי ”‏להורים של קטינים וכן לשארי־בשר קרובים של חולים מחוסרי הכרה,‏ הזכות לפרש את רצונו של החולה.‏ .‏.‏.‏ איני מתפעל מן ההליכים של בית־דין מדומה,‏ המתכנס ב־00:‏2 לפנות בוקר כדי להפקיע ילד מידי הוריו”‏.‏

הרי זה מובן מאליו שלהורים יש חזקה על הטיפול בילדיהם,‏ כמו למשל בעומדם לנוכח הסכנות לעומת היתרונות שבניתוח,‏ בהקרנות ובטיפול כימותרפי.‏ כהורים,‏ מבקשים העדים להשתמש בשיטות טיפול שאינן אסורות עליהם מבחינה דתית,‏ מטעמים מוסריים העולים על שאלת הסכנה שבעירוי־דם.‏¹⁶ הדבר עולה בקנה אחד עם העיקרון הרפואי של טיפול ב”‏אדם השלם”‏,‏ מבלי להתעלם מן הנזק הפסיכולוגי המתמשך של טיפול רפואי פולשני המפר את עיקרי האמונה היסודיים של המשפחה.‏ לעתים קרובות,‏ מרכזים רפואיים גדולים ברחבי המדינה,‏ שיש להם ניסיון בטיפול בעדים,‏ מקבלים עתה חולים המועברים אליהם ממוסדות המסרבים לטפל בעדים,‏ לרבות ילדים.‏

האתגר הניצב בפני הרופא

ברור אפוא,‏ שהטיפול בעדי־יהוה עלול לעורר דילמה אצל הרופא,‏ שנשבע לשמור על החיים והבריאות תוך שימוש בכל הטכניקות העומדות לרשותו.‏ בהקדמה לסדרת מאמרים בנושא ניתוחים מסובכים בעדים,‏ הארווי¹⁷ מודה,‏ ”‏אין ספק שאמונות העלולות להפריע לי בעבודתי,‏ מטרידות אותי”‏.‏ אך הוא מוסיף:‏ ”‏ייתכן שאנו שוכחים בקלות יתרה,‏ שמקצוע הכירורגיה תלוי בטכניקות אישיות של כל מנתח כפרט.‏ טכניקה אפשר לשפר”‏.‏

פרופסור בּוֹלוּקי¹⁸ שם לב לידיעה מדאיגה,‏ שאחד מבתי־החולים הפעילים ביותר בטיפול בפציעות בדייד קאונטי,‏ שבפלורידה,‏ ”‏קבע מדיניות חד־משמעית שלא לטפל”‏ בעדים.‏ הוא ציין כי ”‏רוב הטיפולים הכירורגיים בקבוצת חולים זו כרוכים בסכנה קטנה מהרגיל”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏אף על פי שמנתחים עלולים לחשוב שנמנע מהם השימוש באחד הכלים של הרפואה המודרנית.‏.‏.‏ אני משוכנע שהם ילמדו רבות מן הניתוחים בחולים אלה”‏.‏

במקום לראות בחולים אלה בעיה,‏ יותר ויותר רופאים מתייחסים לנושא כאתגר רפואי.‏ כדי להתמודד עם האתגר,‏ הם פיתחו דרכי טיפול בקבוצת חולים זו,‏ המקובלת במרכזים רפואיים רבים במדינה.‏ רופאים אלה מגישים את הטיפול שהוא בעצם לטובתו הכללית של החולה.‏ כשם שציינו גרדנר ואחרים¹⁹‏:‏ ”‏מי יֵצא נשכר,‏ אם החולה יתרפא ממחלתו הגופנית,‏ אך מבחינתו יסכן את חייו הרוחניים בעיני אלוהים,‏ דבר שיוביל לחיים חסרי משמעות,‏ הגרועים אף ממוות”‏.‏

העדים מבינים שמנקודת־מבט רפואית,‏ נראה כי הדביקות באמונתם מגבירה במידת־מה את הסיכונים ועלולה לסבך את הטיפול בהם.‏ לפיכך,‏ הם מביעים בדרך־כלל הערכה עמוקה על הטיפול שהם מקבלים.‏ בנוסף לאמונה איתנה ורצון עז לחיות,‏ החשובים בפני עצמם,‏ הם שמחים לשתף פעולה עם הרופאים ועם הסגל הרפואי.‏ החולה והרופא עושים אפוא יד אחת כדי לעמוד באתגר מיוחד במינו זה.‏

