הוקרת חופש דת ברוסיה

מאז התפרקה ברית־המועצות ב־1991 נהנים התושבים מחופש רב יותר לעבוד את אלוהים.‏ את החופש הזה מוקירים גם מי שהיגרו למדינות אחרות.‏

רבים מתושבי ברית־המועצות לשעבר רואים בחופש להתכנס בגלוי כדי לעבוד את אלוהים זכות משמחת שיש להוקירה,‏ זכות שנשללה מהם שנים רבות.‏

לאחר המהפכה הבולשביקית ב־1917 היה מסוכן לקרוא את המקרא ברוסיה,‏ והיו מעטים שסיכנו את חירותם ועשו כן.‏ עדי־יהוה היו יוצאים מכלל זה.‏ השבועון ניוזוויק מתאריך 16 באפריל 1956,‏ לפני כ־44 שנים,‏ ציטט צעיר מגרמניה המזרחית שאמר:‏ ”‏פרט לעדי־יהוה איש אינו קורא את המקרא”‏.‏ ברם,‏ עדי־יהוה נאסרו ונשלחו לבתי־סוהר ולמחנות עבודה על שערכו אסיפות ללימוד המקרא והטיפו את הבשורה המקראית.‏ בכל מקום שאליו הגיעו הם הפנו את תשומת־לבם של האנשים לתקוותם המבוססת על המקרא,‏ כפי שניתן לראות מהמסגרת המצורפת.‏

כאשר ברית־המועצות התחילה להתפרק ב־1991,‏ העדים ערכו שם שבעה כינוסים שהציגו תוכנית הוראה מקראית.‏ הנוכחות הגיעה ל־252,‏74 איש.‏ ב־1993,‏ כעבור שנתיים בלבד,‏ התכנסו 326,‏112 איש בשמונה כינוסים מסוג זה ב־4 מבין 15 הרפובליקות של ברית־המועצות לשעבר.‏a רבים מאלפים אלה נכלאו שנים ארוכות בבתי־סוהר ובמחנות עבודה סובייטים.‏ משיחיים נאמנים אלה היו אסירי תודה על שזכו לחופש לעבוד את אלוהים ללא כל הפרעה.‏

מ־1993 ואילך,‏ אנשים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר הוקירו את הזכות להתרועע בחופשיות בהתכנסויות משיחיות בארץ מולדתם.‏ אשתקד לדוגמה,‏ 333,‏282 עדי־יהוה וידידיהם שמחו מאוד לעבוד את אלוהים יחדיו ב־80 כינוסים מחוזיים שנערכו ברפובליקות הסובייטיות לשעבר בנושא ”‏דבר הנבואה שמאת אלוהים”‏.‏ בכינוסים אלה נטבלו 452,‏13 איש.‏

אפשר שתופתע לדעת שאשתקד נערכו כינוסים ברוסית במדינות נוספות בעולם.‏ נכחו ב־4 מהם 336,‏6 איש במדינות שמחוץ לגבולות ברית־המועצות לשעבר!‏ היכן נערכו כינוסים אלה?‏ ומדוע דוברי רוסית כה רבים מתעניינים כל כך במקרא?‏ ראשית,‏ נתייחס בקצרה לשאלה השניה.‏

הם מודעים לצורכם הרוחני

לרוסיה היסטוריה דתית עשירה.‏ הקתדרלות המפוארות שנבנו לפני מאות שנים הן בין המפורסמות בעולם הנוצרי.‏ הכנסייה הרוסית־אורתודוקסית,‏ כמו הכנסייה הקתולית,‏ דאגה שלאנשים לא יהיה ידע מקראי.‏

בספר שיצא לאחרונה הטרגדיה הרוסית — נטל ההיסטוריה (‏The Russian Tragedy—The Burden of History)‏ נאמר:‏ ”‏המקרא לא היה מעולם חלק חשוב של האורתודוקסיה הרוסית”‏.‏ לדברי הלמדן הרוסי הדתי סרגיי איבננקו,‏ ”‏חוסר ידע מקראי בקרב מאמינים אורתודוקסים הביא לידי כך שרבים מבאי הכנסיות האורתודוקסיות היו מושפעים ביתר קלות מאמונות תפלות,‏ מחוכמת הנסתר והעל־טבעי ומכישוף בהשוואה ללא־מאמינים”‏.‏

