14 בֵּינְתַיִם דִּוֵּחַ אַחַד הַמְּשָׁרְתִים לַאֲבִיגַיִל,‏ אֵשֶׁת נָבָל:‏ ”‏הִנֵּה דָּוִד שָׁלַח שְׁלִיחִים מִן הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְאַחֵל טוֹבוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ,‏ אֲבָל הוּא צָעַק עֲלֵיהֶם וְהֵטִיחַ בָּהֶם עֶלְבּוֹנוֹת.‏+ 15 הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הָיוּ טוֹבִים מְאוֹד אֵלֵינוּ.‏ הֵם מֵעוֹלָם לֹא פָּגְעוּ בָּנוּ,‏ וְלֹא חָסַר לָנוּ מְאוּמָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן שֶׁהָיִינוּ אִתָּם בַּשָּׂדוֹת.‏+ 16 הֵם הָיוּ לָנוּ כְּחוֹמַת מָגֵן סְבִיבֵנוּ גַּם בַּלַּיְלָה וְגַם בַּיּוֹם,‏ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת שֶׁהָיִינוּ אִתָּם וְרָעִינוּ אֶת הַצֹּאן.‏