‏”‏כופר בעד רבים”‏

‏”‏בן־האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים”‏.‏ — מתי כ׳:‏28‏.‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ מדוע נכון לומר שהכופר הוא המתנה היקרה ביותר שאלהים העניק לבני־האדם?‏ (‏ב)‏ איזו תועלת ניתן להפיק מעיון יסודי בנושא קרבן־הכופר?‏

הכופר הינו המתנה הנפלאה ביותר שנתן אלהים לבני־אדם.‏ באמצעות אותה ”‏פדוּת”‏,‏ אנו יכולים לזכות ב”‏סליחת החטאים”‏.‏ (‏אפסיים א׳:‏7‏)‏ הכופר הינו היסוד לתקווה לחיי־נצח,‏ בין אם בשמים ובין אם בגן־עדן עלי־אדמות.‏ (‏לוקס כ״ג:‏43;‏ יוחנן ג׳:‏16‏)‏ בנוסף לכך,‏ על־סמך הכופר,‏ זוכים המשיחיים למעמד טהור בפני אלהים כבר עתה.‏ — ההתגלות ז׳:‏14,‏ 15‏.‏

² הכופר,‏ אם כן,‏ אינו דבר מעורפל ומופשט.‏ בהיות לו יסודות חוקיים,‏ ומעוגן בעקרונות אלוהיים,‏ יכול הכופר להעניק תועלת ממשית ומהותית.‏ אמנם,‏ יש היבטים מסוימים לגבי עיקר־אמונה זה שהם ”‏קשים־להבנה”‏.‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏ אך,‏ תיווכח שהמאמצים הדרושים כדי לבחון את נושא הכופר מקרוב הם כדאיים,‏ כיון שהוא משקף את אהבתו הנעלה של אלהים כלפי בני־אנוש.‏ בתפיסתך את מלוא משמעות הכופר,‏ תעמוד על אחד ההיבטים העיקריים של ”‏עומק עושר האלהים.‏.‏.‏ חכמתו ודעתו”‏,‏ שאין להם חקר.‏ — רומיים ה׳:‏8;‏ י״א:‏33‏.‏

שאלות שיש ליישבן

3.‏ כיצד התעורר הצורך בכופר,‏ ומדוע לא יכול היה אלהים פשוט להתעלם מחטאי האנושות?‏

³ הצורך לקרבן־הכופר התעורר עקב חטאו של האדם הראשון,‏ שהנחיל לצאצאיו ירושה עקרה של חולי,‏ סבל,‏ צער ומכאוב.‏ (‏רומיים ח׳:‏20‏)‏ כתוצאה מחוסר השלימות שירשו כל צאצאי אדם,‏ הם ”‏בני זעם”‏,‏ ובעצם ראויים למוות.‏ (‏אפסיים ב׳:‏3;‏ דברים ל״ב:‏5‏)‏ אלהים לא יכול היה להיכנע לרגשנוּת בלתי־עקרונית,‏ ופשוט לסלוח לאנושות על מה שאירע.‏ דברו מראה ש”‏שכר החטא הוא מוות”‏.‏ (‏רומיים ו׳:‏23‏)‏ אילו היה מעלים עין מחטאיהם של בני־האנושות,‏ היה אלהים מזלזל בעקרונותיו הוא,‏ ופוסל את ערכי הצדק שלו!‏ (‏איוב מ׳:‏8‏)‏ אך,‏ באשר לאלהים נאמר:‏ ”‏צדק ומשפט מכון כסאך”‏.‏ (‏תהלים פ״ט:‏15‏)‏ כל סטייה מצידו מהדבקוּת בעקרונות הצדק היתה מעודדת הֵפקרוּת,‏ והיתה פוגעת במעמדו כשליט העליון של היקום.‏ — השווה קהלת ח׳:‏11‏.‏