הסופר הרוסי המפורסם טולסטוי העיר הערה דומה.‏ הוא כתב:‏ ”‏השתכנעתי שהדוקטרינות של הכנסייה [‏הרוסית־אורתודוקסית]‏ היו מבחינה תיאורטית הונאה וערמומיות מזיקה,‏ ובפועל אוסף זועק לשמים של אמונות תפלות וכישוף,‏ שמסתיר לחלוטין את מהותה של ההוראה המשיחית”‏.‏

נראה שרקע זה הכשיר את הקרקע לעלייתו של הקומוניזם הסובייטי על התעמולה האתיאיסטית שלו והמימרה הידועה:‏ ”‏הדת היא האופיום של ההמונים”‏.‏ ואולם,‏ הקומוניזם עצמו הפך תוך זמן קצר למעין דת,‏ המכונה לעתים ”‏הדת האדומה”‏.‏ אך מסתבר ש”‏הדת האדומה”‏ לא החזיקה מעמד.‏ עם נפילת המדינה הסובייטית ב־1991 מיליוני אנשים נותרו מבולבלים ולא ידעו לאן לפנות.‏ בעידודם של עדי־יהוה,‏ אלפים רבים מבני העם הרוסי חיפשו תשובות במקרא.‏

תודות למערכת החינוך הטובה שלהם,‏ הרוסים הם בין האנשים המשכילים ביותר בעולם.‏ לפיכך,‏ רוסים רבים לא רק קוראים את המקרא אלא גם אוהבים את הוראתו.‏ במקביל,‏ במיוחד בשנות התשעים,‏ מאות אלפים מברית־המועצות לשעבר היגרו למדינות אחרות כמו למשל גרמניה,‏ יוון וארצות־הברית.‏ והתוצאה?‏

חופש דת בגרמניה

במאות ה־18 וה־19 עקרו לרוסיה גרמנים רבים.‏ המפורסמת שביניהם היתה סופי בת ה־15,‏ שבשנת 1762 ירשה את כתר בעלה והיתה לצארית רוסיה.‏ בתקופת שלטונה הארוכה של סופי,‏ שנודעה מאוחר יותר כיֶקַטֶרינָה ’‏הגדולה’‏,‏ היא הזמינה חקלאים גרמנים לחיות ברוסיה.‏ כשתקפה גרמניה את ברית־המועצות במלחמת העולם השניה,‏ רובם של מי שהיו ממוצא גרמני נשלחו לסיביר ולרפובליקות סובייטיות כגון קזחסטן,‏ קירגיזסטן ואוזבקיסטן.‏ לאחרונה גרמנים רבים דוברי רוסית וכן אנשים מברית־המועצות לשעבר עקרו לגרמניה כדי לשפר את מצבם הכלכלי.‏

בדצמבר 1992 נוסדה בברלין הקהילה הראשונה של דוברי רוסית בגרמניה.‏ בשנה שעברה 52 הקהילות ו־43 הקבוצות נחלקו לשלוש נפות דוברות רוסית בגרמניה.‏ היתה נוכחות שיא של 920,‏4 איש בכינוס המחוזי בשפה הרוסית שנערך בעיר קֶלן בנושא ”‏דבר הנבואה שמאת אלוהים”‏.‏ הכינוס נערך מ־30 ביולי עד ה־1 באוגוסט,‏ ונטבלו במהלכו 164 איש כסמל להקדשתם ליהוה.‏ כמה חודשים קודם לכן,‏ ב־1 באפריל אותה שנה הנוכחות בקהילות דוברי הרוסית בגרמניה בערב הזיכרון למות ישוע היתה 175,‏6 איש.‏

דוברי רוסית בארצות־הברית

זרם המהגרים דוברי הרוסית מברית־המועצות לשעבר לא פסח גם על ארצות־הברית.‏ ניו־יורק טיימס דיווח:‏ ”‏בין השנים 1991 ו־1996 קבוצת המהגרים שגדלה במהירות הגדולה ביותר בברוקלין היתה של הרוסים.‏ באותה תקופה התיר משרד ההגירה והאזרוח את כניסתם של יותר מ־000,‏339 עולים מברית־המועצות לשעבר לתחומי ארצות־הברית”‏.‏

