16 בָּרֶגַע שֶׁסִּיֵּם דָּוִד לוֹמַר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,‏ אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏הַאִם זֶה קוֹלְךָ,‏ בְּנִי דָּוִד?‏”‏+ וְשָׁאוּל נָשָׂא אֶת קוֹלוֹ וּבָכָה.‏ 17 הוּא אָמַר אֶל דָּוִד:‏ ”‏אַתָּה צַדִּיק יוֹתֵר מִמֶּנִּי,‏ כִּי אַתָּה הֵיטַבְתָּ עִמִּי וַאֲנִי גָּמַלְתִּי לְךָ רָעָה.‏+ 18 וְאַתָּה סִפַּרְתָּ לִי הַיּוֹם עַל הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתָ בְּכָךְ שֶׁלֹּא הָרַגְתָּ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר הִסְגִּיר אוֹתִי יְהֹוָה לְיָדְךָ.‏+

21 אָמַר שָׁאוּל:‏ ”‏חָטָאתִי.‏+ חֲזֹר,‏ בְּנִי דָּוִד,‏ כִּי לֹא אֶפְגַּע בְּךָ עוֹד,‏ כִּי חַיַּי* הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינֶיךָ+ הַיּוֹם הַזֶּה.‏ הִנֵּה נָהַגְתִּי בְּסִכְלוּת וְעָשִׂיתִי טָעוּת אֲיֻמָּה”‏.‏