4.‏ אילו שאלות התעוררו עם מרד השטן?‏

⁴ מלבד זה,‏ היה על אלהים ליישב שאלות נוספות שהתעוררו בעקבות מרד השטן,‏ שאלות אשר חשיבותן עולה בהרבה על מצוקתה של האנושות.‏ השטן הטיל צל על שמו הטוב של אלהים כשטען שיהוה הינו שקרן ורודן אכזרי שמנע מברואיו מידע וחופש.‏ (‏בראשית ג׳:‏1–5‏)‏ בנוסף לכך,‏ בהצלחת מאמציו,‏ לכאורה,‏ לסכל את מטרתו של אלהים,‏ היינו,‏ למלא את כדור־הארץ בבני־אדם צדיקים,‏ יצר השטן את הרושם שאלהים נכשל.‏ (‏בראשית א׳:‏28;‏ ישעיהו נ״ה:‏10,‏ 11‏)‏ השטן אף העז להוציא דיבה על משרתי אלהים הנאמנים,‏ בהאשימו אותם ששירותם נובע אך ורק מתוך מניעים אנוכיים.‏ אם יופעלו עליהם לחצים,‏ הטיח השטן ביומרה,‏ איש מהם לא יישאר נאמן לאלהים!‏ — איוב א׳:‏9–11‏.‏

5.‏ מדוע לא יכול היה אלהים להתעלם מאתגריו של השטן?‏

⁵ לא ניתן היה להתעלם מהאשמות ואתגרים אלה.‏ אילו לא ישיב עליהן אלהים,‏ יתערערו לבסוף הביטחון והתמיכה בשלטון אלהים.‏ (‏משלי י״ד:‏28‏)‏ אילו היו מידרדרים החוק והסדר,‏ תוהו ובוהו היו מתפשטים ברחבי היקום.‏ אלהים היה חַייב לעצמו ולדרכי הצדק שלו להצדיק את ריבונותו.‏ הוא היה חֲייב למשרתיו הנאמנים להרשות להם להוכיח את נאמנותם הבלתי־מתפשרת.‏ הדבר דרש שיטפל במצוקת האנושות החוטאת על־ידי נקיטת צעדים שיישבו ראשונה שאלות אלה בעלות חשיבות עליונה.‏ מאוחר יותר,‏ אמר לישראל:‏ ”‏אנוכי — אנוכי הוא מוחה פשעיך למעני”‏.‏ — ישעיהו מ״ג:‏25‏.‏

הכופר,‏ משמעו כיסוי

6.‏ מה הם המונחים בהם משתמשים כתבי־הקודש כדי לתאר את אמצעי הישועה שהכין אלהים?‏

⁶ בתהלים צ״ב:‏6‏,‏ אנו קוראים:‏ ”‏מה גדלו מעשיך,‏ יהוה!‏ מאוד עמקו מחשבותיך”‏.‏ אם כן,‏ דרוש מאמץ מצידנו כדי להבין את אשר עשה אלהים למען האנושות.‏ (‏השווה תהלים ל״ו:‏5,‏ 6‏.‏)‏ לשמחתנו,‏ המקרא עוזר לנו להבין זאת בהשתמשו במספר מונחים המתארים או המדגימים מנקודות־מבט שונות את פעליו הנפלאים של אלהים.‏ המקרא מתייחס לקרבן־הכופר במונחים של פדיון,‏ אמצעי להתרצוּת וגאולה.‏ (‏תהלים מ״ט:‏9;‏ דניאל ט׳:‏24;‏ גלטיים ג׳:‏13;‏ קולוסים א׳:‏20;‏ עברים ב׳:‏17‏)‏ ישוע השתמש במלה ”‏כופר”‏ כשאמר,‏ במתי כ׳:‏28‏:‏ ”‏בן־האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר (‏ביוונית,‏ ליטרוֹן‏)‏ בעד רבים”‏.‏

7,‏ 8.‏ (‏א)‏ מה ניתן ללמוד מהמונחים השונים בעברית וביוונית המתארים את קרבן־הכופר?‏ (‏ב)‏ הדגם כיצד המושג ”‏כופר”‏ קשור בדבר שערכו זהה או מקביל.‏