מאוחר יותר,‏ ציין טיימס בינואר 1999,‏ שבעשור האחרון היגרו כ־000,‏400 יהודים מברית־המועצות לשעבר לעיר ניו־יורק ולסביבותיה.‏ כמו כן,‏ בשנים האחרונות קבעו אלפי רוסים את מושבם במדינות נוספות בארצות־הברית.‏ לדוגמה,‏ לצפון קליפורניה הגיע זרם של 000,‏35 עולים חדשים מרוסיה,‏ והאיזור הפך למרכז למהגרים מברית־המועצות לשעבר שהוא השלישי בגודלו אחרי ניו־יורק ולוס אנג׳לס.‏ דוברי הרוסית גם ניצלו את ההזדמנות ללמוד את המקרא,‏ ומאות מהם החלו לשרת את אל האמת יהוה.‏

ב־1 באפריל 1994 קהילת עדי־יהוה דוברי הרוסית הראשונה בתקופתנו בארצות־הברית נוסדה בברוקלין,‏ ניו־יורק.‏ עם הזמן נוסדו קהילות דוברי רוסית בפנסילבניה,‏ בקליפורניה ובוושינגטון.‏ נוסדו גם קבוצות לימוד בחלקים אחרים של המדינה.‏

לראשונה בארצות־הברית

ב־20 עד 22 באוגוסט האחרון נרשמה נוכחות שיא של 670 איש מרחבי ארצות־הברית וקנדה,‏ שהתרגשו לנכוח בכינוס המחוזי הראשון בשפה הרוסית שנערך בעיר ניו־יורק.‏ כל הנאומים היו ברוסית והועלתה דרמה עם תפאורה ותלבושות שהביאה את סיפורם של יעקב ועשיו.‏ שחקני הדרמה היו מקהילת דוברי הרוסית בלוס אנג׳לס,‏ קליפורניה.‏ זה אכן היה אחד האירועים הבולטים בכינוס.‏

אירוע בולט נוסף היה טבילתם של 14 איש המופיעים בתצלום.‏ היו שבאו להיטבל בכינוס בניו־יורק ממרחק של 000,‏4 קילומטר:‏ מפּורטלֶנד שבאורֶגון ומלוס אנג׳לס וסן פרנסיסקו שבקליפורניה.‏ ה־14 חיו קודם לכן ברפובליקות הסובייטיות לשעבר אוקראינה,‏ אזֶרבַּייגַ’‏ן,‏ ארמניה,‏ בּלרוּס,‏ מולדובה ורוסיה.‏ סיפורם מגלה עד כמה הם מוקירים את הידע על אלוהים ואת החופש לעובדו.‏

סבטלנה (‏שורה ראשונה,‏ השלישית משמאל)‏ גדלה במוסקבה.‏ בגיל 17 נישאה לזמר מפורסם שהיה מבוגר ממנה בהרבה,‏ וב־1989 היגר הזוג עם תינוקם לארצות־הברית.‏ בעלה בילה את רוב זמנו בנסיעות,‏ והם התגרשו כעבור חמש שנים.‏

במקום העבודה פגשה סבטלנה עמיתה שהיא עֵדת־יהוה,‏ וחברותיה הזהירו אותה שלא תהא מעורבת במה שהגדירו ”‏כת שתשתלט על חייה ותגזול [‏ממנה]‏ את כל כספה”‏.‏ למרות זאת היא רצתה ללמוד את הכתוב במקרא.‏ לאחר שהראו לה את שם אלוהים במקרא,‏ אמרה:‏ ”‏התרשמתי מאוד מכך שהעדים היו היחידים שפרסמו זאת”‏.‏

