פרק אחד־עשר

גילוי מועד ביאת המשיח

1.‏ במה נוכל להיות בטוחים בהסתמך על כך שעִתים וזמנים ביד יהוה?‏

עתים וזמנים ביד יהוה.‏ לו השלטון על העתים והזמנים הקשורים לפעולתו (‏מעשי השליחים א׳:‏7‏)‏.‏ כל המאורעות שהועיד יהוה למועדים מסוימים בוא יבואו.‏

2,‏ 3.‏ באיזו נבואה התעמק דניאל,‏ ואיזו מעצמה שלטה אותם ימים בבבל?‏

² דניאל הנביא היה תלמיד שקדן של כתבי־הקודש,‏ והאמין ביכולתו של יהוה לקבוע לוח־זמנים ולעמוד בו.‏ דניאל התעניין במיוחד בנבואות הקשורות לחורבן ירושלים.‏ הוא התעמק בנבואה שבה גילה אלוהים לירמיהו את אורך התקופה שבה תעמוד עיר הקודש בחורבותיה,‏ וכתב:‏ ”‏בשנת אחת לדריווש בן אחשוורוש מזרע מָדָי,‏ אשר הומלך על מלכות כשדים.‏ בשנת אחת למולכו,‏ אני,‏ דניאל,‏ בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר יהוה אל ירמיה הנביא,‏ למלאות לחורבות ירושלים שבעים שנה”‏ (‏דניאל ט׳:‏1,‏ 2;‏ ירמיהו כ״ה:‏11‏)‏.‏

³ אותם ימים מָלך דריווש המדי על ”‏מלכות כשדים”‏.‏ הדברים שחזה דניאל,‏ כשפענח את הכתובת על הקיר,‏ התקיימו במהירות הבזק.‏ המעצמה הבבלית פסה מן העולם.‏ היא ”‏ניתנה למדי ופרס”‏ ב־539 לפה״ס (‏דניאל ה׳:‏24–28,‏ 30;‏ ו׳:‏1‏)‏.‏

דניאל עותר בענווה ליהוה

4.‏ (‏א)‏ מה נדרש כדי לזכות לישועת אלוהים?‏ (‏ב)‏ כיצד פונה דניאל ליהוה?‏

⁴ דניאל הבין ש־70 השנים שנועדו לעבור על ירושלים בשיממונה עומדות להסתיים.‏ מה יעשה?‏ הוא מספר:‏ ”‏ואתנה את פניי אל אדנָי האלוהים,‏ לבקש תפילה ותחנונים,‏ בצום ושק ואפר.‏ ואתפללה ליהוה אלוהַי ואתוודה”‏ (‏דניאל ט׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ לב האדם וגישתו הם שיכריעו אם יושיע אותו אלוהים ואם יזכה לרחמיו (‏ויקרא כ״ו:‏31–46;‏ מלכים א׳.‏ ח׳:‏46–53‏)‏.‏ נדרשו אמונה,‏ רוח ענווה וחרטה מלאה על החטאים שהובילו לגלות ולשעבוד.‏ לכן פונה דניאל ליהוה בשם עמו החוטא.‏ מה הוא עושה?‏ הוא צם,‏ מתאבל ולובש שק כאות לחרטה ולתום לבבו.‏

5.‏ מניין היה לדניאל הביטחון שהיהודים ישובו למולדתם?‏

⁵ נבואת ירמיהו,‏ לפיה נועדו היהודים לשוב בקרוב למולדתם יהודה,‏ נטעה תקווה בלב דניאל (‏ירמיהו כ״ה:‏12;‏ כ״ט:‏10‏)‏.‏ הוא היה בוודאי בטוח שהיהודים ישוחררו מעול הבבלים,‏ שכן בפרס כבר מָלך איש ושמו כורש,‏ וישעיהו הרי ניבא שאיש בשם זה ישמש כלי לשחרור היהודים,‏ למען ישקמו את העיר ירושלים ויבנו את בית־המקדש (‏ישעיהו מ״ד:‏28 עד מ״ה:‏3‏)‏.‏ אך לדניאל לא היה כל מושג כיצד זה יקרה,‏ ולכן הוא שוטח תחינתו לפני יהוה.‏

6.‏ במה מודה דניאל בתפילתו?‏

⁶ דניאל מפנה את תשומת הלב לחסדו של אלוהים ולרחמיו.‏ הוא מודה בענווה שהיהודים חטאו ליהוה ומרדו בו,‏ סרו ממצוותיו ולא שעו לנביאיו,‏ ובצדק ’‏הדיח אותם אלוהים במַעֲלָם אשר מעלו בו’‏.‏ דניאל מתפלל:‏ ”‏יהוה,‏ לנו בושת הפנים,‏ למלכינו,‏ לשרינו ולאבותינו,‏ אשר חטאנו לך.‏ לאדנָי אלוהינו הרחמים והסליחות,‏ כי מרדנו בו.‏ ולא שמענו בקול יהוה אלוהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים.‏ וכל ישראל עברו את תורתך,‏ וסור לבלתי שמוע בקולך,‏ ותיתך עלינו הָאָלָה והשבועה אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים,‏ כי חטאנו לו”‏ (‏דניאל ט׳:‏5–11;‏ שמות י״ט:‏5–8;‏ כ״ד:‏3,‏ 7,‏ 8‏)‏.‏

