יט מִיָּד כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ,‏ קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְהִתְכַּסָּה בְּשַׂק וְנִכְנַס אֶל בֵּית יְהֹוָה.‏+ 2 אָז שָׁלַח אֶת אֶלְיָקִים,‏ אֲשֶׁר הָיָה מֻפְקָד עַל הַבַּיִת,‏* אֶת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר וְאֶת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים מְכֻסֵּי שַׂקִּים אֶל הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ+ בֶּן אָמוֹץ.‏ 3 הֵם אָמְרוּ לוֹ:‏ ”‏כָּךְ אוֹמֵר חִזְקִיָּהוּ,‏ ’‏זֶהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכָחָה* וּנְאָצָה;‏ כִּי הַיְּלָדִים מוּכָנִים לְהִוָּלֵד,‏* אַךְ אֵין כּוֹחַ לָלֶדֶת.‏+ 4 אוּלַי יִשְׁמַע יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת כָּל דִּבְרֵי הָרַב־שָׁקֵה,‏ אֲשֶׁר אוֹתוֹ שָׁלַח מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֲדוֹנוֹ לְחָרֵף אֶת הָאֱלֹהִים הַחַי,‏+ וְיִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ.‏ לָכֵן שָׂא תְּפִלָּה+ בְּעַד הַשְּׁאֵרִית אֲשֶׁר שָׂרְדָה’‏”‏.‏