מנקודת המבט המקראית
האם יש שדים?
במאות ה־17 וה־18 שטף את מרבית אירופה גל סוער של רדיפות נגד מכשפות. לא מעט ”מכשפות” עונו קשות. מי מהן, שהואשמו על לא עוול בכפן שעסקו בכישוף, הודו באשמה רק כדי לשים קץ לעינויים. נשים רבות לאין ספור הוצאו להורג על בסיס שמועות או חשדות.
הצעדים שננקטו לביעור מעשי הכישוף, המהווים פן בדמוניזם, בוססו כביכול על המקרא, אך היו לכל הדעות קיצוניים. המשיחיים לא נצטוו לְעַנות או להעלות על המוקד מכשפות או כל אדם אחר העוסק בספיריטיזם (רומים י״ב:19). מהי ההתייחסות הרווחת היום לנידון?
התייחסות סלחנית
העולם הנוצרי ברובו מקל ראש במעשים ספירטיסטיים. יש שמתוך סקרנות מתעניינים באסטרולוגיה, בקסמים, בהגדת עתידות ובכשפים, אך אין הם רואים במעשים על־טבעיים אלו דֶמוניזם. בדרנים, כוכבי ספורט ופוליטיקאים מודים לפעמים באוזני כל על מעורבותם בעולם הנסתר והעל־טבעי. באנציקלופדיה אחת נאמר כי יש ספרים וסרטים שבהם מצטיירים המכשפות והמכשפים כ”דמויות מצודדות, מוזרות במקצת, שמעשיהן העל־טבעיים אינם מזיקים לאיש”. מקורות שונים שמטרתם לבדר ולחנך ילדים מציגים לעתים את עולם הנסתר באור חיובי.
התייחסות סלחנית ושטחית זו אל הדֶמוניזם מובילה לחוסר אמונה בקיום השדים. האם אתה מאמין שיש שדים ושהם מנסים בכל כוחם להרע לנו? הרוב יאמרו שמעולם לא התנסו במגע עם שדים ולא ראו אותם בפעולה. האם בכלל יש שדים?
חוסר אמונה יוצרת דילמה
מי שלטענתו מאמין במקרא אך מטיל ספק בקיום השדים ניצב בפני דילמה. חוסר אמונה בקיום השדים מעידה על מידת מה של חוסר אמונה במקרא. מדוע? משום שדבר־אלוהים, המקרא, מלמד שיש יצורים רוחניים רעים בעלי כוחות על־טבעיים.
הספר הראשון במקרא, בראשית, מספר על יצור בר דעת שהשתמש בנחש להתעות את חוה. הוא הדיח אותה למרוד באלוהים (בראשית ג׳:1–5). הספר האחרון במקרא, ההתגלות, מגלה כי הרמאי המרושע הזה הינו ”הנחש הקדמוני הנקרא מלשין ושטן, המתעה את כל תבל” (ההתגלות י״ב:9). השטן הצליח להמריד מלאכים נוספים (יהודה פסוק 6). המלאכים הללו, שאיבדו את מעמדם הרם, מכונים במקרא שדים. הם פועלים בתחום הארצי, וגדולה חימתם על אלוהים ועל משרתיו (ההתגלות י״ב:12).
לשטן ולשדיו הכוח להשפיע על בני אנוש, להזיק להם ולתקשר עימם (לוקס ח׳:27–33). הם לומדים את טבע האדם זה אלפי שנים ולכן הם יודעים כיצד לנצל חולשות אנוש. המקרא מספר על מקרים שבהם אחזו השדים בגברים, בנשים ובילדים, כלומר שלטו בהם באופן מוחלט (מתי ט״ו:22; מרקוס ה׳:2). בכוחם לגרום למחלה או לנזק גופני כגון עיוורון (איוב ב׳:6, 7; מתי ט׳:32, 33; י״ב:22; י״ז:14–18). הם מסוגלים גם לעוור את שכלם של האנשים (קורינתים ב׳. ד׳:4). השדים פועלים ללא הפסק, כמו מנהיגם השטן, המשול ל’אריה שואג המחפש לו לטרוף מישהו’ (פטרוס א׳. ה׳:8). המקרא מספר על מקרים רבים שלפיהם השדים קיימים. אם אתה מאמין במקרא, עליך להאמין שקיימים יצורים רעים בלתי נראים.
מתעים מרושעים
אך כיצד ייתכן שקיימים כיום שדים רבי עוצמה מבלי שתיווצר בעולם אווירת חרדה בלתי פוסקת? מדוע נוכחותם ומעשיהם אינם גלויים יותר? המקרא משיב ואומר: ”השטן עצמו מתחפש למלאך אור” (קורינתים ב׳. י״א:14). השטן הוא מתעה. פעילות השדים עוטה לרוב איצטלה של דבר בלתי מזיק ואף מועיל. לכן, קשה לזהותה.
השטן ושדיו ממשיכים לפגוע בבני אדם בדרכים שונות, כפי שנהגו בימי המקרא. משיחיים אמיתיים שעסקו בעבר בעולם הנסתר יכולים להעיד עד כמה זוועתיות התקפות השדים. היום, אולי בקנה מידה חסר תקדים, מנצלים השדים את כוחם העל־אנושי כדי להדיח בני אדם למעשים הקשורים ישירות לעולם הנסתר. אין להקל ראש בכוחם. עם זאת, הם מעדיפים להרחיק אנשים מאלוהים מאשר להפיל חיתתם עליהם. המקרא מציין שהשטן ושדיו ’מתעים את כל תבל’ (ההתגלות י״ב:9). כוונתם אחת היא: להרוס את רוחניותנו בדרכים מחוכמות וערמומיות.
יש שדים. אם לא כן, איך אפשר להסביר את הצימאון שאינו יודע שובע לדם ולהרס הניכר היום בעולם? האדם מטבעו מעוניין לחיות בשלום ובאושר. אך השדים מקדמים את הרוע, ויש לאל ידם להשפיע על שכלם של בני אדם ולהשחיתו.
אלא שיהוה, האל הכל יכול, חזק מן השדים. הוא מוכן להעניק לנו מכוחו ומהגנתו כדי שנוכל לעמוד נגד ”נכלי השטן” (אפסים ו׳:11–18). אל לנו לחרוד מן השדים, שהרי אלוהים מבטיח: ”על כן היכנעו לפני אלוהים. התייצבו נגד השטן ויברח מפניכם” (יעקב ד׳:7).
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 18]
Sipa Icono