תקוות המלכות חיזקה את רוחה
באפריל 1987, היתה לילָה, אשה בשנות השמונים לחייה, עדה למות בעלה בבית־חולים בעיר פורטלנד, אורֶגון, שבארה״ב. עיני האחיות הרחמניות היו נעוצות בה. היא התבוננה בגופת יקירה, אחר ניגשה אליה וליטפה אותה.
”היית בעל טוב,” אמרה. ”נתראה בתחיית־המתים!” היא פנתה אל הנוכחים והוסיפה: ”אמרתי זאת, משום שאני אחת מעדי־יהוה. הרשו לי להסביר.” עקב כך, סיפרה להם על תקוות תחיית־המתים ועל העולם החדש שיכונן אלהים.
משיצאה את בית־החולים, ניגש אליה במסדרון המומחה למחלות־לב, אשר טיפל בבעלה. הוא עצר והביע את השתתפותו בצערה. מיד החלה לספר גם לו על תקוותה הבטוחה לראות בקרוב את בעלה בעולם החדש, בתחיית־המתים. היא מסרה לו עדות נרחבת, עד שנאלץ לעזבה, באמרו: ”לילָה, אני מקווה שתקוותך תתגשם.” בהיפרדם, אמרה לו לילה: ”היא אכן תתגשם, ואני מקווה לראות גם אותך שם!”
בלא ידיעתה, עדי־יהוה ביקרו אצל הרופא. עתה, משנוכח כיצד אמונתה של לילה חיזקה אותה בשעה הקשה של מות בעלה, ושמע על תקוותה לעתיד, עודד אותו הדבר. הוא ואשתו המשיכו בשיחותיהם עם עדי־יהוה.
כעבור חודשים אחדים, בינואר 1988, לילָה עצמה חלתה ואושפזה. היא לא הגיבה לתרופות, ונראה היה שהיא גוססת. הדבר הגיע לאוזני הרופא־המומחה, והוא חש אל מיטתה שבמחלקת טיפול נמרץ. הוא שאל: ”מה שלומך, לילה?”
”אני סבורה שלא כל־כך טוב.”
”את מתגעגעת לאריק, נכון?”
”כן, עכשיו יותר מתמיד.”
אז שוחח עימה הרופא על ההבטחה המקראית לראות שוב את אריק בתחיית־המתים, ועל התקווה של חיי־נצח מושלמים בעולם החדש. הוא אמר לה בעצם את אותם הדברים שלילה אמרה לו כאשר בעלה נפטר! היתה זו התרופה הטובה ביותר שיכול היה לתת לה. מיד החלה היא להתאושש, שוחררה מבית־החולים כעבור שבוע, ושבה בכוחות מחודשים לפעילותה כעדת־יהוה.
ומה באשר למומחה למחלות־לב? הוא ואשתו הקדישו את חייהם לאלהים בכינוס מחוזי של עדי־יהוה, שהתקיים ביוני 1988, בקורוואליס, אורֶגון. — תרומת־עט.