⁷ מהו,‏ בעצם,‏ ”‏כופר”‏?‏ המלה היוונית ליטרוֹן גזורה מפועל שמשמעו ”‏לשחרר”‏.‏ היוונים השתמשו במלה זו עבור סכום הכסף ששוּלם כדי להשיג שיחרור של אסירי־מלחמה,‏ במובן של כופר־נפש.‏ לעומת זאת,‏ בתנ״ך המלה ”‏כופר”‏ נושאת את המשמעות של ”‏כיסוי”‏.‏ לדוגמה,‏ אלהים ציווה על נוח ’‏לכפור’‏ את התיבה בכּוֹפר,‏ או זפת.‏ (‏בראשית ו׳:‏14‏)‏ מזווית זו,‏ ’‏לכפר’‏ על החטאים,‏ משמעו לכסותם.‏ — תהלים ס״ה:‏4‏.‏

⁸ המילון התיאולוגי של הברית החדשה מסביר לגבי המלה ”‏כופר”‏ שהיא ”‏תמיד מתייחסת ל’‏תשלום’‏ שערכו מקביל לדבר הנפדה”‏,‏ או שהוא זהה לו.‏ מכאן שהכפורת,‏ המיכסה של ארון־הברית,‏ היתה זהה בצורתה לארון עצמו.‏ בדומה לכך,‏ כדי לכפר על חטא,‏ הצדק האלוהי תובע ’‏עין תחת עין,‏ שן תחת שן,‏ יד תחת יד,‏ רגל תחת רגל’‏.‏ (‏דברים י״ט:‏21‏)‏ לעתים,‏ ניתן היה לרַצות את הצדק אם שוּלם מחיר יקר במקום עונש חמור אחר שנדרש.‏ למשל,‏ שמות כ״א:‏28–32 התייחס לשור שנגח באדם והרגו.‏ אם בעל השור ידע על מזגו האלים של השור,‏ אך לא נקט צעדי זהירות מתאימים,‏ היה עליו לכפר או לשלם על חייו של הנהרג בחייו הוא!‏ אך,‏ מה אירע במקרה שבעל השור לא היה אשם לחלוטין?‏ עליו היה לשלם כופר,‏ דבר בעל ערך שיכסה על אשמתו.‏ שופטים ממונים רשאים היו לגבות ממנו כופר מתאים,‏ בצורת קנס,‏ כדי לשחררו מהאשמה שחלה עליו.‏

9.‏ כיצד הצביע המקרא בעניין הבכורים בקרב בני־ישראל על הדיוק הנדרש במחיר הכופר?‏

⁹ מונח נוסף בעברית הקשור בנושא הכפרה הוא ”‏פדה”‏,‏ שמשמעו ”‏גאל”‏.‏ התיאור בבמדבר ג׳:‏39–51 מדגים את הדרישה הקפדנית שמחיר הפדיון יהיה מדויק.‏ בהצילו את בכורי ישראל ממוות בפסח,‏ שנת 1513 לפה״ס,‏ הם השתייכו לאלהים.‏ לכן,‏ בצדק יכול היה לדרוש מכל בן בכור מקרב בני־ישראל שישרת אותו במקדש.‏ כתחליף לכך,‏ אלהים קיבל ”‏פדיום”‏ (‏הגזורה מהפועל ”‏פדה”‏)‏,‏ וציווה:‏ ”‏קח את הלוויים תחת כל בכור בבני־ישראל”‏.‏ אך,‏ היה על הסכום ששולם כפדיון להיות מדויק.‏ נערך מיפקד־אוכלוסין בקרב שבט לוי:‏ 000,‏22 גברים.‏ אז,‏ נערך מיפקד בקרב הבכורים:‏ 273,‏22 גברים.‏ באשר להפרש של 273 הבכורים,‏ רק על־ידי תשלום ”‏כסף הפדיום”‏,‏ שנקבע כחמישה שקלים לכל אחד,‏ יכלו הם להיפדות,‏ להשתחרר מהשירות במקדש.‏

