2 וּלְבֵית שָׁאוּל הָיָה עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא.‏+ לְפִיכָךְ קָרְאוּ לוֹ אֶל דָּוִד,‏ וְהַמֶּלֶךְ שָׁאַל אוֹתוֹ:‏ ”‏הַאִם אַתָּה צִיבָא?‏”‏ וְהוּא הֵשִׁיב וְאָמַר:‏ ”‏עַבְדְּךָ אֲנִי”‏.‏

10 אַתָּה תְּעַבֵּד עֲבוּרוֹ אֶת הָאֲדָמָה — אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ — וְתֶאֱסֹף אֶת יְבוּלָהּ כְּדֵי לְסַפֵּק לְאֵלֶּה הַשַּׁיָּכִים לְנֶכֶד אֲדוֹנְךָ מָזוֹן לְמַאֲכָל.‏ אֲבָל מְפִיבֹשֶׁת,‏ נֶכֶד אֲדוֹנְךָ,‏ יֹאכַל תָּמִיד בְּשֻׁלְחָנִי”‏.‏+

וּלְצִיבָא הָיוּ חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים.‏+

טז אַחֲרֵי שֶׁעָבַר דָּוִד מְעַט מֵעֵבֶר לַפִּסְגָּה+ פָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁם צִיבָא,‏+ מְשָׁרְתוֹ שֶׁל מְפִיבֹשֶׁת,‏+ וְאִתּוֹ שְׁנֵי חֲמוֹרִים מְאֻכָּפִים,‏ וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם כִּכְּרוֹת לֶחֶם,‏ מֵאָה עוּגוֹת צִמּוּקִים,‏ מֵאָה עוּגוֹת מִפֵּרוֹת קַיִץ* וְכַד יַיִן גָּדוֹל.‏+