מסעו המדהים של וסקו דה גמה

נחשולי מים התקמרו אל מול חרטום העץ של הספינה והשתברו עליו,‏ גל אחרי גל.‏ לאחר חודשים בים ותלאות מרובות,‏ עמדו וַסקוֹ דָה גמה וצוותו להיות האירופים הראשונים שהגיעו להודו בהפלגה סביב הקצה הדרומי של יבשת אפריקה.‏ מסע כזה נחשב למסע מפרך גם כיום,‏ למרות הידע הרב בניווט והציוד המתאים.‏ לפני 500 שנה,‏ לאנשים שהיו על סיפוניהן של שלוש הספינות הקטנות של דה גמה נראה הרעיון כמעט כמו מסע לירח.‏ מה הניע את מגלה הארצות הפורטוגלי ואנשיו העשויים ללא חת לצאת להרפתקה שכזו?‏ כיצד השפיע הדבר על העולם?‏

עוד בטרם נולד דה גמה,‏ הונחה התשתית למסע על־ידי הנסיך הנריקֶה,‏ המכונה לעתים ”‏הנריקֶה הספן”‏.‏ תחת חסותו של הנריקֶה,‏ התקדמו בצעדי ענק הימאות והסחר הימי של פורטוגל.‏ לדידם של הנריקֶה ומגלי הארצות בתקופות מאוחרות יותר,‏ מסחר ודת היו שזורים זה בזה.‏ הנריקֶה שאף להעשיר את פורטוגל ולהפיץ את הקתוליות.‏ הוא היה ראש מסדר האבירים על שם כריסטוס,‏ המסדר הצבאי־דתי העליון בפורטוגל.‏ האפיפיור היה פטרונו של המסדר,‏ והפרויקטים של הנריקֶה מומנו ברובם מכספי המסדר.‏ מסיבה זו נשאו מפרשיהן של ספינותיו סמל של צלב אדום.‏

ב־1460,‏ לפני מותו של הנריקֶה,‏ הספיקו הפורטוגלים לחקור את חופה המערבי של אפריקה והדרימו עד לסיירה לאון של ימינו.‏ ב־1488 הפליג ברתולומֵיאוֹ דיאַז מסביב לקצה של אפריקה.‏ המלך ז׳וּאן ה־2 ציווה אז ללא היסוס על הכנות למסע להודו.‏ המלך מנואל ה־1,‏ יורשו של ז׳וּאן,‏ המשיך בהכנות.‏ בימים ההם,‏ הגיעו התבלינים ההודיים לאירופה רק בדרך היבשה באמצעות סוחרים איטלקים וערבים.‏ הסוחרים הערבים המוסלמים חלשו על הסחר באוקיינוס ההודי.‏ מנואל ידע שהאיש המתאים לעמוד בראש המשלחת חייב להיות,‏ כפי שניסח זאת אחד ההיסטוריונים,‏ ”‏אדם שיש בו שילוב של עוז רוח של חייל,‏ עורמה של סוחר וטקט של דיפלומט”‏.‏ ייתכן שמשיקולים אלה בחר מנואל בוַסקו דה גמה.‏

מסע מרשים

ב־8 ביולי 1497,‏ כשסמל מסדר האבירים על שם כריסטוס מתנוסס על דגלם,‏ צעדו בזוגות וסקו דה גמה ו־170 אנשי צוותו לספינותיהם החדשות.‏ כומר עמד על החוף והעניק לו ולאנשיו מחילה.‏ אם יקרה ומי מהם ימות במסע,‏ יימחלו להם כל החטאים שהם עלולים לבצע בדרך.‏ נראה שדה גמה חזה שיתעוררו בעיות — הוא הצטייד בתותחים ובקשתות אופקיות לירי,‏ כידונים וחניתות רבים.‏

דה גמה החליט לעקוף את הרוחות והזרמים הנגדיים שבהם נתקל דיאַז עשר שנים קודם לכן.‏ בסיירה לאון ניווט את ספינותיו לדרום־מערב,‏ עד שהיה קרוב יותר לברזיל מאשר לאפריקה.‏ הרוחות השכיחות בדרום האוקיינוס האטלנטי נשאוהו אחורה לאפריקה,‏ סמוך לכף התקווה הטובה.‏ לא ידוע על איש לפניו שבחר בנתיב זה,‏ ומאז ואילך שימש הנתיב את כל כלי השיט שפניהם היו מועדות לכֵּף.‏

לאחר שעבר את הנקודה שממנה פנה דיאז לאחור,‏ הפליג הצי של דה גמה לחוף המזרחי של אפריקה.‏ הסולטנים המקומיים במוזמביק ובמומבַּסָה קשרו קשר לרצוח אותו ואת אנשיו.‏ לכן המשיך דה גמה למַלינדי (‏כיום בדרום־מזרח קניה)‏.‏ שם פגש לבסוף בנתב מנוסה שבעזרתו חצו את האוקיינוס ההודי.‏