ביבליוגרפיה

1.‏ עדי־יהוה ושאלת הדם.‏ חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים,‏ 1991,‏ עמ׳ 48–1.‏

2.‏ .29-31:)15 1978;99 (June The Watchtower

3.‏ .239:181;1978 JAMA .Hypotensive anesthesia facilitates hip surgery, MEDICAL NEWS

4.‏ .23:16;1981 Med Lett Drugs Ther .Hetastarch (Hespan)—a new plasma expander

5.‏ .243:1726-1731;1980 JAMA .Hamstra RD, Block MH, Schocket AL:Intravenous iron dextran in clinical medicine

6.‏ .2:647-654;1980 Contemp Orthop .Lapin R: Major surgery in Jehovah’s Witnesses

7.‏ .22:1,30;1981 Med Trib .Fuerst ML: ‘Sonic scalpel’ spares vessels

8.‏ .243:719-724;1980 JAMA .Gonzáles ER: The saga of ‘artiifcial blood’: Fluosol a special boon to Jehovah’s Witnesses

9.‏ .238:1256-1258;1977 JAMA .Ott DA, Cooley DA: Cardiovascular surgery in Jehovah’s Witnesses

10.‏ .72:2524-2527;1972 NY State J Med .Roen PR, Velcek F: Extensive urologic surgery without blood transfusion

11.‏ .2:655-658;1980 Contemp Orthop .Nelson CL, Martin K, Lawson N, et al: Total hip replacement without transfusion

12.‏ .12:73-76;1980 Emerg Med .Herbsman H: Treating the Jehovah’s Witness

13.‏ .83 .Chicago, American Medical Association, 1976, p .‏Medicolegal Forms With Legal Analysis

14.‏ .10:1-35;1975 Univ San Francisco Law Rev ?Paris JJ: Compulsory medical treatment and religious freedom: Whose law shall prevail

15.‏ .96:432;1967 J Can Med Assoc Kelly AD: Aequanimitas

16.‏ .245:1120;1981 JAMA .Kolins J: Fatalities from blood transfusion

17.‏ .2:629;1980 Contemp Orthop .Harvey JP: A question of craftsmanship

18.‏ .51:25-26;1981 Miami Med .Bolooki H: Treatment of Jehovah’s Witnesses: Example of good care

19.‏ .76:765-766;1976 NY State J Med .Gardner B, Bivona J, Alfonso A, et al: Major surgery in Jehovah’s Witnesses

נספח

הדם:‏ עניין של בחירה ומצפון

מאת ד״ר ג׳.‏ לוֹול דיקסון

הודפס ברשות כתב־העת לרפואה של מדינת ניו־יורק (‏New York State Journal of Medicine)‏,‏ 1988;‏ 88:‏463–464,‏ זכויות יוצרים של האיגוד הרפואי של מדינת ניו־יורק.‏

הרופאים נטלו על עצמם התחייבות להשתמש בידיעותיהם,‏ במיומנותם ובניסיונם כדי ללחום במחלות ובמוות.‏ אך,‏ מה אם חולה מסרב לקבל טיפול מומלץ?‏ סביר שהדבר יקרה אם החולה הוא עד־יהוה והטיפול הוא באמצעות דם מלא,‏ כדוריות אדומות דחוסות,‏ פלסמה או טסיות־דם.‏

כשמדובר בשימוש בדם,‏ הרופא עלול לחשוב שבחירתו של החולה בטיפול ללא דם תכבול את ידי הסגל הרפואי המסור לתפקידו.‏ עם זאת,‏ אל נשכח שחולים שאינם עדי־יהוה בוחרים לעתים קרובות שלא לקבל את המלצות רופאם.‏ על־פי אפלבאוּם ורוֹת,‏¹ 19 אחוז מכלל החולים בבתי־חולים אוניברסיטאיים סירבו לקבל טיפול או שיטת־טיפול אחת לפחות,‏ אף כי ב־15 אחוז מן המקרים ”‏נשקפה סכנת מוות”‏.‏

