שאלות של קוראים

מה מידת החשיבות שצריך משיחי לייחס לאירוסין?‏

האירוסין הם צעד משמח ורציני כאחד.‏ אל למשיחי בוגר להקל ראש בנושא,‏ ולראות באירוסין דבר שניתן לבטל מטעמים שאין בהם ממש.‏ תקופת האירוסין מאפשרת לבני הזוג להכיר זה את זה טוב יותר לפני הנישואין.‏

בדיון בנושא צריך לזכור שמנהגים חברתיים הקשורים בנישואין והצעדים המובילים לחתונה שונים במידה רבה מאיזור לאיזור ומתקופה לתקופה.‏ עובדה זו משתקפת גם במקרא.‏

שתי בנותיו של לוט,‏ ”‏אשר לא ידעו איש”‏,‏ היו מאורסות לשני גברים מקומיים.‏ המקרא מציין כי ’‏חֲתָנָיו’‏ של לוט היו אמורים ’‏לקחת’‏ כלומר להתחתן,‏ עם בנותיו,‏ אך אין הוא מגלה מדוע וכיצד הם התארסו.‏ האם התארסו הבנות בבגרותן?‏ האם הן שבחרו למי להינשא?‏ האם נערכו האירוסין בפומבי?‏ התשובות לשאלות אלו אינן ידועות (‏בראשית י״ט:‏8–14‏)‏.‏ יעקב סיכם עם אביה של רחל לשאת אותה לאשה אחרי שיעבוד עבורו שבע שנים.‏ במשך השנים הללו נחשבה היא בעיניו ל’‏אשתו’‏,‏ אך הם לא קיימו יחסי מין (‏בראשית כ״ט:‏18–21‏)‏.‏ והנה דוגמה נוספת:‏ כדי לקבל את ידה של בת שאול,‏ היה חייב דוד לנצח את הפלישתים.‏ כשעמד בתנאי שהציב שאול,‏ קיבל את מיכל בת שאול לאשה (‏שמואל א׳.‏ י״ח:‏20–28‏)‏.‏ שני מקרי ”‏אירוסין”‏ אלו שונים זה מזה ומן המקובל בארצות רבות כיום.‏

תורת משה הכילה חוקים שעסקו בנישואין ובאירוסין.‏ למשל,‏ לגבר הותר לשאת יותר מאשה אחת;‏ הוא היה רשאי לתת לה גט מסיבות שונות,‏ אך לא כן האשה (‏שמות כ״ב:‏15,‏ 16;‏ דברים כ״ד:‏1–4‏)‏.‏ איש שפיתה נערה בתולה לא־מאורסת היה חייב לשאתה לאשה,‏ בהסכמת אביה,‏ ואסור היה לו לשלחה (‏דברים כ״ב:‏28,‏ 29‏)‏.‏ היו חוקים נוספים שעסקו בחיי הנישואין,‏ כגון מצבים שחייבו הימנעות מיחסי אישות (‏ויקרא י״ב:‏2,‏ 5;‏ ט״ו:‏24;‏ י״ח:‏19‏)‏.‏ אילו חוקים עסקו באירוסין?‏

לאשה מאורסת מבני ישראל היה מעמד חוקי שונה משל אשה לא־מאורסת;‏ במובנים מסוימים נחשבה המאורסת לנשואה (‏דברים כ״ב:‏23–29;‏ מתי א׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏ בני ישראל לא יכלו להתארס או להתחתן עם בני משפחה מסוימים,‏ בייחוד שארי בשר קרובים,‏ אם כי איסור זה חל גם בשל זכויות ירושה (‏ויקרא י״ח:‏6–20‏;‏ ראה המצפה מ־15 במרס 1978 עמודים 25–28 [‏אנג׳]‏)‏.‏ ברור אפוא,‏ שמשרתי אלוהים לא הקלו ראש באירוסין.‏

בני ישראל היו כפופים לתורה.‏ אלא שהתורה,‏ על חוקיה בנושא האירוסין והנישואין,‏ אינה חלה על המשיחיים (‏רומים ז׳:‏4,‏ 6;‏ אפסים ב׳:‏15;‏ עברים ח׳:‏6,‏ 13‏)‏.‏ ישוע לימד שהנורמה המשיחית לגבי הנישואין שונה מזו של התורה (‏מתי י״ט:‏3–9‏)‏.‏ הוא לא הפחית מחשיבותם של הנישואין או האירוסין.‏ אם כן,‏ עד כמה חשובים האירוסין בקרב המשיחיים?‏

בארצות רבות מקובל שההחלטה עם מי להתחתן נתונה בידי הפרט.‏ כשגבר ואשה מבטיחים שיתחתנו זה עם זה,‏ הם נחשבים למאורסים.‏ על־פי־רוב,‏ אין צורך בצעד רשמי נוסף לכינון האירוסין.‏ במקומות מסוימים נהוג ומקובל שהבחור יעניק טבעת לכלתו לעתיד לציון האירוסין.‏ מקובל גם לבשר על האירוסין לבני משפחה ולידידים בארוחה משפחתית או במסיבה קטנה.‏ אלו הן החלטות אישיות ולא דרישות מקראיות.‏ מהות האירוסין היא ההסכם בין בני הזוג.‏a