7.‏ מדוע ניתן לומר שיהוה פעל בצדק כשהרשה שעמו יוגלה מארצו?‏

⁷ אלוהים הזהיר את בני ישראל מפני מה שיקרה להם אם ימרו את פיו ויפרו את בריתו (‏ויקרא כ״ו:‏31–33;‏ דברים כ״ח:‏15;‏ ל״א:‏17‏)‏.‏ דניאל מכיר בצדקת דרכו של אלוהים ואומר:‏ ”‏ויקֶם את דברו אשר דיבר עלינו ועל שופטינו אשר שפטונו,‏ להביא עלינו רעה גדולה,‏ אשר לא נעשתה תחת כל השמים כאשר נעשתה בירושלים.‏ כאשר כתוב בתורת משה,‏ את כל הרעה הזאת באה עלינו.‏ ולא חילינו את פני יהוה אלוהינו לשוב מעוונֵנו ולהשכיל באמיתך.‏ וישקוד יהוה על הרעה ויביאֶהָ עלינו,‏ כי צדיק יהוה אלוהינו על כל מעשיו אשר עשה;‏ ולא שמענו בקולו”‏ (‏דניאל ט׳:‏12–14‏)‏.‏

8.‏ על מה מבסס דניאל את תחינתו ליהוה?‏

⁸ דניאל אינו מנסה להצדיק את מעשי עמו.‏ הגלות היתה מוצדקת,‏ והוא מודה בכך בפה מלא:‏ ”‏חטאנו,‏ רָשָענו”‏ (‏דניאל ט׳:‏15‏)‏.‏ כמו־כן,‏ אין הוא מתפלל רק למען יקיץ הקץ לסבל העם,‏ אלא בראש מעייניו כבוד יהוה ותפארתו.‏ אם יסלח אלוהים לעמו וישיבוֹ למולדתו,‏ תתקיים הבטחתו בפי ירמיהו ויתקדש שמו.‏ דניאל מתחנן:‏ ‏”‏אדנָי,‏ ככל צדקותך,‏ ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קודשך;‏ כי בחטאינו ובעוונות אבותינו,‏ ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו”‏ (‏דניאל ט׳:‏16‏)‏.‏

9.‏ (‏א)‏ באילו תחנונים חותם דניאל את תפילתו?‏ (‏ב)‏ מה מצער את דניאל,‏ וכיצד הוא מביע את דאגתו לשם אלוהים?‏

⁹ דניאל מתפלל בלהט:‏ ”‏ועתה שמע,‏ אלוהינו,‏ אל תפילת עבדך ואל תחנוניו,‏ והאר פניך על מקדשך השָּמֵם,‏ למען אדנָי.‏ הטה אלוהַי,‏ אוזנך,‏ ושמע.‏ פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה;‏ כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך,‏ כי על רחמיך הרבים.‏ אדנָי,‏ שְמָעָה.‏ אדנָי,‏ סְלָחָה.‏ אדנָי,‏ הקשיבה ועשה,‏ אל תאחר.‏ למענך,‏ אלוהַי,‏ כי שמך נקרא על עירך ועל עמך”‏ (‏דניאל ט׳:‏17–19‏)‏.‏ אם יסרב אלוהים לסלוח לעמו,‏ ישאירוֹ בגלות ויניח לירושלים עיר קודשו לעמוד בשיממונה לעד,‏ האם יראו בו העמים את ריבון היקום?‏ האם לא יסיקו שיהוה חלש מאלי בבל?‏ שם יהוה יחוּלל,‏ ודניאל מתייסר על כך.‏ למעשה,‏ מתוך 19 הפעמים שהשם יהוה מופיע בספר דניאל,‏ 18 הם בהקשר לתפילה זו!‏a

גבריאל מופיע חיש מהר

10.‏ (‏א)‏ מי נשלח לדניאל,‏ ומדוע?‏ (‏ב)‏ מדוע קורא דניאל למלאך ”‏האיש גבריאל”‏?‏