עקרון הכפרה

10.‏ מדוע לא יכלו קרבנות בעלי־החיים לכפר בצורה מליאה על חטאי האנושות?‏

¹⁰ הנאמר לעיל מבהיר שכופר חייב להיות שווה ערך לדבר אותו הוא משמש ממלא־מקום,‏ או מכסה.‏ בעצם,‏ קרבנות בעלי־החיים אותם הקריבו אנשי אמונה מאז הבל ואילך,‏ לא יכולים היו לכסות על חטאי בני־האדם,‏ כיון שבני־אדם נעלים בהרבה על בהמות.‏ (‏תהלים ח׳:‏5–9‏)‏ לכן,‏ בצדק ציין פאולוס:‏ ”‏שכן דם פרים ושעירים אינו יכול להסיר חטאים”‏.‏ קרבנות אלה לא היוו אלא כיסוי סימלי,‏ עד אשר יוּגש קרבן־הכופר האמיתי שנועד לבוא.‏ — עברים י׳:‏1–4‏.‏

11,‏ 12.‏ (‏א)‏ מדוע לא היה צורך למיליארדים מקרב האנושות למות מות־קרבן כדי לכפר על חטאי הגזע האנושי?‏ (‏ב)‏ מיהו האחד והיחיד שיכול היה לשמש ככופר,‏ ואיזו מטרה משרת מותו?‏

¹¹ אותו קרבן־כופר,‏ שנובא עליו מראש,‏ היה חייב להיות שווה ערך לאדם,‏ זאת מאחר שעקב עונש המוות שאלהים הטיל בצדק על אדם,‏ נידון הגזע האנושי כולו לכלייה.‏ ”‏באדם הכל מתים”‏,‏ נאמר בקורינתים א׳.‏ ט״ו:‏22‏.‏ כתוצאה מכך,‏ לא היה צורך שמיליארדי בני־אדם ימותו כל אחד כפרט מות־קרבן כדי לכפר על חטאיהם של כל צאצאי האדם הראשון.‏ ”‏כשם שעל־ידי אדם אחד בא החטא לעולם,‏ ועקב החטא בא המוות”‏.‏ (‏רומיים ה׳:‏12‏)‏ ”‏ומאחר שהמוות בא על־ידי אדם”‏,‏ הפדוּת תתאפשר לאנושות ”‏על־ידי אדם”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏21‏.‏

¹² אדם שיהיה כשיר לשמש כקרבן־הכופר יצטרך להיות איש מושלם,‏ בשר ודם — ובכך שווה ערך מדויק לאדם הראשון.‏ (‏רומיים ה׳:‏14‏)‏ יצור רוחני או ’‏אלהים בצורת אדם’‏ לא היה מאזן את מאזני־הצדק.‏ רק בן־אנוש מושלם,‏ אך אחד שאינו תחת עונש המוות שנגזר על צאצאי אדם,‏ יכול היה לשמש ”‏כופר בעד הכל”‏,‏ כיסוי מדויק לאדם הראשון.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏6‏)‏a בהציעו את חייו כקרבן־כופר,‏ ”‏אדם אחרון”‏ זה יכול היה לשלם את ’‏שכר חטאו’‏ של ”‏האדם הראשון”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏45;‏ רומיים ו׳:‏23‏.‏

13,‏ 14.‏ (‏א)‏ האם אדם וחוה יפיקו תועלת מקרבן־הכופר?‏ הסבר.‏ (‏ב)‏ כיצד קרבן־הכופר מביא תועלת לצאצאי אדם?‏ הדגם.‏

