פרק 92
עשרה מצורעים נרפאים — אחד מגלה הכרת טובה
ישוע מרפא עשרה מצורעים
ישוע הולך אל העיר אפרים, השוכנת צפונית־מזרחית לירושלים, ובזאת מסכל את מזימתם של חברי הסנהדרין להרגו. שם, הרחק מאויביו, הוא נשאר עם תלמידיו (יוחנן י״א:54). אולם חג הפסח של שנת 33 לספירה הולך ומתקרב, ולכן בחלוף זמן קצר שוב יוצא ישוע לדרך. הוא הולך צפונה דרך שומרון ומתקדם אל הגליל. יהיה זה ביקורו האחרון באזור זה לפני מותו.
בתחילת המסע, כאשר ישוע עובר מכפר לכפר, הוא נתקל בעשרה גברים מצורעים. מחלה זו גורמת בכמה מצורותיה לאובדן הדרגתי של רקמות באיברים שונים בגוף, כגון האצבעות, הבהונות או האוזניים (במדבר י״ב:10–12). לפי תורת אלוהים צריך המצורע לקרוא ”טמֵא, טמֵא!” ולחיות בבידוד (ויקרא י״ג:45, 46).
משום כך עשרת המצורעים עומדים במרחק מה מישוע. אך הם קוראים אליו בקול רם: ”ישוע, מורנו, רחם עלינו!” כראותו את המצורעים אומר להם ישוע: ”לכו והיראו אל הכוהנים” (לוקס י״ז:13, 14). בזאת הוא מגלה כבוד כלפי תורת אלוהים, אשר מסמיכה את הכוהנים לקבוע שמצורעים אשר נרפאו ממחלתם נחשבים טהורים. לאחר מכן הם יוכלו לחזור לחיות בקרב אנשים בריאים (ויקרא י״ג:9–17).
עשרת המצורעים מאמינים שיש לישוע הכוח לחולל נסים. הם הולכים לראות את הכוהנים עוד לפני שנרפאו. בעודם בדרך, אמונתם בישוע באה על שכרה. הם מתחילים לראות ולהרגיש שבריאותם שבה אליהם!
תשעה מן המצורעים שנטהרו ממשיכים בדרכם. אבל אחד מן העשרה אינו עושה כן. איש זה הוא שומרוני, והוא חוזר כדי לחפש את ישוע. מדוע? הוא אסיר תודה לישוע על מה שעשה למענו. המצורע לשעבר ”מהלל את אלוהים בקול גדול” מתוך הכרה בכך שבזכות אלוהים שבה אליו בריאותו (לוקס י״ז:15). כשהוא מוצא את ישוע הוא נופל לרגליו ומודה לו.
ישוע אומר לסובבים אותו: ”הרי עשרה טוהרו. אם כן, היכן התשעה? האם איש מלבד נוכרי זה לא חזר כדי להלל את אלוהים?” אז אומר ישוע לשומרוני: ”קום ולך לדרכך; אמונתך ריפאה אותך” (לוקס י״ז:17–19).
ריפוי עשרת המצורעים ממחיש שישוע פועל בתמיכת יהוה אלוהים. כעת אחד מן העשרה לא רק נרפא בזכות הנס שחולל ישוע אלא גם ככל הנראה מתחיל לצעוד בדרך המובילה לחיים. כיום אלוהים אינו מחולל נסי ריפוי כאלה באמצעות ישוע. אך בזכות אמונתנו בישוע אנו יכולים לצעוד בדרך לחיים — הדרך לחיי נצח. האם אנחנו מגלים הכרת טובה, כפי שעשה אותו שומרוני?