¹⁰ עוד דניאל מתפלל,‏ והנה מופיע המלאך גבריאל.‏ הוא אומר:‏ ”‏דניאל,‏ עתה יצאתי להשכילך בינה.‏ בתחילת תחנוניך יצא דבר,‏ ואני באתי להגיד כי חמודות אתה.‏ וּבִין בדבר,‏ והבן במראֶה”‏.‏ אך מדוע קורא דניאל למלאך ”‏האיש גבריאל”‏?‏ (‏דניאל ט׳:‏20–23‏)‏ בחזון קודם,‏ כשביקש דניאל לדעת מיהו צפיר העזים ומיהו האיִל,‏ עמד לנגדו מישהו שמראהו ”‏כמראה גבר”‏.‏ זה היה המלאך גבריאל שנשלח להשכילו (‏דניאל ח׳:‏15–17‏)‏.‏ וכך קורה גם בעקבות תפילת דניאל.‏ מלאך זה,‏ שדמות אדם לו,‏ מתקרב לדניאל ומדבר עימו כדבֵּר איש אל רעהו.‏

11,‏ 12.‏ (‏א)‏ כיצד הוכיחו יהודים אדוקים שלא התעלמו מדרישות התורה בעניין הקורבנות,‏ אף שלא היה בבבל לא מקדש ליהוה ולא מזבח?‏ (‏ב)‏ מדוע נקרא דניאל ”‏חמודות”‏?‏

¹¹ גבריאל מופיע ”‏בעת מנחת ערב”‏.‏ מאחר שבחורבן בית־המקדש בירושלים נחרב גם מזבח יהוה,‏ לא הקריבו היהודים,‏ שהיו שבויים בידי הבבלים עובדי האלילים,‏ קורבנות לאלוהים.‏ אך בזמנים המיועדים להקרבת קורבנות על־פי תורת משה,‏ נהגו יהודים אדוקים להלל את יהוה ולהתפלל אליו,‏ כיאה וכיאות.‏ דניאל היה מסור מאוד לאלוהים ונקרא ”‏חמודות”‏.‏ יהוה ה”‏שומע תפילה”‏ רווה ממנו נחת,‏ ושלח אליו חיש מהר את גבריאל כדי להשיב לו על תפילת האמונה (‏תהלים ס״ה:‏3‏)‏.‏

¹² דניאל התפלל ליהוה שלוש פעמים ביום גם כאשר היתה בכך סכנת נפשות (‏דניאל ו׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ אין פלא אפוא שהיה כה רצוי בעיני יהוה,‏ איש חמודות!‏ דניאל לא רק התפלל.‏ הוא הרהר בדבר־אלוהים ומתוך כך הבין מהו רצון יהוה.‏ הוא התמיד להתפלל וידע כיצד ראוי לפנות ליהוה כדי שייענו תפילותיו.‏ הוא הבליט את צדקת אלוהים (‏דניאל ט׳:‏7,‏ 14,‏ 16‏)‏.‏ אויביו אומנם לא יכלו למצוא בו כל מגרעת,‏ אך דניאל ידע שהוא חוטא בעיני אלוהים ומיהר להתוודות על חטאיו (‏דניאל ו׳:‏5;‏ רומים ג׳:‏23‏)‏.‏

‏”‏שָׁבוּעִים שבעים”‏ להתם חטאת

13,‏ 14.‏ (‏א)‏ איזה מידע חשוב מגלה גבריאל לדניאל?‏ (‏ב)‏ כמה זמן נמשכו ’‏שבעים השבועים’‏,‏ ומניין לנו זאת?‏

¹³ דניאל זוכה למענה מדהים לתפילתו.‏ לא זו בלבד שיהוה מבטיחו כי עמו ישוב למולדתו,‏ הוא גם משכילו בעניין חשוב בהרבה — ביאת המשיח המובטח (‏בראשית כ״ב:‏17,‏ 18;‏ ישעיהו ט׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏ גבריאל אומר לדניאל:‏ ”‏שָׁבוּעִים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קודשך,‏ לכַלֵּא הפשע ולהָתֵם חַטָּאת ולכפר עוון,‏ ולהביא צדק עולמים,‏ ולחתום חזון ונביא,‏ ולמשוח קודש קודשים.‏ ותדע ותשכל מן מוצָא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד,‏ שבועים שבעה ושבועים שישים ושניים.‏ תשוב ונבנתה,‏ רחוב וחרוץ,‏ ובצוֹק העתים”‏ (‏דניאל ט׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

¹⁴ בשורות נפלאות!‏ פרט לכך שירושלים תיבנה ושעבודת אלוהים תיכון שוב בבית־מקדש חדש,‏ במועד מסוים יופיע ”‏משיח נגיד”‏,‏ וכל זאת בתוך ’‏שבעים שבועים’‏.‏ היות שגבריאל אינו מזכיר ימים,‏ אין מדובר בשבועות בני שבעה ימים,‏ דהיינו ב־490 יום,‏ שהם שנה וארבעה חודשים.‏ מלאכת בניית ירושלים ”‏רחוב וחרוץ”‏ נמשכה פרק זמן ארוך בהרבה.‏ שבועים אלה הם שבועות של שנים,‏ ועל כך הפרשנים היהודים,‏ רובם ככולם,‏ תמימי דעים.‏ למשל,‏ מלון התנ״ך מאת יהושע שטיינברג מציין כי אחת מהוראות המילה שבוע (‏ובריבויו שבועים)‏ היא ”‏שבע שנים”‏ ומזכיר את דניאל ט׳:‏27‏.‏ המילון החדש מאת אבן־שושן מגדיר שבוע גם כ”‏תקופת זמן של שבע שנים”‏ ומזכיר את דניאל ט׳:‏25–27‏.‏