המערב פוגש במזרח

כעבור 23 ימי הפלגה ממַלינדי,‏ ב־20 במאי 1498,‏ הטילו וסקו דה גמה ואנשיו,‏ שמחים וטובי לב,‏ עוגן בקַליקוּט שבהודו.‏ דה גמה פגש שם את ה”‏זמורין”‏,‏ מושל הינדי עשיר שחי חיי מותרות.‏ יורד הים הסביר לו שפניו לשלום ושהוא ואנשיו נשלחו לחפש נוצרים.‏ בתחילה לא הזכיר כלל את הסחר בתבלינים.‏ אך הסוחרים בעלי המונופול על הסחר באיזור הבחינו חיש מהר באיום על מעמדם,‏ ויעצו למושל להרוג את הפולשים.‏ הם הזהירוהו שאם יסחור עם הפורטוגלים יפסיד את הכל.‏ עצה זו הדאיגה את המושל והוא היסס.‏ אולם לבסוף סיפק לדה גמה את מבוקשו — איגרת למלך פורטוגל שבה הוא מביע את הסכמתו לסחור עימו.‏

העולם משתנה

דה גמה שב לליסבון ב־8 בספטמבר 1499 — וזכה לקבלת פנים של גיבור.‏ תוך זמן קצר דאג המלך מנואל לשלוח משלחות נוספות.‏ בראש המשלחת הבאה עמד פֶּדרו אַלוַרֶז קַבּרַל,‏ שהשאיר בקַליקוּט יותר מ־70 איש במטרה להגן על האינטרסים של פורטוגל.‏ אולם הסוחרים לא היו מוכנים לשאת התערבות זו בסחר שלהם.‏ לילה אחד אספסוף רצח יותר ממחצית האנשים.‏ כאשר שב דה גמה להודו בראש המשלחת השלישית,‏ הגיב בפעולת תגמול.‏ הצי שלו,‏ 14 ספינות חמושות היטב,‏ הפגיז את קליקוּט.‏ דה גמה גם לכד ספינה שהיתה בדרכה חזרה ממֶכה ושרף אותה כשבה מאות גברים,‏ נשים וטף.‏ הם התחננו על נפשם,‏ אך דה גמה צפה באדישות במותם.‏

פורטוגל הפכה למעצמה שלטת באוקיינוס ההודי.‏ עם הזמן הרכיבו הפורטוגלים משלחות למַלַקָה,‏ סין,‏ יפן ואיי מוֹלוּקָה (‏איי התבלין)‏.‏ הם סברו שהאנשים שבהם נתקלו שם ”‏לא היו כפופים לתורת ישוע המשיח”‏ ולכן ”‏נידונו לאש עולם”‏,‏ כתב ההיסטוריון ז׳ואן דה בּרוס במאה ה־16.‏ מגלי הארצות חשו שהם חופשיים לנהוג באלימות כל אימת שמצאו זאת לנחוץ.‏ מעשים לא משיחיים אלה הוציאו לנצרות שם רע באסיה.‏

הישגו של דה גמה פתח את הנתיב הימי בין אירופה ואסיה.‏ אז החל עידן חדש של תגליות,‏ שהביא בכנפיו מושגים חדשים לעמים שנוצר ביניהם קשר תודות למגלי הארצות.‏ ”‏אף לא אחד מעמים אלה”‏,‏ כותב פרופסור ג׳.‏ ה.‏ פֶּרי,‏ ”‏נמלט מההשפעה האירופית,‏ בין שבתחום החברתי,‏ הדתי,‏ המסחרי או הטכני”‏.‏ במידה מסוימת,‏ זרמו רעיונות מזרחיים לאירופה באותה דרך,‏ והשפעתם שם הלכה וגדלה.‏ בסופו של דבר,‏ חילופי הדעות סייעו להגברת המודעות למגוון העצום של תרבויות האדם.‏ לטוב ולרע,‏ העולם המודרני עדיין חש את השלכותיו של מסעו המדהים של וסקו דה גמה.‏

‏[‏מפה בעמודים 13,‏ 14]‏

נתיב מסעו הראשון של וסקו דה גמה

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Mountain High Maps® Copyright © 1997 Digital Wisdom, Inc

‏[‏תמונה בעמוד 14]‏

סקיצה של אחת מספינותיו של דה גמה

‏[‏שלמי תודה]‏

Cortesia da Academia das Ciências de Lisboa, Portugal

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 12]‏

Cortesia do Museu Nacional da Arte Antiga, Lisboa, Portugal, fotograifa de Francisco Matias, Divisão de Documentação Fotográifca - IPM