31 וּכְאִלּוּ הָיָה זֶה דָּבָר קַל עֵרֶךְ בְּעֵינָיו לָלֶכֶת בַּחֲטָאֵי יָרָבְעָם+ בֶּן נְבָט,‏ הוּא גַּם לָקַח לְאִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל+ בַּת אֶתְבַּעַל,‏ מֶלֶךְ הַצִּידוֹנִים,‏+ וְהֵחֵל לַעֲבֹד אֶת הַבַּעַל+ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ.‏ 32 הוּא גַּם הֵקִים מִזְבֵּחַ לַבַּעַל בְּבֵית* הַבַּעַל+ אֲשֶׁר בָּנָה בְּשׁוֹמְרוֹן.‏

2 בְּאוֹתָהּ עֵת נָפַל אֲחַזְיָה בְּעַד הַסְּבָכָה שֶׁבְּחַדְרוֹ אֲשֶׁר בַּגַּג בְּשׁוֹמְרוֹן,‏ וְנִפְצַע.‏ לָכֵן הוּא שָׁלַח שְׁלִיחִים וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏לְכוּ,‏ שַׁאֲלוּ אֶת בַּעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן+ אִם אֶתְאוֹשֵׁשׁ מִפְּצִיעָה זוֹ”‏.‏+