17 לָכֵן הוּא הִתְקָרֵב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַדְתִּי,‏ אַךְ בְּבוֹאוֹ הָיִיתִי מְבֹעָת וְנָפַלְתִּי עַל פָּנַי.‏ הוּא אָמַר אֵלַי:‏ ”‏הָבֵן,‏ בֶּן אָדָם,‏ כִּי הֶחָזוֹן הוּא לְעֵת הַקֵּץ”‏.‏+

26 ‏”‏מָה שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָזוֹן עַל הָעֲרָבִים וְהַבְּקָרִים אֱמֶת הוּא,‏ אַךְ עָלֶיךָ לְהַשְׁאִיר אֶת הֶחָזוֹן סָתוּם,‏ כִּי הוּא נוֹגֵעַ לְעוֹד יָמִים רַבִּים”‏.‏*‏+

14 בָּאתִי לַעֲזֹר לְךָ לְהָבִין מָה יִקְרֶה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים,‏+ כִּי זֶה חָזוֹן לַיָּמִים הָעֲתִידִים לָבוֹא”‏.‏+