יז כַּאֲשֶׁר הָיָה אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה,‏ נִרְאָה יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וְאָמַר לוֹ:‏ ”‏אֲנִי הָאֵל הַכֹּל יָכוֹל.‏ הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהֱיֵה לְלֹא דֹּפִי.‏*‏

8 וְאֶתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֲךָ* אַחֲרֶיךָ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ הִתְגּוֹרַרְתָּ כְּזָר+ — אֶת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן — לַאֲחֻזַּת עוֹלָם,‏ וְאֶהְיֶה לָהֶם לֶאֱלֹהִים”‏.‏+

9 בִּזְכוּת אֱמוּנָה חַי בְּאֶרֶץ הַהַבְטָחָה כְּזָר בְּאֶרֶץ זָרָה+ וְחַי בְּאֹהָלִים+ עִם יִצְחָק וְיַעֲקֹב,‏ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ עִמּוֹ אֶת אוֹתָהּ הַהַבְטָחָה.‏+

13 כָּל אֵלֶּה דָּבְקוּ בָּאֱמוּנָה עַד מוֹתָם,‏ אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא זָכוּ בַּדְּבָרִים שֶׁהֻבְטְחוּ;‏+ אַךְ הֵם רָאוּ אוֹתָם מֵרָחוֹק+ וְקִדְּמוּ אוֹתָם בִּבְרָכָה וְהִכְרִיזוּ לַכֹּל שֶׁהֵם זָרִים וְתוֹשָׁבִים אֲרָעִיִּים בָּאָרֶץ.‏