אנדרי (‏שורה שניה,‏ שלישי משמאל)‏ עזב את ביתו בסיביר כשהיה נער ועבר לסנט פיטרסברג (‏כך נקראת כיום)‏ כדי להתקדם בהכשרתו כספורטאי.‏ זמן קצר לאחר מכן התפרקה ברית־המועצות וב־1993,‏ בגיל 22,‏ היגר אנדרי לארצות־הברית.‏ הוא מספר:‏ ”‏התחלתי לחשוב על אלוהים ולבקר בכנסייה הרוסית־אורתודוקסית.‏ פעם,‏ בזמן חגיגות הפסחא הרוסית נשארתי בכנסייה כל הלילה בניסיון לקרוב לאלוהים”‏.‏

בערך באותה תקופה פגשה סבטלנה את אנדרי וסיפרה לו את הדברים שלמדה בשיעור המקרא שלה.‏ הוא הסכים להצטרף אליה לאחת האסיפות של עדי־יהוה,‏ ולאחר מכן החל גם הוא ללמוד את המקרא.‏ בינואר 1999 באו השניים בברית הנישואין.‏ לאחר טבילתם בכינוס קרנו פניהם מאושר.‏

פאבל (‏שורה שניה,‏ רביעי משמאל)‏ נולד ליד קרגנדָה,‏ קזחסטן,‏ ומאוחר יותר עבר לנַלצִ’‏יק שברוסיה.‏ עיר גדולה זו סמוכה לצ׳צניה ודגסטן,‏ היכן שניטשים קרבות כה רבים.‏ פאבל פגש שם לראשונה את עדי־יהוה באוגוסט 1996,‏ אך הוא עבר לסן פרנסיסקו כעבור חודש.‏ פאבל צרך סמים.‏ נולדה לו בת,‏ והוא עזב אותה ואת אמה ברוסיה.‏

מייד עם הגיעו לארצות־הברית יצר פאבל קשר עם עדי־יהוה והסכים לשיעור מקרא.‏ הוא תיקן את דרכיו וכתב לאם בתו על אמונתו החדשה.‏ היא לומדת כעת עם העדים ומתכננת לבוא לארצות־הברית עם בתם כדי שתוכל להינשא לפאבל ולשרת את יהוה בקליפורניה כמשפחה.‏

גיורגיי (‏שורה שניה,‏ שני משמאל)‏ נולד וגדל במוסקבה.‏ הוא עלה לארצות־הברית ב־1996,‏ ושנה לאחר מכן נשא לאשה את פלורה,‏ במקור מאזֶרבַּייגַ’‏ן.‏ גיורגיי ביקר בכנסייה הרוסית־אורתודוקסית,‏ אך לאחר שקרא את כתב־העת המצפה היו לו שאלות לגבי דוקטרינת השילוש.‏ חברת המצפה השיבה למכתבו ושלחה לו את החוברת האם עליך להאמין בשילוש?‏ (‏לועזית)‏.‏ ב־1998 הוא ופלורה החלו ללמוד את המקרא.‏ כעת גם היא רוצה להיטבל.‏

אחד משיאי הכינוס הנוספים היה דרישות־שלום שנתקבלו ממוסקבה,‏ מ־108,‏15 הנוכחים בכינוס שם באותו סופשבוע.‏ עד כמה התרגש הקהל בניו־יורק לשמע ההודעה ש־600 איש נטבלו במוסקבה!‏ ההתרגשות גדלה במיוחד עקב דיווחים מבשרי רעות שהופיעו בעיתונות וברשתות הטלוויזיה בארצות־הברית ובמדינות אחרות בשבוע שלפני תאריך הכינוס.‏

מה התרחש במוסקבה

ב־21 ביולי 1999 חתמו העדים על חוזה להשכרת האיצטדיון האולימפי קרוב למרכז מוסקבה וסמוך לכנסייה רוסית־אורתודוקסית גדולה.‏ שבוע לפני תאריך הכינוס המתוכנן,‏ היה ברור שתתעורר התנגדות.‏ ביום רביעי ה־18 באוגוסט עדיין לא נתקבל אישור להשתמש באיצטדיון,‏ אף שדמי השכירות שולמו מראש.‏ גורמי הציבור שם קיבלו תזכורת שעדי־יהוה הוכרו חוקית כארגון דתי ברוסיה,‏ כפי שמסבירה המסגרת שבעמוד 28.‏

