שאלות של קוראים
מדוע מתנגדי ישוע ייחסו חשיבות רבה לנטילת ידיים?
עניין נטילת הידיים היה רק אחד מני תחומים רבים שבהם ניסו מתנגדיו של ישוע למצוא בו ובתלמידיו דבר אשמה. בתורת משה היו מספר מצוות בנושא הטהרה, ונכללו בה חוקים לגבי הפרשות גופניות, צרעת ומגע עם גופת אדם או עם נבלה. אדם יכול היה להיטהר על־ידי הקרבת קורבן, רחיצה במים או התזת מים (וי׳ פרקים י״א–ט״ו; במ׳ פרק י״ט).
הרבנים הרחיבו על כל פרט בחוקים הללו. מקור אחד מציין שבהקשר לכל אחד מגורמי הטומאה, הרבנים ”דנו ודשו באילו נסיבות עלול אדם להיטמא, כיצד הוא עלול לטמא את זולתו ובאיזו מידה, אילו כלים עלולים להיטמא ואילו כלים חסינים בפני טומאה, ולבסוף, אילו אמצעים וטקסים נדרשים כדי להיטהר”.
מתנגדיו של ישוע שאלו אותו: ”מדוע תלמידיך אינם מקיימים את מסורת הקדמונים ואוכלים את ארוחתם בידיים טמאות?” (מר׳ ז׳:5) אויביו הדתיים לא שאלו לגבי נטילת ידיים מטעמי היגיינה. הרבנים דרשו לקיים טקס של יציקת מים על הידיים לפני הארוחה. המקור המצוטט לעיל מוסיף: ”התעוררו פולמוסים גם בשאלות: מאילו כלים יש לצקת מים? באילו מים יש להשתמש? מי צריך לצקת אותם, ועד איפה צריך להרטיב את הידיים?”
השקפתו של ישוע על כל החוקים הללו שהגו בני אדם הייתה ברורה. הוא אמר למנהיגי הדת היהודים בני המאה הראשונה: ”צבועים, היטב ניבא עליכם ישעיהו, ככתוב: ’העם הזה בשפתיו מכבד אותי, אך לבו רחוק ממני. לשווא עובדים הם אותי [את יהוה], כי מלמדים הם מצווֹת אנוש’. אתם עוזבים את מצוַות אלוהים ודבקים במסורת של בני אדם” (מר׳ ז׳:6–8).