38 וְשָׁאוּל הִלְבִּישׁ אֶת דָּוִד בְּבִגְדֵי מִלְחַמְתּוֹ.‏ הוּא שָׂם קַסְדַּת נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וְהִלְבִּישׁ אוֹתוֹ בְּשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים.‏ 39 וְדָוִד חָגַר אֶת חַרְבּוֹ מֵעַל בְּגָדָיו וְנִסָּה לָלֶכֶת אַךְ לֹא הִצְלִיחַ,‏ כִּי לֹא הָיָה רָגִיל אֲלֵיהֶם.‏ אָמַר דָּוִד לְשָׁאוּל:‏ ”‏לֹא אוּכַל לָלֶכֶת בְּאֵלֶּה,‏ כִּי אֵינֶנִּי רָגִיל אֲלֵיהֶם”‏.‏ לָכֵן דָּוִד הֵסִיר אוֹתָם מֵעָלָיו.‏

34 אַךְ אִישׁ אֶחָד יָרָה בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ* וּפָגַע בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין חִבּוּרֵי שִׁרְיוֹן הַקַּשְׂקַשִּׂים שֶׁלּוֹ.‏ עַל כֵּן הַמֶּלֶךְ אָמַר לְרַכָּבוֹ:‏ ”‏פְּנֵה לְאָחוֹר וְהוֹצֵא אוֹתִי מִן הַקְּרָב,‏* כִּי נִפְצַעְתִּי קָשׁוֹת”‏.‏+