הדעה הרווחת ש”‏הרופא יודע הכי טוב”‏,‏ גורמת לרוב החולים לקבל ללא עוררין את מיומנויותיו וידיעותיו של רופאם.‏ אך,‏ עד כמה מסוכן אם רופא יפעל כאילו מימרה זו היתה עובדה מדעית,‏ ויטפל בחוליו לפיה.‏ אומנם לימודי הרפואה,‏ רישיוננו וניסיוננו כרופאים מעניקים לנו יתרונות נכבדים בתחום הרפואה.‏ אולם לחולים שלנו יש זכויות.‏ וכפי שקרוב לוודאי ידוע לנו,‏ החוק (‏ואפילו החוקה)‏ מייחס משקל רב יותר לזכויות.‏

מרבית בתי־החולים מציגים על כותליהם את ”‏זכויות החולה”‏.‏ אחת הזכויות היא הסכמה מִדעת,‏ שליתר דיוק ניתן להגדירה כבחירה מדעת.‏ לאחר שמיידעים את החולה אילו תוצאות עלולות להיות לטיפול (‏או לאי טיפול)‏ זה או אחר,‏ הבחירה נתונה בידיו.‏ בבית־החולים אלברט איינשטיין שברובע ברונקס,‏ ניו־יורק,‏ טיוּטת מדיניות ביחס לעירוי־דם ועדי־יהוה קובעת:‏ ”‏כל חולה בוגר,‏ שאינו משולל יכולת החלטה,‏ רשאי לסרב לקבל טיפול,‏ ולא משנה עד כמה יזיק הדבר לבריאותו”‏.‏²

אף על פי שרופאים עלולים להביע חששות הנוגעים לאתיקה ולאחריות,‏ בתי־משפט הדגישו את עליונות חופש הבחירה של החולה.‏³ בית־הדין לערעורים של ניו־יורק הצהיר,‏ כי ”‏החולה רשאי להחליט על דרך הטיפול בו,‏ ויש לכך חשיבות מכרעת.‏ .‏.‏.‏ אין להרשיע רופא על שהפר את אחריותו המשפטית והמקצועית,‏ אם כיבד את זכותו של חולה בוגר וכשיר לסרב לטיפול רפואי”‏.‏⁴ אותו בית־דין גם ציין,‏ כי ”‏על אף חשיבות היושר המוסרי של מקצוע הרפואה,‏ אין הוא יכול להאפיל על זכויות היסוד של הפרט המובאות כאן.‏ צרכיו ורצונותיו של הפרט עולים בחשיבותם על דרישות המוֹסד”‏.‏⁵

כשעד מסרב לקבל דם,‏ רופאים עלולים לחוש ייסורי מצפון מעצם הרעיון שלא יקבל את מה שנחשב בעיניהם לטיפול הטוב ביותר.‏ אך,‏ מה שהעד מבקש מרופאים מצפוניים לעשות הוא להעניק את הטיפול החלופי האפשרי הטוב ביותר בנסיבות אלה.‏ לעתים קרובות עלינו לשנות את דרכי הטיפול,‏ כדי להתאימן למצבים כגון יתר לחץ־דם,‏ אלרגיה חמורה לאנטיביוטיקה או העדר ציוד יקר.‏ כשמדובר בחולה שהוא עד־יהוה,‏ רופאים מתבקשים לטפל בבעיה הרפואית או הכירורגית בתואם עם בחירתו ומצפונו של החולה — החלטתו המוסרית/‏דתית להימנע מדם.‏

דיווחים רבים על ניתוחים קשים בעדים מראים,‏ שרופאים רבים יכולים לכבד את הבקשה שלא להשתמש בדם,‏ בהצלחה ובמצפון נקי.‏ למשל,‏ ב־1981 סקר קוּליי 026,‏1 ניתוחי לב וכלי־דם,‏ ש־22 אחוז מתוכם בוצעו בקטינים.‏ הוא גילה ”‏כי רמת הסיכון בניתוחים בחולים מקבוצת עדי־יהוה לא היתה גבוהה באופן מהותי מבאחרים”‏.‏⁶ קמבּוּריס⁷ דיווח על ניתוחים קשים בעדים,‏ שמחלקם ”‏נמנעו ניתוחים דחופים בגין סירובם לקבל דם”‏.‏ הוא ציין:‏ ”‏לכל החולים הובטח לפני הניתוח שאמונתם הדתית תכובד,‏ ויהא אשר יהא המצב בחדר הניתוח.‏ למדיניות זו לא היו שום השלכות שליליות”‏.‏

