ב־1919 בבל הגדולה איבדה את אחיזתה במשרתי אלוהים.‏ באותה שנה ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ נכנס לתמונה,‏ בדיוק בזמן כדי לקבל בברכה את ישרי הלב ל”‏דרך הקודש”‏ ‎(‏מתי כ״ד:‏45–47;‏ יש׳ ל״ה:‏8‏)‎‏.‏ הרבה בזכות סוללי הדרך הנאמנים מהעבר,‏ מי שנכנסו לדרך הראשית הזאת יכלו להעמיק את הידע שלהם בנוגע למטרותיו של יהוה ‎(‏מש׳ ד׳:‏18‏)‎‏.‏ הם גם יכלו להתאים את חייהם לדרישותיו של יהוה.‏ אבל יהוה לא ציפה ממשרתיו לעשות את כל השינויים בבת אחת.‏ הוא צרף את משרתיו בהדרגה.‏ אין ספק שנהיה שמחים ומאושרים כאשר נוכל להשביע את רצון אלוהים בכל דבר שנעשה.‏ כל דרך זקוקה לתחזוקה קבועה.‏ מאז 1919 עבודות הסלילה של ”‏דרך הקודש”‏ ממשיכות במטרה לאפשר ליותר ויותר אנשים לעזוב את בבל הגדולה.‏ מ23.‏05 17 §15‏;‏ 19 §16

חברי הגוף המנהל גם מכשירים באופן אישי אחים שונים המשרתים בוועדות הגוף המנהל.‏ אותם אחים כבר נושאים באחריות גדולה בארגון יהוה ומשרתים בנאמנות.‏ הם קיבלו את ההכשרה הנחוצה כדי לדאוג לכבשיו של המשיח לאחר שהמשוחים יעלו השמיימה.‏ תודות לשלטונו של ישוע המשיח,‏ עבודת אלוהים הטהורה תמשיך להתקיים גם לאחר שכל השארית המשוחה תילקח השמיימה לקראת סוף הצרה הגדולה.‏ משרתי יהוה ימשיכו לעבוד אותו בנאמנות,‏ גם כשהם יותקפו על־ידי גוג ממגוג,‏ קואליציה עוינת של אומות ‎(‏יח׳ ל״ח:‏18–20‏)‎‏.‏ אבל המתקפה הזו תהיה קצרה ובסופו של דבר תיכשל.‏ היא לא תצליח לעצור את משרתי יהוה מלעבוד אותו.‏ השליח יוחנן ראה בחזון ”‏המון רב”‏ של עובדי אלוהים נאמנים ”‏היוצאים מן הצרה הגדולה”‏ ‎(‏ההת׳ ז׳:‏9,‏ 14‏)‎‏.‏ לכן אין לנו כל ספק שיהוה יציל את משרתיו!‏ מ24.‏02 5,‏ 6 §13,‏ 14

איך נוכל לקבל את רוח הקודש?‏ נוכל לבקש אותה בתפילה,‏ ללמוד את דבר־אלוהים שנכתב בהשראת הרוח ולהתרועע עם הארגון שמודרך על־ידי אותה רוח.‏ אם נעשה זאת זה יעזור לנו לטפח את ”‏פרי הרוח”‏ ‎(‏גל׳ ה׳:‏22,‏ 23‏)‎‏.‏ אלוהים מעניק מרוחו רק למי ששומרים על טוהר מחשבותיהם והתנהגותם.‏ הוא לא ימשיך לתת לנו מרוח קודשו אם נשקע במחשבות טמאות וננהג על־פיהן ‎(‏תסל״א ד׳:‏7,‏ 8‏)‎‏.‏ כדי להמשיך לקבל את רוח הקודש עלינו ’‏לא לבוז לנבואות’‏ ‎(‏תסל״א ה׳:‏20‏)‎‏.‏ המילה ”‏נבואות”‏ כאן מתייחסת למסרים שיהוה העניק לנו באמצעות רוח קודשו,‏ וביניהם כאלה שקשורים ליום יהוה ולדחיפות הזמנים.‏ אנחנו לא חושבים שהר מגידון עוד רחוק ולא יתרחש בתקופת חיינו,‏ אלא זוכרים אותו תמיד.‏ כדי לעשות את זה אנחנו שומרים על התנהגות טובה ונשארים עסוקים ב”‏מעשים המעידים על מסירות לאלוהים”‏ ‎(‏פט״ב ג׳:‏11,‏ 12‏)‎‏.‏ מ23.‏06 12 §13,‏ 14