15.‏ לאילו שלוש תקופות מתחלקים ’‏שבעים השבועים’‏,‏ ומתי נועד להתחיל מניין השנים?‏

¹⁵ לדברי המלאך ’‏שבעים השבועים’‏ נועדו להתחלק לשלוש תקופות:‏ (‏א)‏ ”‏שבועים שבעה”‏.‏ (‏ב)‏ ”‏שבועים שישים ושניים”‏.‏ (‏ג)‏ שבוע אחד.‏ תקופות אלה בנות 49 שנה,‏ 434 שנה ו־7 שנים מסתכמות ב־490 שנה.‏ מעניין שבאחד התרגומים ללועזית מתורגמות המילים ”‏שבועים שבעים”‏ ל”‏שבעים כפול שבע שנים”‏.‏ לאחר גלות בבל וסבל הגולים במשך שבעים שנה,‏ היה בכוונת אלוהים לנטות להם חסד מיוחד למשך 490 שנה,‏ שהם 70 כפול 7.‏ מִנְיין השנים נועד להתחיל ”‏מן מוצָא דבר להשיב ולבנות ירושלים”‏.‏ מתי זה קרה?‏

ראשיתם של ’‏שבעים השבועים’‏

16.‏ מה היתה המטרה המוצהרת של הצו,‏ שבו הרשה כורש ליהודים לשוב לארצם?‏

¹⁶ שלושה מאורעות חשובים הקשורים לראשיתם של ’‏שבעים השבועים’‏ ראויים לתשומת לבנו.‏ הראשון התחולל ב־537 לפה״ס.‏ אז הוציא כורש צו,‏ לפיו יכולים היהודים לשוב לארצם,‏ וזה לשונו:‏ ”‏כה אמר כורש מלך פרס:‏ ’‏כל ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלוהי השמים,‏ והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.‏ מי בכם מכל עמו,‏ יהי אלוהיו עימו,‏ ויעל לירושלים אשר ביהודה,‏ ויבן את בית יהוה אלוהי ישראל,‏ הוא האלוהים,‏ אשר בירושלים.‏ וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם,‏ ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלוהים,‏ אשר בירושלים’‏”‏ (‏עזרא א׳:‏2–4‏)‏.‏ ברור שהמטרה המוגדרת של צו זה היתה העמדת ”‏בית יהוה”‏ על מכונו,‏ בניית בית־המקדש בַּמקום שבו שכן בעבר.‏

17.‏ מה היתה מטרת המסע של עזרא לירושלים ככתוב באיגרת שניתנה לו?‏

¹⁷ המאורע השני התחולל בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (‏ארתחשסתא לונגימנוס,‏ בנו של כְּסֶרְכְּסֶס ה־1)‏.‏ עזרא הסופר ערך אותה שנה מסע בן ארבעה חודשים מבבל ירושליימה,‏ ובידו איגרת מיוחדת מאת המלך.‏ איגרת זו לא היתה אישור לבניית ירושלים.‏ על עזרא הוטל ”‏לפאר [‏לייפות]‏ את בית יהוה”‏ ותו לא,‏ ועל כן מוזכרים באיגרת זהב וכסף,‏ כלי קודש ותרומות של חיטים,‏ יין,‏ שמן ומלח לעבודת המקדש,‏ וכן פְּטור ממסים למשרתים במקדש (‏עזרא ז׳:‏6–27‏)‏.‏

18.‏ אילו ידיעות העציבו את נחמיה,‏ וכיצד נודע הדבר למלך ארתחשסתא?‏

¹⁸ המאורע השלישי התרחש כעבור 13 שנה,‏ בשנת העשרים למלכות ארתחשסתא מלך פרס.‏ נחמיה כיהן אותה שעה בתפקיד שר המשקים ב”‏שושן הבירה”‏.‏ ירושלים אומנם נבנתה חלקית בידי שבי ציון,‏ אלא שלא הכל התנהל כשורה.‏ נודע לנחמיה ש”‏חומת ירושלים מפורצת,‏ ושעריה ניצתו באש”‏,‏ עובדה שהציקה לו מאוד ומילאה את לבו תוגה.‏ משנשאל נחמיה לפשר עיצבונו,‏ השיב:‏ ”‏המלך לעולם יחיה!‏ מדוע לא יֵרעו פניי אשר העיר,‏ בית קברות אבותיי,‏ חרֵבה,‏ ושעריה אוכּלו באש?‏”‏ (‏נחמיה א׳:‏1–3;‏ ב׳:‏1–3‏)‏.‏

