ספר 16 — נחמיה
הכותב: נחמיה
מקום הכתיבה: ירושלים
זמן השלמת הכתיבה: אחרי 443 לפה״ס
התקופה הנסקרת: 456 עד אחרי 443 לפה״ס
נחמיה, שמשמעות שמו היא ”יה ינחם”, היה משרת יהודי בחצר המלך הפרסי ארתחשסתא (’ארוך היד’). הוא היה שר המשקים, תפקיד מכובד מאוד שדרש אמון רב. היה זה תפקיד נחשק, שכן במסגרתו ניתן היה להתייצב בפני המלך כשרוחו טובה עליו ונכון היה לגמול חסדים. עם זאת, נחמיה היה מאותם גולים נאמנים שירושלים עמדה בראש ’שמחתם’ (תהל׳ קל״ז:5, 6). לא מעמד ולא עושר היו משאת נפשו של נחמיה, אלא השבת עבודת יהוה על כנה.
2 בשנת 456 לפה״ס התברר ש”הנשארים אשר נשארו מן השבי”, שארית היהודים ששבה לירושלים, לא נהנו משגשוג והצלחה. מצבם היה בכי רע (נחמ׳ א׳:3). חומת העיר הייתה פרוצה ותושביה היו לחרפה בעיני האויבים שלא חדלו להציק להם. נחמיה לא ידע את נפשו מרוב צער. אך על־פי לוח הזמנים של יהוה הגיע העת לפעולה ביחס לחומות ירושלים. על אפם ועל חמתם של האויבים, ירושלים וחומותיה היו חייבות להיבנות בנקודת זמן חשובה הקשורה לנבואה שנתן יהוה לדניאל באשר לביאת המשיח (דנ׳ ט׳:24–27). ואכן, יהוה כיוון את השתלשלות המאורעות ונעזר בנחמיה הנאמן והמסור לביצוע רצונו.
3 אין ספק שנחמיה כתב את הספר הנושא את שמו. הדבר מוכח בבירור על־פי מילות הפתיחה, ”דברי נחמיה בן חֲכַלְיָה”, ועל סמך העובדה שהדיבור הוא בגוף ראשון (נחמ׳ א׳:1). בתחילה היו הספרים עזרא ונחמיה ספר אחד שנקרא עזרא. לימים חילקו היהודים את הספר לעזרא א׳ ו־ב׳, ובהמשך נודע עזרא ב׳ בשם נחמיה. קיים מרווח זמן של 12 שנה בערך בין האירועים החותמים את ספר עזרא לבין האירועים שבהם נפתח ספר נחמיה, ולפיכך התקופה הנסקרת בו היא מסוף 456 לפה״ס עד אחרי 443 לפה״ס (א׳:1; ה׳:14; י״ג:6).
4 ספר נחמיה הוא בהרמוניה מלאה עם יתר כתבי־הקודש וראוי להיכלל בהם. יש בו התייחסויות עקיפות רבות לתורה: הוא מדבר על קשרי חיתון עם עמים זרים (דב׳ ז׳:3; נחמ׳ י׳:31), על הלוואות (וי׳ כ״ה:35–38; דב׳ ט״ו:7–11; נחמ׳ ה׳:2–11) ועל חג הסוכות (דב׳ ל״א:10–13; נחמ׳ ח׳:14–18). בנוסף לכך, הספר מציין את תחילת התגשמות נבואת דניאל לפיה ירושלים תשוב ותיבנה לנוכח התנגדות, ”בצוק העתים”, כלומר, בעתות מצוקה (דנ׳ ט׳:25).
5 מה באשר לתאריך 455 לפה״ס, שנת מסעו של נחמיה לירושלים על מנת לבנות מחדש את חומת העיר? ראיות היסטוריות אמינות ממקורות יווניים, פרסיים ובבליים מצביעות על 475 לפה״ס כעל שנת עלייתו למלכות של ארתחשסתא, ועל 474 לפה״ס כעל שנת מלכותו הראשונה.a מכאן ששנת עשרים למלכותו חלה ב־455 לפה״ס. בנחמיה ב׳:1–8 נמסר שבאביב של אותה שנה, בחודש ניסן, קיבל נחמיה, שר המשקים המלכותי, היתר מן המלך לשקם ולבנות מחדש את ירושלים, את חומותיה ואת שעריה. בנבואת דניאל נמסר שיחלפו 69 שבועות של שנים, כלומר 483 שנה, ”מן מוצָא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד”. הנבואה התגשמה להפליא כאשר נמשח ישוע לתפקידו ב־29 לספירה, תאריך התואם להיסטוריה החילונית והמקראיתb (דנ׳ ט׳:24–27; לוקס ג׳:1–3, 23). הספרים נחמיה ולוקס משתלבים היטב עם נבואת דניאל לראיה שנבואות אמת מקורן ביהוה אלוהים ושבזכותו באות הן על התגשמותן. נחמיה בהחלט מהווה חלק בלתי נפרד מכתבי־הקודש.