¹³ אולם,‏ לא אדם ולא חוה יפיקו תועלת מקרבן־הכופר.‏ התורה התוותה עיקרון זה:‏ ”‏ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות,‏ כי מות יוּמת”‏.‏ (‏במדבר ל״ה:‏31‏)‏ אדם לא נפתה,‏ ולכן חטאו התבצע במזיד.‏ (‏טימותיוס א׳.‏ ב׳:‏14‏)‏ הדבר הסתכם ברציחת צאצאיו,‏ וזאת מאחר שהם יַרשו ממנו חוסר שלימות,‏ ובעקבות זאת נגזר גם עליהם למות.‏ ברור,‏ אם כן,‏ שאדם היה ראוי למוות,‏ כיון שכאדם מושלם החליט בכוונה תחילה להמיר את פי אלהים.‏ היה זה מנוגד לערכי הצדק של יהוה אילו היה מייחס את קרבן־הכופר לאדם.‏ ברם,‏ היה בתשלום ’‏שכר חטאו’‏ של האדם הראשון כדי לבטל את תוקפו של גזר־דין המוות שחל על צאצאי אדם!‏ (‏רומיים ה׳:‏16‏)‏ במובן משפטי,‏ כוחו ההרסני של החטא נגדע באיבו.‏ זה שסיפק את הכופר ’‏טעם מוות בעד הכל’‏,‏ בסבלו את תוצאות החטא למען כל צאצאי אדם.‏ — עברים ב׳:‏9;‏ קורינתים ב׳.‏ ה׳:‏21;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏24‏.‏

¹⁴ כדי להמחיש זאת:‏ דמיין לעצמך מיפעל בו מועסקים מאות עובדים.‏ מנהל המיפעל,‏ אדם לא־ישר,‏ גורם לפשיטת־רגל;‏ המיפעל נאלץ לסגור את שעריו.‏ כתוצאה מכך,‏ מאות מובטלים,‏ ואינם מסוגלים לשלם את חשבונותיהם.‏ נשותיהם,‏ ילדיהם,‏ וכן אף נושיהם,‏ כולם סובלים בגלל שחיתותו של אדם אחד!‏ אזי,‏ מופיע מיטיב עשיר המשלם את כל חובות החברה ופותח מחדש את שערי המיפעל.‏ ביטול אותו חוב מביא הקלה מליאה לעובדים רבים,‏ למשפחותיהם ולנושיהם.‏ אך,‏ האם זוכה המנהל הראשוני ליהנות מהשיגשוג החדש?‏ כמובן שלא!‏ הוא יושב בבית־הסוהר ואיבד לחלוטין את עבודתו!‏ בדומה לכך,‏ ביטול חובו האחד של האדם הראשון מעניק תועלת למיליוני צאצאיו — אך לא לאדם הראשון.‏

מי מספק את קרבן־הכופר?‏

15.‏ מי היה מסוגל לספק ”‏כופר בעד הכל”‏,‏ ומדוע?‏

¹⁵ המשורר שחיבר את המיזמור,‏ קונן:‏ ”‏אח לא פדה יפדה איש,‏ לא יתן לאלהים כפרו;‏ ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם”‏,‏ כלומר,‏ יהא לעולם מעבר ליכולתו לשלמו.‏ (‏תהלים מ״ט:‏8,‏ 9‏)‏ מי,‏ אם כן,‏ עתיד היה לספק את קרבן־הכופר?‏ רק יהוה יכול היה לספק את הקרבן המושלם,‏ את ”‏שה האלהים הנושא חטאת העולם”‏.‏ (‏יוחנן א׳:‏29‏)‏ אלהים לא שלח מלאך כדי להציל את האנושות.‏ הוא הוכיח הקרבה־עצמית עליונה בכך ששלח את ”‏בנו יחידו”‏,‏ אשר כלפיו חש חיבה מיוחדת כ’‏ילד שעשועים’‏.‏ — משלי ח׳:‏30;‏ יוחנן ג׳:‏16‏.‏

16.‏ (‏א)‏ כיצד נולד בן־האלהים כבן־אדם מושלם?‏ (‏ב)‏ כיצד ניתן היה לכנות את ישוע במובן משפטי?‏