כשמדובר בחולה שהוא עד־יהוה,‏ בנוסף לעניין הבחירה קיים גם ההיבט המצפוני.‏ אין לקחת בחשבון רק את מצפונו של הרופא.‏ מה באשר למצפון החולה?‏ עדי־יהוה רואים בחיים מתת מאלוהים,‏ המסומלת על־ידי הדם.‏ הם מאמינים בצו המקראי,‏ שעל יראי־אלוהים ’‏להימנע מדם’‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏28,‏ 29‏)‏.‏⁸ לפיכך,‏ אם רופא הופך פטרון על חולים אלה ומפר את אמונתם הדתית העמוקה,‏ ארוכת הימים,‏ התוצאה עלולה להיות טרגית.‏ האפיפיור יוחנן פאולוס השני ציין,‏ כי לאלץ אדם להפר את צו מצפונו ”‏היא המהלומה המכאיבה ביותר לכבוד האנושי.‏ במובן מסוים,‏ הדבר אף גרוע מגרימת מוות גופני או הריגה”‏.‏⁹

בשעה שעדי־יהוה מסרבים לקבל דם מטעמים דתיים,‏ יותר ויותר חולים שאינם עדים בוחרים להימנע מדם,‏ בגין סכנות כגון הידבקות באיידס,‏ בדלקת־כבד לא–A ולא–B, ותגובות חיסוניות.‏ אנו יכולים להציג בפניהם את חוות־דעתנו באשר לשאלה אם סכנות אלה פעוטות בהשוואה ליתרונות.‏ אך,‏ כשם שהאגודה הרפואית האמריקנית מציינת,‏ החולה הוא ”‏הפוסק האחרון,‏ והוא זה שיחליט אם ינסה את הטיפול או את הניתוח המומלצים על־ידי הרופא או ייטול את הסיכון ויחיה בלעדיהם.‏ זוהי זכותו הטבעית של הפרט,‏ המוכרת על־פי החוק”‏.‏¹⁰

בהקשר לכך,‏ העלה מקלין¹¹ את שאלת הסיכונים לעומת היתרונות בנוגע לעֵד ”‏אשר נטל סיכון לדמם למוות בלי עירוי־דם”‏.‏ סטודנט לרפואה אמר:‏ ”‏כושר החשיבה שלו לא נפגע.‏ מה תעשה כאשר אמונות דתיות נוגדות את הטיפול היחידי העומד לרשותך?‏”‏ מקלין טען:‏ ”‏ייתכן שאנו מאמינים באמונה שלימה שאדם זה עושה טעות.‏ אולם עדי־יהוה מאמינים שקבלת דם.‏.‏.‏ [‏עלולה]‏ לגרום לאובדן נצחי.‏ ברפואה הורגלנו להעמיד את הסיכונים כנגד היתרונות.‏ אך אם אתה שוקל השמדה נצחית לעומת החיים שנותרו עלי־אדמות,‏ זווית הראייה שלך משתנה”‏.‏¹¹

באותה מהדורה של כתב־העת,‏ וֶרסילוֹ ודוּפריי¹² מתייחסים לפרשת אוסבּורן כדי להדגיש את הצורך לדאוג לביטחונם של בני משפחה נתמכים.‏ כיצד יוּשבה פרשה זו?‏ היא נגעה לאב לשני ילדים קטינים שהיה פצוע קשה.‏ בית־המשפט פסק שאם ימות,‏ ידאגו קרובי משפחה לילדים מבחינה כלכלית ורוחנית.‏ כבמקרים אחרים שאירעו לאחרונה,‏¹³ בית־המשפט לא מצא שום עילה תקֵפה מטעם המדינה לפסול את בחירתו של החולה בטיפול זה או אחר;‏ התערבות משפטית לכפות טיפול שהחולה התנגד לו בתוקף,‏ היתה משוללת יסוד.‏¹⁴ החולה החלים בעזרת טיפול חלופי והמשיך לפרנס את משפחתו.‏

