שאלות של קוראים
כאשר אמר השטן לחוה שלא תמות אם תאכל מעץ הדעת טוב ורע, האם הוא הציג בפניה את הרעיון הרווח כיום של נצחיות הנפש?
נראה שלא. השטן לא אמר לחוה שאם תאכל מהפרי שאותו אסר אלוהים לאכול, היא תמות רק למראית עין אך חלק ממנה הסמוי מן העין (מה שכמה מכנים כיום נפש בת־אלמוות) ימשיך לחיות במקום אחר. השטן דיבר באמצעות הנחש וטען שאם חוה תאכל מפרי אותו עץ, היא לבטח ’לא תמות’. הוא רמז שהיא תמשיך לחיות ותיהנה מחיים טובים יותר עלי אדמות, חיים עצמאיים מאלוהים (בר׳ ב׳:17; ג׳:3–5).
אם מקורה של תורת הכזב של נצחיות הנפש כפי שהיא נלמדת כיום אינו בגן עדן, מתי נהגתה? איננו יכולים לומר בוודאות. אך כן ידוע לנו שכל צורות פולחן הכזב נמחו במבול בימי נוח. אף רעיון דתי כוזב לא שרד את המבול, שהרי רק נוח ומשפחתו, שהיו עובדי אלוהים אמיתיים, שרדו.
מכאן שאין ספק שתורת נצחיות נפש האדם בצורתה הנוכחית נהגתה לאחר המבול. כאשר בלבל אלוהים את השפות בבבל והאנשים נפוצו ”על פני כל הארץ”, הם ודאי העבירו איתם את הרעיון שלבני אדם יש נפש בת־אלמוות (בר׳ י״א:8, 9). אין זה משנה מתי החל רעיון כוזב זה, אנו יכולים להיות בטוחים שמי שעמד מאחוריו היה השטן, ”אבי השקר”, ושהוא שמח לראות אותו מופץ לכל עבר (יוח׳ ח׳:44).