¹⁶ כדי למלא את תפקידו במטרת אלהים,‏ בן זה של אלהים ”‏הריק את עצמו”‏ מטבעו השמימי.‏ (‏פיליפים ב׳:‏7‏)‏ יהוה העביר את כוח־החיים ואת דפוסי־האישיות של בכורו השמימי אל רחמה של בתולה יהודיה,‏ בשם מרים.‏ רוח־הקודש ’‏באה עליה’‏,‏ על־מנת להבטיח את קדושתו של הילד שצמח בקרבה,‏ כדי שייוולד נטול חטא לחלוטין.‏ (‏לוקס א׳:‏35;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22‏)‏ בתור אדם,‏ נקבע שייקרא ישוע.‏ אך מבחינה משפטית,‏ ניתן היה לקראו ”‏האדם השני”‏,‏ כיון שהקביל במידה מושלמת לאדם הראשון.‏ (‏קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏45,‏ 47‏)‏ לכן,‏ ישוע יכול היה להציע את עצמו כקרבן,‏ כ”‏שה תמים שאין בו מום”‏,‏ ככופר לאנושות החוטאת.‏ — פטרוס א׳.‏ א׳:‏18,‏ 19‏.‏

17.‏ (‏א)‏ למי שוּלם ערך הכופר,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ מאחר שאלהים הן מספק את הכופר והן מקבלו,‏ לשם מה נעשתה ההחלפה?‏

¹⁷ אך,‏ לידי מי ישולם אותו כופר?‏ במשך מאות בשנים טענו תיאולוגים נוצריים שהמחיר שוּלם לשטן.‏ נכון,‏ אמנם,‏ שהאנושות ”‏נמכרה”‏ לחטא,‏ ועקב כך נתונה לשליטת השטן.‏ (‏רומיים ז׳:‏14;‏ יוחנן א׳.‏ ה׳:‏19‏)‏ אך,‏ לא השטן,‏ אלא יהוה,‏ הוא זה אשר גזר את עונשם של החוטאים.‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏6‏)‏ אם כן,‏ כשם שתהלים מ״ט:‏8 מציין בפירוש,‏ הכופר ישולם ”‏לאלהים”‏.‏ יהוה הוא הוא שסיפק את הכופר,‏ אך אחרי ש”‏שה האלהים”‏ הקריב את חייו,‏ עליו היה להגיש את ערך הכופר אל אלהים.‏ (‏השווה בראשית כ״ב:‏7,‏ 8,‏ 11–13;‏ עברים י״א:‏17‏.‏)‏ אך,‏ אין להבין זאת כתהליך מכני וחסר־טעם,‏ בדומה לאדם המוציא סכום כסף מכיס אחד ומכניסו בכיס אחר.‏ הכופר אינו מהווה החלפה פיסית,‏ אלא תהליך משפטי.‏ כשיהוה עמד על כך שהכופר ישוּלם — למרות המחיר הכבד שהיה כרוך בכך מעצמו — אישר את דבקותו הבלתי־משתנה בעקרונות הצדק.‏ — יעקב א׳:‏17‏.‏

‏”‏נשלם”‏

18,‏ 19.‏ מדוע היה על ישוע לסבול?‏

¹⁸ באביב,‏ שנת 33 לספירה,‏ הגיעה העת בה ישולם הכופר.‏ ישוע המשיח נאסר בתואנת־שווא,‏ נשפט כאשם,‏ והוצא להורג על עמוד־הוקעה.‏ מפאת הכאב הרב וההשפלה שהיו כרוכים בכך,‏ הפציר באלהים ”‏בצעקה גדולה ובדמעות”‏.‏ (‏עברים ה׳:‏7‏)‏ האם הכרחי היה שישוע יסבול בדרך זו?‏ אכן כן,‏ כיון שבהישארו ”‏קדוש,‏ תמים,‏ טהור,‏ נבדל מחוטאים”‏,‏ עד לרגע האחרון,‏ יִישב ישוע לחלוטין ובאופן דרמטי וחד־משמעי את השאלות באשר לנאמנותם של משרתי אלהים.‏ — עברים ז׳:‏26‏.‏

