טו אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְּבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בְּחָזוֹן:‏ ”‏אַל תִּירָא,‏+ אַבְרָם.‏ אֲנִי מָגֵן עֲבוּרְךָ.‏+ שְׂכָרְךָ יִהְיֶה גָּדוֹל מְאוֹד”‏.‏+

5 וְהוּא הוֹצִיא אוֹתוֹ הַחוּצָה וְאָמַר:‏ ”‏הַבֵּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר אֶת הַכּוֹכָבִים,‏ אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אוֹתָם”‏.‏ אָמַר לוֹ:‏ ”‏כָּךְ יִהְיֶה זַרְעֲךָ”‏.‏*‏+

2 וֶאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל יִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֶה* בַּלַּיְלָה וְאָמַר:‏ ”‏יַעֲקֹב,‏ יַעֲקֹב!‏”‏ וְהוּא הֵשִׁיב:‏ ”‏הִנְנִי!‏”‏ 3 אָמַר לוֹ:‏ ”‏אָנוֹכִי הָאֵל,‏* אֱלֹהֵי אָבִיךָ.‏+ אַל תִּפְחַד לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם,‏ כִּי שָׁם אֶהֱפֹךְ אוֹתְךָ לְאֻמָּה גְּדוֹלָה.‏+

7 וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וְהִתְרַבּוּ עַד מְאוֹד,‏ וְהֵם הוֹסִיפוּ לִגְדֹּל וּלְהִתְעַצֵּם בִּמְאוֹד מְאוֹד,‏ וְהָאָרֶץ הִתְמַלְּאָה בָּהֶם.‏+

32 אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּקְּדוּ לְפִי בָּתֵּי אֲבוֹתֵיהֶם;‏ מִסְפַּר כָּל הַמִּתְפַּקְּדִים לַצָּבָא בַּמַּחֲנוֹת הָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.‏+