20 וּמִיכַל+ בַּת שָׁאוּל הָיְתָה מְאֹהֶבֶת בְּדָוִד,‏ וּלְשָׁאוּל סִפְּרוּ עַל כָּךְ וְהַדָּבָר הָיָה טוֹב בְּעֵינָיו.‏

11 לְאַחַר מִכֵּן שָׁלַח שָׁאוּל שְׁלִיחִים אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל דָּוִד כְּדֵי לִשְׁמֹר עָלָיו* וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר,‏+ אַךְ מִיכַל אִשְׁתּוֹ שֶׁל דָּוִד אָמְרָה לוֹ:‏ ”‏אִם לֹא תִּמָּלֵט* הַלַּיְלָה,‏ מָחָר אַתָּה מֵת”‏.‏

29 אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּא אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה אֶל עִיר דָּוִד,‏+ הִשְׁקִיפָה מִיכַל+ בַּת שָׁאוּל מַטָּה בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְרַקֵּד וְחוֹגֵג;‏ וְהִיא הֵחֵלָּה לָבוּז לוֹ בְּלִבָּהּ.‏+