נציגי העדים החלו לדאוג משום ש־000,‏15 איש כבר ערכו הכנות להגיע לכינוס ביום שישי בבוקר.‏ חלק מבאי הכינוס היו צריכים להגיע למוסקבה מערים מרוחקות.‏ לבסוף,‏ לאחר כמה שעות של דיונים,‏ ביום חמישי ה־19 באוגוסט בשעה 00:‏8 בערב שמחה הנהלת האיצטדיון להודיע לנציגיהם של עדי־יהוה שהם יכולים לערוך את הכינוס.‏ העירייה הודיעה שאין לה כל התנגדות לקיום הכינוס.‏

בבוקר המחרת זרמו לאיצטדיון אלפים.‏ עדי־יהוה מתנדבים עמלו כל הלילה וערכו הכנות לבואם.‏ באותו בוקר ראשון של הכינוס הגיעו גם עיתונאים שהודיעו להם קודם לכן על ההתנגדות לקיים את הכינוס.‏ אחד מהם אמר ”‏איחוליי!‏ אנחנו שמחים לשמוע שהכינוס שלכם מתקיים”‏.‏

דוגמה בשמירה על הסדר

הנהלת האיצטדיון סברה שיהא זה צעד נבון לנקוט אמצעי בטיחות.‏ בכל הכניסות לאיצטדיון הוצבו אנשי ביטחון שהיו מצוידים בגלאי מתכות הדומים לאלה שמשמשים לבדיקת נוסעים בנמלי תעופה.‏ אנשי משטרה היו פזורים בשטח האיצטדיון.‏ תוכנית הכינוס החלה בצורה מסודרת למרות האיום הרציני.‏

בשבת אחר הצהריים נתקבלה שיחת טלפון ובה הודיעו שהוטמנה פצצה באיצטדיון.‏ האיום נתקבל זמן קצר לפני סיומו של הנאום הלפני אחרון באותו יום.‏ לפיכך,‏ לבקשת הנהלת האיצטדיון,‏ ניתנה הודעה קצרה שיש לפנות את המקום מייד.‏ לאחר שהכל התפנו מהמקום בסדר מופתי,‏ האחראים על האיצטדיון והמשטרה פשוט נדהמו.‏ הם לא ראו מעולם תופעה שכזו!‏ הם שאלו אם נערכו לפני כן תרגילים לפינוי האיצטדיון.‏

לא נמצאה פצצה,‏ וביום המחרת התוכנית כללה גם את החלק שהוחמץ בשבת.‏ הנהלת האיצטדיון הביעה את שביעות רצונה מהכינוס.‏

ביוון ובמקומות אחרים

בסופשבוע האחרון באוגוסט ובסופשבוע הראשון בספטמבר נערכו ביוון כינוסים מחוזיים בשפה הרוסית,‏ הראשון באתונה והשני בתסלוניקי.‏ נכחו בהם 746 איש ו־34 נטבלו.‏ יש ביוון 8 קהילות של דוברי רוסית ו־17 קבוצות של מהגרים מהרפובליקות הדרומיות של ברית־המועצות לשעבר.‏ הם עורכים את האסיפות ברוסית ובשפות נוספות השגורות בפי המהגרים.‏

ויקטור הוא אחד הנטבלים באתונה.‏ הוא היה אתיאיסט,‏ אך באוגוסט 1998 נכח בטבילתה של אשתו בכינוס הבינלאומי של עדי־יהוה באתונה.‏ לדבריו התרשם עמוקות מהאהבה שגילו באי הכינוס,‏ והוא ביקש ללמוד את המקרא.‏

איש בשם איגור קיבל את הספר ביכולתך לחיות לנצח בגן־עדן עלי־אדמות ולאחר שקרא אותו השליך לאשפה את האיקוניות שבביתו.‏ הוא אף החל להזדהות כעד־יהוה.‏ איגור כתב למשרד הסניף באתונה וזכה לביקורם של העדים בנובמבר 199.‏ הוא נכח באסיפה בהזדמנות הראשונה ולא החמיץ מאז שום אסיפה.‏ כיום,‏ לאחר שנטבל,‏ הציב איגור לעצמו יעד להיות מבשר בשירות מלא מטעם עדי־יהוה.‏

