22 אָז אָמַר לְתַלְמִידָיו:‏ ”‏מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם,‏ חִדְלוּ לִהְיוֹת מֻדְאָגִים לְגַבֵּי חַיֵּיכֶם,‏* מָה תֹּאכְלוּ,‏ אוֹ לְגַבֵּי גּוּפְכֶם,‏ מָה תִּלְבְּשׁוּ.‏+ 23 הֲרֵי הַחַיִּים* יְקָרִים מִן הַמָּזוֹן,‏ וְהַגּוּף יָקָר מִן הַלְּבוּשׁ.‏ 24 הַבִּיטוּ בָּעוֹרְבִים:‏ הֵם אֵינָם זוֹרְעִים וְאֵינָם קוֹצְרִים,‏ וְאֵין לָהֶם לֹא אָסָם וְלֹא מַחְסָן;‏ וְהִנֵּה אֱלֹהִים מְכַלְכֵּל אוֹתָם.‏+ הַאֵינְכֶם יְקָרִים בְּהַרְבֵּה מִצִּפּוֹרִים?‏+ 25 מִי מִכֶּם בְּדַאֲגָתוֹ יָכוֹל לְהוֹסִיף וְלוּ אַמָּה* אַחַת לִשְׁנוֹת חַיָּיו?‏ 26 לְפִיכָךְ אִם אֵינְכֶם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר כֹּה פָּעוּט,‏ לָמָּה לָכֶם לִהְיוֹת מֻדְאָגִים לְגַבֵּי שְׁאַר הַדְּבָרִים?‏+ 27 הַבִּיטוּ וּרְאוּ אֵיךְ הַשּׁוֹשַׁנִּים גְּדֵלִים:‏ הֵם אֵינָם עֲמֵלִים וְאֵינָם טוֹוִים;‏ אֲבָל אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה בְּכָל תִּפְאַרְתּוֹ לֹא הָיָה לָבוּשׁ כְּאֶחָד מֵהֶם.‏+ 28 אִם כָּךְ מַלְבִּישׁ אֱלֹהִים אֶת צִמְחֵי הַשָּׂדֶה שֶׁהַיּוֹם קַיָּמִים וּמָחָר מֻשְׁלָכִים אֶל תּוֹךְ הַתַּנּוּר,‏ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הוּא יַלְבִּישׁ אֶתְכֶם,‏ קְטַנֵּי אֱמוּנָה!‏