19.‏ (‏א)‏ מה היה הדבר הראשון שעשה נחמיה בעקבות שאלת המלך ארתחשסתא?‏ (‏ב)‏ מה ביקש נחמיה,‏ וכיצד הכיר בכך שיד אלוהים היתה בדבר?‏

¹⁹ הכתוב מספר על נחמיה:‏ ”‏ויאמר לי המלך:‏ ’‏על מה זה אתה מבקש?‏’‏ ואתפלל אל אלוהי השמים.‏ ואומר למלך:‏ ’‏אם על המלך טוב,‏ ואם ייטב עבדך לפניך,‏ אשר תשלחני אל יהודה,‏ אל עיר קברות אבותיי,‏ ואבננה’‏”‏.‏ הצעתו של נחמיה היתה יפה בעיני ארתחשסתא,‏ והוא ניאות גם ליתר בקשותיו:‏ ”‏אם על המלך טוב,‏ איגרות יתנו לי על פחווֹת עבר הנהר [‏פרת]‏,‏ אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה.‏ ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקָרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו”‏.‏ נחמיה הכיר בכך שיד יהוה היתה בדבר ואמר:‏ ”‏ויתן לי המלך [‏את האיגרות]‏ כיד אלוהַי הטובה עלי”‏ (‏נחמיה ב׳:‏4–8‏)‏.‏

20.‏ (‏א)‏ מתי יצא דבר ”‏להשיב ולבנות ירושלים”‏?‏ (‏ב)‏ מתי החל מניין ’‏שבעים השבועים’‏,‏ ומתי נסתיים?‏ (‏ג)‏ אילו ראיות מצביעות על הדיוק בתאריכים המציינים את ראשית ’‏שבעים השבועים’‏ ואת סיומם?‏

²⁰ הרשות אומנם ניתנה בחודש ניסן,‏ בחודשים הראשונים של שנת העשרים למלכות ארתחשסתא,‏ אך ה”‏דבר להשיב ולבנות ירושלים”‏ יצא רק כעבור כמה חודשים.‏ מוצא הדבר היה בהגיע נחמיה לירושלים ובהחילו במלאכת הבנייה.‏ לעזרא נדרשו ארבעה חודשים להגיע מבבל לירושלים,‏ אך שושן היתה רחוקה יותר,‏ שכן שכנה יותר מ־300 קילומטר מזרחית לבבל.‏ מכאן שנחמיה הגיע לירושלים כנראה לקראת סוף שנת העשרים למלכות ארתחשסתא,‏ כלומר ב־455 לפה״ס.‏ משָנה זו מתחיל מניין ’‏שבעים השבועים’‏ או 490 השנים,‏ שמסתיים בחציה השני של שנת 36 לספירה.‏ (‏ראה המסגרת ”‏מתי עלה ארתחשסתא לשלטון?‏”‏ בעמוד 197.‏)‏

בואו של ”‏משיח נגיד”‏

21.‏ (‏א)‏ מה נועד להתרחש במסגרת ’‏שבעת השבועים’‏ הראשונים,‏ וחרף אילו נסיבות?‏ (‏ב)‏ באיזו שנה נועד המשיח להופיע,‏ ומה אירע באותה שנה לפי הכתוב בספר הבשורה של לוקס?‏

²¹ כמה שנים חלפו עד שירושלים שבה ונבנתה?‏ ובכן,‏ שיקום העיר נועד להתרחש ”‏בצוֹק העתים”‏,‏ כלומר תוך כדי מצוקות וקשיים בקרב היהודים ומצד שומרונים ומתנגדים אחרים לבנייה.‏ מראיות עולה שהמלאכה הושלמה במידה משביעת רצון ב־406 לפה״ס לערך,‏ במסגרת אותם ’‏שבעה שבועים’‏ או 49 שנה (‏דניאל ט׳:‏25‏)‏.‏ בעקבות זאת,‏ אמורה היתה לחלוף תקופה בת 62 שבועים או 434 שנה שבסופה נועד להופיע המשיח שהובטח דורי־דורות קודם לכן.‏ אם נמנה 483 שנה (‏49 ועוד 434)‏ מ־455 לפה״ס,‏ נגיע ל־29 לספירה.‏ מה אירע בשנה זו?‏ לוקס,‏ מחבר ספר הבשורה,‏ מספר:‏ ”‏בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס,‏ פונטיוס פילטוס היה נציב יהודה,‏ הורדוס שר רובע על הגליל.‏.‏.‏ היה דבר אלוהים אל יוחנן בן זכריה במדבר.‏ הלך יוחנן בכל כיכר הירדן והכריז את טבילת התשובה לסליחת חטאים”‏.‏ בתקופה זו ”‏העם היה שרוי בציפייה”‏ לבוא המשיח (‏לוקס ג׳:‏1–3,‏ 15‏)‏.‏