¹⁹ סיבלותיו של המשיח גם הכשירו אותו לתפקידו ככהן הגדול לאנושות כולה.‏ ככזה,‏ הוא לא יהיה מושל קשוח ומרוחק.‏ ”‏כי מאחר שהוא עצמו סבל כאשר התנסה,‏ הוא יכול לעזור לאלה אשר נתונים בניסיון”‏.‏ (‏עברים ב׳:‏10,‏ 18;‏ ד׳:‏15‏)‏ בנשימתו האחרונה,‏ יכול היה ישוע להשמיע את קריאת הניצחון,‏ ”‏נשלם”‏.‏ (‏יוחנן י״ט:‏30‏)‏ לא זו בלבד שהוכיח את נאמנותו,‏ אלא הצליח להשתית את היסוד לישועת האנושות — ואף חשוב מכך,‏ לטיהור שמו של יהוה כריבון היקום!‏

20,‏ 21.‏ (‏א)‏ מדוע הוקם המשיח לתחייה?‏ (‏ב)‏ מדוע ישוע ”‏הָחֳיָה ברוח”‏?‏

²⁰ אך,‏ כיצד נועדה האנושות החוטאת להפיק תועלת מאותו קרבן־כופר?‏ ומתי?‏ נושאים אלה לא נותרו ללא תיכנוּן.‏ ביום השלישי למותו,‏ הקים יהוה את המשיח מעִם המתים.‏ (‏מעשי־השליחים ג׳:‏15;‏ י׳:‏40‏)‏ במעשה רב־חשיבות זה,‏ אשר עובדתיותו אומתה על־ידי מאות עדי־ראייה,‏ גמל יהוה לבנו הנאמן על שירותו הנאמן,‏ ואף העניק לו את האפשרות להשלים את פעילות הגאולה שלו.‏ — רומיים א׳:‏4;‏ קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏3–8‏.‏

²¹ ישוע ”‏הָחֳיָה ברוח”‏,‏ ויהוה העלים את גופו הארצי בדרך לא־ידועה.‏ (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏18;‏ תהלים ט״ז:‏10;‏ מעשי־השליחים ב׳:‏27‏)‏ בתור ישוּת רוחנית,‏ יכול היה ישוע שהוקם לתחייה,‏ לשוב השמיימה כמנצח.‏ איזו תרועת־ניצחון נשמעה ודאי ברחבי השמים אותה עת!‏ (‏השווה איוב ל״ח:‏7‏.‏)‏ אולם,‏ ישוע לא שב השמיימה רק כדי לחגוג את נצחונו.‏ הוא חזר כדי לבצע עבודה נוספת,‏ אשר חלק ממנה הינו להבטיח שכל הגזע האנושי יוכל להפיק תועלת מקרבן־הכופר שלו.‏ (‏השווה יוחנן ה׳:‏17,‏ 20,‏ 21‏.‏)‏ הדרך בה הוא השיג זאת,‏ וכן משמעות הדבר לאנושות,‏ ידונו במאמר הבא.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1991/‏2/‏15)‏

‏[‏הערת שוליים]‏

שאלות חזרה

◻ אילו נושאים שנויים במחלוקת היו חשובים יותר בהרבה מאשר ישועת האנושות?‏

◻ מה משמע הדבר ’‏לפדות’‏ חוטאים?‏

◻ למי חייב היה ישוע להקביל,‏ ומדוע?‏

◻ מי סיפק את הכופר,‏ ולמי שוּלם הכופר?‏

◻ מדוע חיוני היה שישוע יוּקם לתחייה בתור יצור רוחני?‏

‏[‏תמונה בעמוד 9]‏

לא היה די בהקרבת בעלי־חיים לכפר על חטאי האנושות;‏ קרבנות אלה היוו ’‏צללים’‏ נבואיים לקרבן הגדול שנועד לבוא