ענווה היא חוזקה,‏ לא חולשה.‏ דרוש חוזק פנימי כדי להישאר רגוע מול מצבים קשים.‏ ענווה היא אחד מהיבטי ”‏פרי הרוח”‏ ‎(‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‎‏.‏ המילה היוונית שמתורגמת לענווה שימשה לעיתים כדי לתאר סוס פראי שעבר אילוף.‏ דמיין לעצמך סוס פרא שהופך להיות עדין.‏ גם אם הוא עדין,‏ הוא עדיין חזק.‏ איך נוכל להיות עדינים ובו־זמנית חזקים?‏ לא נוכל לעשות את זה בכוחות עצמנו.‏ אנחנו צריכים לבקש מאלוהים שיעניק לנו מרוח קודשו ויעזור לנו לטפח את התכונה הנפלאה הזאת.‏ וכפי שניסיונם של אחים ואחיות רבים מלמד,‏ זה אכן אפשרי.‏ הם הצליחו להגיב ברכות ובענווה כשהתגרו בהם,‏ והשאירו רושם טוב על אחרים ‎(‏טימ״ב ב׳:‏24,‏ 25‏)‎‏.‏ מ23.‏09 15 §3

בחזון מרהיב שקיבל השליח יוחנן הוא ראה 24 זקנים משתחווים ליהוה בשמיים.‏ הם היללו את אלוהים והכירו בכך שהוא ראוי לקבל ”‏את התפארת והכבוד והגבורה”‏ ‎(‏ההת׳ ד׳:‏10,‏ 11‏)‎‏.‏ גם למלאכים נאמנים יש אינספור סיבות להלל את יהוה.‏ הם נמצאים איתו בשמיים ומכירים אותו היטב.‏ הם נחשפים לתכונות שלו בדברים שהוא עושה.‏ וכשהם רואים את יהוה בפעולה זה מניע אותם להלל אותו ‎(‏איוב ל״ח:‏4–7‏)‎‏.‏ גם אנחנו רוצים להלל את יהוה בתפילותינו ולהגיד לו מה אנחנו אוהבים ומעריכים בו.‏ כשאתה קורא במקרא ולומד אותו,‏ נסה לזהות תכונות של יהוה שאתה אוהב במיוחד ‎(‏איוב ל״ז:‏23;‏ רומ׳ י״א:‏33‏)‎‏.‏ ואז ספר ליהוה מה אתה מרגיש לגבי התכונות האלה.‏ נוכל גם להלל את יהוה על כך שהוא פועל למעננו ולמען משפחתנו הרוחנית ‎(‏שמ״א ב׳:‏1,‏ 2‏)‎‏.‏ מ23.‏05 3,‏ 4 §6,‏ 7

ב־1919 בבל הגדולה איבדה את אחיזתה במשרתי אלוהים.‏ באותה שנה ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ נכנס לתמונה,‏ בדיוק בזמן כדי לקבל בברכה את ישרי הלב ל”‏דרך הקודש”‏ ‎(‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ יש׳ ל״ה:‏8‏)‎‏.‏ הרבה בזכות סוללי הדרך הנאמנים מהעבר,‏ מי שנכנסו לדרך הראשית הזאת יכלו להעמיק את הידע שלהם בנוגע למטרותיו של יהוה ‎(‏מש׳ ד׳:‏18‏)‎‏.‏ הם גם יכלו להתאים את חייהם לדרישותיו של יהוה.‏ אבל יהוה לא ציפה ממשרתיו לעשות את כל השינויים בבת אחת.‏ הוא צרף את משרתיו בהדרגה.‏ אין ספק שנהיה שמחים ומאושרים כאשר נוכל להשביע את רצון אלוהים בכל דבר שנעשה.‏ כל דרך זקוקה לתחזוקה קבועה.‏ מאז 1919 עבודות הסלילה של ”‏דרך הקודש”‏ ממשיכות במטרה לאפשר ליותר ויותר אנשים לעזוב את בבל הגדולה.‏ מ23.‏05 17 §15‏;‏ 19 §16