אל למשיחי להיחפז בחיזורים,‏ באירוסין ובנישואין.‏ הוצאנו לאור ספרות המבוססת על המקרא ויש בה כדי לעזור לרווקים להחליט אם כדאי להתחיל בחיזורים למטרת אירוסין ונישואין.‏b גורם מרכזי בעצות אלו הוא שהנישואין המשיחיים הם קשר נצחי (‏בראשית ב׳:‏24;‏ מרקוס י׳:‏6–9‏)‏.‏

בחור ובחורה משיחיים צריכים להכיר היטב לפני שהם שוקלים להתארס.‏ כל אחד יכול לשאול,‏ ’‏האם אני משוכנע שהצד השני רוחני ומסור לאלוהים?‏ האם אני רואה את עצמי משרת את אלוהים לצדו כל החיים?‏ האם אנו מכירים היטב זה את זה?‏ האם אני בטוח שנהיה מתאימים לנצח?‏ האם כל אחד מאיתנו יודע מה היה עברו של השני ומה נסיבותיו כיום?‏’‏

כששני משיחיים מתארסים,‏ ראוי שהם וגם אחרים יצפו כי יתחתנו.‏ ישוע ציווה:‏ ”‏תהא מילתכם ’‏כן’‏,‏ כן;‏ ’‏לא’‏,‏ לא”‏ (‏מתי ה׳:‏37‏)‏.‏ משיחיים שמחליטים להתארס חייבים לעשות זאת מתוך כוונות רציניות.‏ אלא שבמקרים נדירים עשוי המשיחי לגלות שדבר חמור לא נאמר לו או הוסתר מפניו לפני האירוסין,‏ אולי עובדה חשובה מעברו של האיש,‏ כגון מעשה פלילי או לא־מוסרי.‏ משיחי שנודע לו הדבר ניצב כעת בפני החלטה חשובה.‏ השניים יכולים לנתח את העניין ביסודיות ולהחליט אם להמשיך להיות מאורסים או לא.‏ זו אומנם החלטה אישית — ולא משהו שאחרים צריכים להתערב בו,‏ לנסות למתוח ביקורת או לשפוט — אך ההחלטה בנידון היא החלטה כבדת משקל.‏ מאידך,‏ ייתכן שהצד שנודע לו דבר מה חמור מחליט לבטל את האירוסין,‏ גם אם הצד השני מעוניין להמשיך בקשר (‏ראה ”‏שאלות של קוראים”‏ בחוברת המצפה מ־15 ביוני 1975 [‏אנג׳]‏)‏.‏

טוב ליישב סוגיות אלו לפני הנישואין.‏ ישוע ציין שהבסיס המקראי היחידי לגירושין המתירים נישואין מחדש הוא פורניאה,‏ אי־מוסריות מינית חמורה מצד אחד מבני הזוג (‏מתי ה׳:‏32;‏ י״ט:‏9‏)‏.‏ הוא לא אמר שניתן להתגרש עם היוודע על בעיה חמורה או על מעשה חמור שקדמו לנישואין.‏

למשל,‏ בימי ישוע נפוצה מחלת הצרעת.‏ אם נודע לבעל שאשתו היתה מצורעת (‏ביודעין או שלא־ביודעין)‏ כשנישאה לו,‏ האם הותר לו לגרשה?‏ יהודי,‏ שהיה כפוף לתורת משה,‏ רשאי היה לגרשה,‏ אבל ישוע לא אמר שתלמידיו רשאים גם כן.‏ הנה כמה מצבים בני זמננו:‏ אדם הנגוע בעגבת,‏ בהרפס של אברי המין,‏ בנגיף הכשל החיסוני (‏HIV)‏.‏ או במחלה מידבקת חמורה אחרת עשוי להתחתן מבלי לגלות לבן־זוגו עובדה זו.‏ אולי הוא חלה עקב קיום יחסי־מין לא־מוסריים לפני או בזמן שהיה מאורס.‏ אם אחרי החתונה נודע לאשה על המחלה או על מעשיו הלא־מוסריים (‏או נודע לה שהוא עקר או אימפוטנט)‏,‏ אין בזה כדי לשנות את העובדה שכעת הם נשואים.‏ עבר מפוקפק אינו בסיס מקראי לגירושין.‏ הוא הדין לגבי אשה שחלתה במחלה לפני הנישואין או הרתה לאחֵר והסתירה עובדות אלו.‏ כעת הם נשואים ומחויבים זה לזה.‏

מצבים עגומים אלו נדירים,‏ אך דוגמאות אלו נותנות משנה תוקף לנקודה הבסיסית:‏ אין להקל ראש באירוסין.‏ לכן,‏ לפני תקופת האירוסין ובמהלכה חייבים המשיחיים להכיר זה את זה היטב.‏ עליהם להיות כנים ולגלות לצד השני את כל מה שהוא רוצה וזכאי לדעת.‏ (‏בארצות מסוימות מחויבים זוגות על פי חוק לערוך בדיקה רפואית לפני הנישואין.‏ יש שעוברים בדיקה מיוזמתם האישית.‏)‏ האושר והרצינות שבאירוסין ישרתו מטרה נעלה,‏ ובני הזוג יתקדמו לקראת חיי נישואין מאושרים ורציניים (‏משלי ה׳:‏18,‏ 19;‏ אפסים ה׳:‏33‏)‏.‏

‏[‏הערות שוליים]‏