22.‏ מתי וכיצד היה ישוע למשיח המובטח?‏

²² יוחנן לא היה המשיח המובטח.‏ אך בסתיו 29 לספירה הטביל יוחנן את ישוע מנצרת,‏ והעיד על המראה שנגלה לעיניו:‏ ”‏ראיתי את הרוח יורדת משמים כיונה ונחה עליו.‏ אני לא הכרתיו,‏ אלא שהשולח אותי להטביל במים הוא אמר אלי,‏ ’‏זה שתראה את הרוח יורדת ונחה עליו,‏ הוא המטביל ברוח הקודש’‏.‏ ואני ראיתי והעדתי שזה הוא בן־האלוהים”‏ (‏יוחנן א׳:‏32–34‏)‏.‏ בטבילתו נמשח ישוע למשיח.‏ כעבור זמן קצר פגש אנדרי,‏ תלמיד יוחנן,‏ בישוע משוח־הרוח ואמר לשמעון פטרוס:‏ ”‏מצאנו את המשיח”‏ (‏יוחנן א׳:‏41‏)‏.‏ יוצא מכך שבדיוק במועד,‏ בתום 69 שבועים,‏ הופיע ”‏משיח נגיד”‏.‏

מאורעות השבוע האחרון

23.‏ מדוע היה על ”‏משיח נגיד”‏ למות,‏ ומתי?‏

²³ מה נועד להתרחש בשבוע השבעים?‏ לדברי גבריאל,‏ נועדו לחלוף ’‏שבעים שבועים’‏ כדי ”‏לכַלֵּא הפשע ולהָתֵם חַטָּאת ולכפר עוון,‏ ולהביא צדק עולמים,‏ ולחתום חזון ונביא,‏ ולמשוח קודש קודשים”‏.‏ למען יהיו הדברים האלה צריך היה ”‏משיח נגיד”‏ למות.‏ מתי?‏ גבריאל אמר:‏ ”‏ואחרי השבועים שישים ושניים ייכרת משיח,‏ ואין לו.‏ .‏.‏.‏ והגביר ברית לרבים שבוע אחד,‏ וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה”‏ (‏דניאל ט׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ ב”‏חצי השבוע”‏,‏ כלומר באמצע שבע השנים האחרונות,‏ באה העת המכרעת.‏

24,‏ 25.‏ (‏א)‏ מתי מת המשיח,‏ כמנובא,‏ ולְמה שמו קץ מותו ותחייתו?‏ (‏ב)‏ מה נתאפשר בזכות מות ישוע?‏

²⁴ ישוע המשיח החל את שירותו בחצי השני של שנת 29 לספירה,‏ ושירותו נמשך שלוש שנים וחצי.‏ בראשית שנת 33 לספירה ’‏נכרת’‏ המשיח כמנובא,‏ כשמת על עמוד ההוקעה,‏ ונתן את נפשו כופר בעד בני האדם (‏ישעיהו נ״ג:‏8;‏ מתי כ׳:‏28‏)‏.‏ בתחייתו,‏ עלה ישוע השמיימה והגיש לאלוהים את ערך קורבנו,‏ כלומר את ערך חייו כאדם,‏ ומאז לא נדרשו עוד קורבנות בעלי־חיים והמנחות המפורטים בתורה.‏ הכוהנים אומנם הוסיפו להקריב קורבנות עד שנחרב בית־המקדש שבירושלים ב־70 לספירה,‏ אך קורבנותיהם כבר לא היו רצויים בעיני אלוהים.‏ במקומם הוקרב קורבן טוב יותר,‏ אחת ולתמיד.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏[‏המשיח]‏ הקריב קורבן אחד על החטאים.‏.‏.‏ שכן בקורבן אחד השלים לתמיד את המקודשים”‏ (‏עברים י׳:‏12,‏ 14‏)‏.‏

²⁵ החטא והמוות אומנם לא פסו מן העולם,‏ אך כשישוע נכרת או מת וקם לחיים בשמים,‏ התגשמה הנבואה.‏ הדבר ’‏כילא הפשע,‏ הֵתֵם חַטָּאת,‏ כיפר עוון והביא צדק’‏.‏ אלוהים הסיר את ברית התורה,‏ שחשפה את חטאי עם ישראל והרשיעה אותם (‏רומים ה׳:‏12,‏ 19,‏ 20;‏ גלטים ג׳:‏13,‏ 19;‏ אפסים ב׳:‏15;‏ קולוסים ב׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ מאז ניתן היה למחוק את חטאי האנשים שגילו חרטה ולהסיר את עונשם.‏ בזכות קורבנו המכפר של המשיח יכול היה האדם להתרצות לאלוהים על יסוד אמונה,‏ והיה לו יסוד לַתקווה לקבל את מתנת אלוהים,‏ ”‏חיי עולם במשיח ישוע”‏ (‏רומים ג׳:‏21–26;‏ ו׳:‏22,‏ 23;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