דוברי רוסית היגרו למדינות נוספות בעולם שלא נגענו בהן כאן.‏ רבים מהם שמחים על החופש שניתן להם ללמוד את המקרא ולהתאסף בחופשיות כדי לעבוד את אלוהים.‏ הם רואים בזכות זו שמחה שיש להוקירה!‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 22]‏

דוברי רוסית שאוהבים את המקרא

פרופסור סרגיי איבננקו,‏ למדן רוסי דתי וידוע שם,‏ תיאר את עדי־יהוה כאנשים המסורים כל כולם ללימוד המקרא.‏ בספרו האחרון ברוסית אנשים שאף פעם לא תמצא אותם ללא המקרא כתב על ימיהם הראשונים בברית־המועצות:‏ ”‏אפילו כשהגיעו לבית הסוהר על שום שדבקו באמונתם,‏ מצאו עדי־יהוה דרכים להשתמש במקרא”‏.‏ כדי להדגים זו,‏ הוא סיפר את הסיפור הבא.‏

”‏נאסר על האסירים להחזיק במקרא.‏ נערכו חיפושים שבמסגרתם הוחרמו ספרי מקרא.‏ באחד המחנות הצפוניים עד־יהוה שהיה חשמלאי שמר חלקים מהמקרא ביחידת טרנספורמטור בעלת מתח גבוה.‏ כל אחד מספרי המקרא נקשר לחוט תיל ספציפי,‏ ורק החשמלאי ידע איזה חוט למשוך כדי להוציא את הספר הרצוי — לדוגמה את ספר הבשורה של מתי — וזאת מבלי להתחשמל למוות.‏ אפילו החיפוש הקפדני ביותר של השומרים לא הניב תוצאות ומקרא ייחודי זה לא נמצא”‏.‏

‏[‏תיבה בעמוד 82]‏

עדי־יהוה נרשמים כחוק ברוסיה

זה יותר ממאה שנה שעדי־יהוה ברוסיה מכריזים במרץ על מלכות אלוהים.‏ עקב ההגבלות שהטילה הממשלה לא זכו העדים להכרה חוקית עד 27 במרס 1991.‏ באותה עת הם היו רשומים בשם ”‏המרכז המנהלי של הארגונים הדתיים של עדי־יהוה בברית־המועצות”‏.‏

ב־26 בספטמבר 1997 נחקק חוק שנקרא ”‏על חופש המצפון וההתאגדות הדתית”‏.‏ חוק חדש זה זכה לסיקור עיתונאי מקיף בעולם כולו.‏ מדוע?‏ משום שרבים ראו בקבלת החוק ניסיון להגביל את פעילויותיהם הדתיות של דתות מיעוטים ברוסיה.‏

לפיכך,‏ למרות הקשיים שהיו לעדי־יהוה להירשם כחוק ב־1991,‏ החוק החדש ברוסיה על חופש המצפון דרש שהם וכל שאר הארגונים הדתיים יירשמו מחדש.‏ לכן צצו ועלו מספר שאלות.‏ האם זהו סימן לכך שהרשויות ברוסיה אימצו שוב מדיניות של דיכוי עדי־יהוה?‏ או שאולי תישמר הסובלנות הדתית וחופש הפולחן שמבטיחה חוקת חבר המדינות העצמאיות הסובייטיות?‏

התשובה לא בוששה לבוא.‏ העדים שמחו לזכות שוב להכרה חוקית לאחר שמשרד המשפטים הרוסי הוציא מסמך רישום עבור ”‏המרכז המנהלי של עדי־יהוה ברוסיה”‏ ב־29 באפריל 1999!‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

הכינוס המחוזי הראשון של דוברי רוסית בארצות־הברית

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

קהילת דוברי הרוסית מלוס אנג׳לס מעלה דרמה מקראית בניו־יורק

‏[‏תמונה בעמוד 25]‏

לפניך 14 הנטבלים בניו־יורק,‏ שמוצאם משש רפובליקות של ברית־המועצות לשעבר

‏[‏תמונה בעמודים 26,‏ 27]‏

יותר מ־000,‏15 איש נכחו באיצטדיון האולימפי במוסקבה