במה מועיל הספר
16 מסירותו של נחמיה לאלוהים צריכה לשמש מקור השראה לכל אוהבי דת האמת. הוא ויתר על מעמד בכיר כדי להיות משגיח צנוע בקרב עם יהוה. הוא אף סירב לקבל תרומות כספיות שהיה ראוי להן בדין, ויצא בחריפות נגד מלכודת החומרנות. נחמיה השתדל להשריש בעם את הקנאות לעבודת יהוה ואת הצורך לתמוך בה (ה׳:14, 15; י״ג:10–13). הוא הציב לנו דוגמה ומופת בגישתו הבלתי אנוכית ובתבונתו, אדם רב פעלים ועשוי לבלי חת, אשר רדף צדק חרף הסכנות (ד׳:8, 13, 14; ו׳:3, 15). הוא היה איש ירא אלוהים, והיה חשוב לו לבנות את אמונתם של אחיו (י״ג:14; ח׳:9). הוא פעל נמרצות לאכיפת חוקי יהוה, בייחוד ביחס לעבודת האמת ולדחיית השפעות זרות כגון נישואי־תערובת (י״ג:8, 23–29).
17 לאורך הספר כולו ניכר בעליל שנחמיה היה בקי בתורת יהוה, והשתמש בידיעותיו כראוי. הוא ביקש את ברכת אלוהים על בסיס הבטחת יהוה בדברים ל׳:1–4, באמונה שלמה שיהוה יקיים את דברו למענו (נחמ׳ א׳:8, 9). הוא ארגן עצרות רבות, בעיקר כדי ללמד את היהודים את הדברים שנכתבו מקדם. בקריאת התורה הקפידו נחמיה ועזרא להבהיר את דבר־אלוהים ואחר כך ליישמו הלכה למעשה (ח׳:8, 13–16; י״ג:1–3).
18 הישענותו המוחלטת של נחמיה על יהוה ותחינותיו הכנות מעודדות אותנו לפתח גישה דומה, כלומר, לסמוך על יהוה ולהרבות בתפילות. שים לב כיצד בתפילותיו פיאר נחמיה את אלוהים, הביע הכרה בחטאי עמו והתחנן ששם יהוה יקודש (א׳:4–11; ד׳:8; ו׳:14; י״ג:14, 29, 31). השפעתו המחזקת של משגיח נלהב זה בקרב עם אלוהים ניכרת בנכונות שבה פעלו על־פי הדרכתו הנבונה ובשמחה ששאבו מעשיית רצון אלוהים יחד איתו. איזו דוגמה מעוררת השראה! אך בהיעדר משגיח נבון, עד כמה מהר הסתננו החומרנות, השחיתות והכפירה! יש בזה כדי להדגיש בפני כל המשגיחים בקרב משרתי אלוהים בימינו את הצורך לפעול בעירנות, בדריכות ובקנאות למען אחיהם לאמונה ולהדריך אותם בהבנה ובנחישות באורחות יהוה.
19 נחמיה הפגין ביטחון מלא בדבר־אלוהים. לא רק שלימד את כתבי־הקודש, אלא גם נעזר בהם, על־פי אילנות היוחסין, לקביעת הנחלות ועבודת הכוהנים והלוויים בקרב עמו המשוקם של אלוהים (נחמ׳ א׳:8; י״א:1 עד י״ב:26; יהו׳ י״ד:1 עד כ״א:45). אין ספק שהדבר חיזק מאוד את ידיהם של שארית היהודים. היה בזה כדי להגביר את בטחונם בהבטחות הנפלאות שניתנו קודם לכן ביחס לזרע ולשיקום בקנה מידה גדול יותר שיבוא בימי מלכותו. התקווה לשיקום שתביא המלכות היא שמדרבנת את משרתי אלוהים להיאבק בעוז רוח לקידום ענייני המלכות ולהיות עתירי פועל בכינון עבודת אלוהים האמיתית ברחבי תבל.
[הערות שוליים]
a הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 613–616 (אנג׳).
b הבנה מכתבי־הקודש, כרך ב׳, עמודים 899–901 (אנג׳).