26.‏ (‏א)‏ איזו ברית ’‏הוגברה לרבים שבוע אחד’‏ גם לאחר שהוסרה ברית התורה?‏ (‏ב)‏ מה התרחש בתום השבוע השבעים?‏

²⁶ אם יהוה הסיר את ברית התורה באמצעות מות המשיח ב־33 לספירה,‏ כיצד נאמר שהמשיח ”‏הגביר [‏כלומר,‏ נתן משנה תוקף ל]‏ברית לרבים שבוע אחד”‏?‏ הברית שנשארה בתוקף אינה אלא ברית אברהם,‏ ברית שאת ברכותיה הרעיף אלוהים על צאצאי אברהם העברים עד תום השבוע ה־70.‏ בשנת 36 לספירה,‏ בתום ’‏שבעים השבועים’‏ של השנים,‏ בישר השליח פטרוס לקורנליוס,‏ איש איטלקי חסיד,‏ לבני ביתו ולנוכרים אחרים,‏ ומאז נתבשרה הבשורה הטובה לאנשי כל העמים (‏מעשי השליחים ג׳:‏25,‏ 26;‏ י׳:‏1–48;‏ גלטים ג׳:‏8,‏ 9,‏ 14‏)‏.‏

27.‏ איזה ”‏קודש קודשים”‏ נמשח,‏ וכיצד?‏

²⁷ הנבואה חוזה כי יימשח ”‏קודש קודשים”‏.‏ אין מדובר במשיחתו של קודש הקודשים ששכן בבית־המקדש שבירושלים.‏ ’‏קודש הקודשים’‏ המוזכר כאן הוא המקדש השמימי של אלוהים.‏ שם הגיש ישוע לאביו את ערך קורבנו,‏ את ערך חייו כאדם,‏ וכך משח או קידש את הממשות השמימית והרוחנית המשולה לקודש הקודשים של המשכן הארצי ושל המקדש שהוקם לאחר מכן (‏עברים ט׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏

הנבואה נתאשרה על־ידי אלוהים

28.‏ מה פירושה של ’‏חתימת חזון ונביא’‏?‏

²⁸ בנבואת המלאך גבריאל על המשיח מוזכרת גם ’‏חתימת חזון ונביא’‏.‏ פירושו של דבר שכל הנבואות המשיחיות — כל מה שהושג באמצעות ערך קורבנו,‏ תחייתו,‏ עלייתו השמיימה ויתר ההתרחשויות של השבוע השבעים — הכל ייחתמו בחותם שביעות רצונו של אלוהים ויתבררו כנכונים ומהימנים.‏ החזון ייחתם,‏ יוגבל למשיח.‏ הוא יתממש בו ובפעלי אלוהים שנעשו על־ידו.‏ החזון יובן נכונה רק ביחס למשיח המובטח,‏ שכן רק במשיח ייפתח החותם,‏ דהיינו יתגלה פשר החזון.‏

29.‏ מה נועד לקרות לירושלים הבנויה,‏ ולָמה?‏

²⁹ קודם לכן ניבא גבריאל שירושלים תיבנה,‏ ועתה הוא חוזה את חורבנה של העיר שנבנתה מחדש ואת חורבן מקדשה.‏ ”‏והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא,‏ וקצו בשטף,‏ ועד קץ מלחמה נחרצת שוממות.‏ .‏.‏.‏ ועל כְּנַף שיקוצים משומם;‏ ועד כָּלָה ונחרצה תיתַּך על שומם”‏ (‏דניאל ט׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ החורבן שנועד להתרחש אחרי ’‏שבעים השבועים’‏ הוא פועל יוצא של מאורעות ה”‏שבוע”‏ האחרון,‏ השבוע שבו דחה עם ישראל את המשיח והמיתוֹ (‏מתי כ״ג:‏37,‏ 38‏)‏.‏

30.‏ כיצד התקיים,‏ לפי ההיסטוריה,‏ התקיים הצו של האל אשר לו עתים וזמנים?‏

³⁰ ההיסטוריה מספרת כי בשנת 66 לספירה הקיפו לגיונות רומא את ירושלים בפיקודו של צסטיוס גלוס נציב סוריה.‏ למרות המאבק היהודי חדרו צבאות רומא הנושאים סימנים (‏דגלים)‏ אליליים לירושלים,‏ והחלו לחתור תחת חומת המקדש הצפונית.‏ הללו עמדו במקום שבו נחשבו ל”‏שיקוץ”‏ שבכוחו להמיט שממה מוחלטת (‏מתי כ״ד:‏15,‏ 16‏)‏.‏ ב־70 לספירה באו הרומאים ב”‏שטף”‏ בפיקודו של המצביא טיטוס,‏ והחריבו את העיר ואת בית־המקדש.‏ דבר לא עצר בעדם,‏ שכן כך רצה אלוהים וכך ’‏נחרץ’‏.‏ ליהוה עתים וזמנים,‏ וגם הפעם קיים את דברו.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

