42 הָלַךְ שֵׁנִית וְהִתְפַּלֵּל:‏ ”‏אָבִי,‏ אִם אִי־אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס הַזֹּאת תַּעֲבֹר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ,‏ יֵעָשֶׂה נָא רְצוֹנְךָ”‏.‏+ 43 הוּא בָּא שׁוּב וּמָצָא אוֹתָם יְשֵׁנִים,‏ כִּי עֵינֵיהֶם הָיוּ כְּבֵדוֹת.‏ 44 שׁוּב עָזַב אוֹתָם וְהָלַךְ לְהִתְפַּלֵּל בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית בְּאָמְרוֹ אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר.‏ 45 אַחַר כָּךְ בָּא אֶל הַתַּלְמִידִים וְאָמַר לָהֶם:‏ ”‏זוֹ הָעֵת לִישֹׁן וְלָנוּחַ?‏ הִנֵּה בָּאָה הַשָּׁעָה שֶׁבֶּן הָאָדָם יִמָּסֵר לִידֵי חוֹטְאִים.‏ 46 קוּמוּ וְנֵלֵךְ.‏ הִנֵּה מִתְקָרֵב הַמּוֹסֵר אוֹתִי”‏.‏