32 כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ דָּוִד אֶל הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר שָׁם נָהַג הָעָם בֶּעָבָר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לֶאֱלֹהִים,‏ פָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁם חוּשַׁי+ הָאַרְכִּי.‏+ גְּלִימָתוֹ הָיְתָה קְרוּעָה וַאֲדָמָה הָיְתָה עַל רֹאשׁוֹ.‏ 33 אָמַר לוֹ דָּוִד:‏ ”‏אִם תַּעֲבֹר אִתִּי,‏ תִּהְיֶה עָלַי לְנֵטֶל.‏ 34 אֲבָל אִם תָּשׁוּב אֶל הָעִיר וְתֹאמַר לְאַבְשָׁלוֹם,‏ ’‏עַבְדְּךָ אֲנִי,‏ הַמֶּלֶךְ.‏ בֶּעָבָר הָיִיתִי עֶבֶד אָבִיךָ,‏ אַךְ כָּעֵת אֲנִי עַבְדְּךָ’‏,‏+ תּוּכַל אָז לְהָפֵר לְמַעֲנִי אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל.‏+

29 רָאִיתָ אִישׁ מְיֻמָּן בִּמְלַאכְתּוֹ?‏