מה הבנת?‏

‏• איזו תחינה שוטח דניאל לפני יהוה לקראת תום שבעים השנים שנועדו לעבור על ירושלים בשיממונה?‏

‏• כמה זמן נמשכו ’‏שבעים השבועים’‏,‏ מתי החלו ומתי נסתיימו?‏

‏• מתי הופיע ”‏משיח נגיד”‏,‏ ובאיזו תקופה מכרעת ’‏נכרת’‏?‏

‏• איזו ברית ’‏הוגברה לרבים שבוע אחד’‏?‏

‏• מה התרחש בעקבות ’‏שבעים השבועים’‏?‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 197]‏

מתי עלה ארתחשסתא לשלטון?‏

היסטוריונים חלוקים בדבר השנה הראשונה למלכות ארתחשסתא מלך פרס.‏ יש סבורים שארתחשסתא עלה לשלטון ב־465 לפה״ס,‏ משום שאביו,‏ אחשוורוש ה־1 (‏כְּסֶרְכְּסֶס)‏,‏ הומלך ב־486 לפה״ס ומת בשנה ה־21 למלכותו.‏ אלא שיש ראיות שארתחשסתא עלה לשלטון ב־475 לפה״ס וש־474 לפה״ס היתה השנה הראשונה למלכותו.‏

מכתובות ותבליטים שנחשפו בפֶּרסֶפּוֹליס,‏ אחת מערי הבירה של פרס הקדומה,‏ עולה שאחשוורוש ואביו,‏ דריווש ה־1,‏ מלכו יחד תקופה מסוימת.‏ אם הם מלכו יחד 10 שנים,‏ ואחשוורוש מָלך לבדו עוד 11 שנים לאחר מות דריווש,‏ הרי שהשנה הראשונה למלכות ארתחשסתא היא שנת 474 לפה״ס.‏

קו ראיות נוסף נוגע לתֶמיסטוֹקלֶס,‏ מצביא אתונאי שהביס את צבאות אחשוורוש ב־480 לפה״ס.‏ ברבות הימים סר חנו של תֶמיסטוֹקלֶס בעיני היוונים,‏ והוא הואשם בבגידה.‏ הוא נס על נפשו וביקש מקלט בחצר המלוכה הפרסית,‏ שם נתקבל בזרועות פתוחות.‏ מאורעות אלה קרו,‏ לדברי ההיסטוריון היווני תוּקידידֶס,‏ כאשר ”‏זה לא כבר עלה [‏ארתחשסתא]‏ על כסא המלכות”‏.‏ מכתבי ההיסטוריון היווני דיוֹדוֹרוֹס סיקוּלוֹס עולה שתֶמיסטוֹקלֶס מת ב־471 לפה״ס.‏ הואיל ותֶמיסטוֹקלֶס ביקש ארכה של שנה כדי ללמוד פרסית בטרם יובא לפני ארתחשסתא המלך,‏ הוא בוודאי הגיע לאסיה הקטנה לכל המאוחר ב־473 לפה״ס,‏ תאריך הנתמך גם בספרו של הירונימוס הכרוניקה של אֶוּזֶבְּיוּס.‏ היות שנאמר שכאשר תֶמיסטוֹקלֶס הגיע לאסיה ב־473 לפה״ס,‏ ”‏זה לא כבר עלה [‏ארתחשסתא]‏ על כסא המלכות”‏,‏ טוען הלמדן הגרמני ארנסט הֶנְגְסְטֶנְברג בספרו האמונה במשיח לפי הברית הישנה (‏Christology of the Old Testament)‏,‏ וכמוהו גם מקורות אחרים,‏ כי ארתחשסתא היה למלך ב־474 לפה״ס.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏השנה העשרים למלכות ארתחשסתא היא שנת 455 לפני הספירה”‏.‏

‏[‏תמונה]‏

פסל ראש וחזה של תֶמיסטוֹקלֶס

‏[‏תרשים/‏תמונות בעמודים 188,‏ 189]‏

‏(‏לתרשים מעומד,‏ ראה המהדורה המודפסת)‏

‏”‏שבועים שבעים”‏

ולבנות ירושלים השבועים’‏

ירושלים”‏

7 שבועים 62 שבועים שבוע אחד

49 שנה 434 שנים שבע שנים

‏[‏תמונה על כל העמוד בעמוד 180]‏

‏[‏תמונה על כל העמוד בעמוד 193]‏