34 וְיַעֲקֹב קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְשָׂם שַׂק סְבִיב מָתְנָיו וְהִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים.‏ 35 וְכָל בָּנָיו וְכָל בְּנוֹתָיו נִסּוּ שׁוּב וָשׁוּב לְנַחֲמוֹ,‏ אַךְ הוּא סֵרֵב לְהִתְנַחֵם וְאָמַר:‏ ”‏אֵרֵד אֶל הַשְּׁאוֹל*‏+ בְּעוֹדִי מִתְאַבֵּל עַל בְּנִי!‏”‏ וְאָבִיו הוֹסִיף לִבְכּוֹת עָלָיו.‏

29 וְאִם תִּקְּחוּ גַּם אֶת זֶה מִנֶּגֶד עֵינַי וְיִקְרֶה לוֹ אָסוֹן,‏ אַתֶּם תּוֹרִידוּ אֶת שֵׂיבָתִי אֶל הַשְּׁאוֹל*‏+ בְּרָעָה’‏.‏*‏+