האין זו אמת,‏ שרובם המכריע של המקרים שבהם נתקלו הרופאים,‏ או שבהם ייתקלו בעתיד,‏ ניתנים לטיפול ללא דם?‏ ידיעותינו ותחום ההתמחות שלנו קשורים לבעיות רפואיות.‏ אך,‏ החולים הם בני־אדם,‏ ואין להתעלם מערכיהם וממטרותיהם הייחודיים.‏ הם אלה שקובעים לעצמם את סדר העדיפויות,‏ את ערכי המוסר ומה שאומר להם צו מצפונם,‏ דבר המעניק משמעות לחייהם.‏

הרי זה אתגר מקצועי לכבד את מצפונם הדתי של חולים מקרב העדים.‏ אך,‏ כשאנו עומדים באתגר,‏ אנו מבליטים חירויות יקרות־ערך שכולנו מוקירים.‏ ג׳ון סטיוארט מיל כתב ברוח זו:‏ ”‏אף חברה שאינה מכבדת חירויות אלה ככלל,‏ אינה חברה חופשית,‏ ולא משנה מה צורת הממשל שלה.‏ .‏.‏.‏ כל אדם רשאי לשמור על בריאותו הגופנית,‏ הנפשית והרוחנית.‏ האנושות תצא נשכרת אם תרשה לזולת לחיות כיאה בעיניו,‏ ולא אם תאלץ אותו לחיות כטוב בעיני שאר הבריות”‏.‏¹⁵

‏[‏ביבליוגרפיה]‏

1.‏ .250:1296-1301 ;1983 JAMA .Appelbaum PS, Roth LH: Patients who refuse treatment in medical hospitals

2.‏ .15-20:)1(18 ;1988 Hastings Cent Rep .Macklin R: The inner workings of an ethics committee: Latest battle over Jehovah’s Witnesses

3.‏ .)1985 478 So 2d 1033 (Miss ‏,In re Brown ;)1986( 297 179 Cal App 3d 1127, 225 Cal Rptr ‏,Bouvia v Superior Court

4.‏ .)1981 438 NYS 2d 266, 273, 420 NE 2d 64, 71 (NY ,‏In re Storar

5.‏ .)1986 504 NYS 2d 74, 80 n 6, 495 NE 2d 337,343 n 6 (NY ‏,Rivers v Katz

6.‏ .246:2471-2472 ;1981 JAMA .Dixon JL, Smalley MG: Jehovah’s Witnesses. The surgical/ethical challenge

7.‏ .53:350-356 ;1987 Am Surg .Kambouris AA: Major abdominal operations on Jehovah’s Witnesses

8.‏ עדי־יהוה ושאלת הדם.‏ חברת המצפה לכתבי־קודש ועלונים,‏ 1991,‏עמ׳ 48–1.‏

9.‏ .January 11,1982, p A9 ‏,NY Times .Pope denounces Polish crackdown

10.‏ .24 Chicago, American Medical Association, 1973, p ‏.Medicolegal Forms with Legal Analysis :Oiffce of the General Counsel

11.‏ .January 23, 1984, pp B1, B3 ‏,NY Times .Kleiman D: Hospital philosopher confronts decisions of life

12.‏ .88:493-494 ;1988 NY State J Med .Vercillo AP, Duprey SV: Jehovah’s Witnesses and the transfusion of blood products

13.‏ .)1983( 395 383 Mass 331, 446 NE 2d ,‏Taft v Taft ;)1986( 837 117 AD 2d 44, 501 NYS 2d ‏,Randolph v City of New York ;)1987( )500 So 2d 679 (Fla Dist Ct App ‏,Wons v Public Health Trust

14.‏ .)1972 294 A 2d 372 (DC Ct App ‏,In re Osborne

15.‏ .273 Chicago, Encyclopaedia Britannica, Inc, 1952, vol 43, p ‏.Great Books of the Western World :)Mill JS: On liberty, in Adler MJ (ed