מחדשות העולם
החיפוש אחר רוחניות
”על סף סיומה של המאה הנוכחית, הבריטים מחפשים רוחניות בחיים, אם נשפוט לפי הצמא שלהם לספרי דת, חוכמת הנסתר והעל־טבעי”, מוסר העיתון טיימס. סקר שפורסם במגמות תרבותיות העלה, שבחמש השנים האחרונות נסק מספרם של ספרי דת ב־83 אחוז ושל ספרים בנושאי חוכמת הנסתר והעל־טבעי ב־75 אחוז. בניגוד לכך, חלה ירידה חדה במספר ספרי המדע שיצאו לאור, במיוחד ספרי הכימיה והפיסיקה שמספרם צנח ב־27 אחוז. שרה סלווּד, עורכת הדו״ח, מתייחסת לנתונים סטטיסטיים אלה באומרה ש”לקראת סוף המאה אנשים בוחנים את עצמם ותוהים מהי משמעות החיים”. אך מדוע גדלו מכירות האטלסים וספרי הגיאוגרפיה ב־185 אחוז? לדבריה, אפשר שזהו סימן ל”צורך לברוח מן המציאות”.
פגיעה בחופש דת באירופה
כתב־העת קתוליק אינטרנשיונל מדווח, שהפדרציה העולמית לזכויות האדם בהלסינקי ”האשימה 19 מדינות אירופיות בפגיעה בחופש דת”. הפדרציה ציינה שהלחצים שהופעלו על מיעוטים דתיים היו עזים במיוחד במדינות שבהן שלטת הכנסייה האורתודוקסית המזרחית. בנוסף לכך, כמה ממדינות האיחוד האירופי ”מכינות הצעות חוק שמטרתן לחזק את מעמדן של הדתות המקובלות, בעוד שהן מגבילות קבוצות קטנות כמו [עדי־יהוה]”, נאמר בכתב־העת. אהרון רודס שעומד בראש הפדרציה מוסיף: ”נראה שתרבויות המערב פועלות מתוך פחד משותף מפני ’השתלטות כתות’, והן מגבילות מיעוטים דתיים. המצב ימשיך להידרדר עד שאנשים יכירו בחופש דת כחלק בלתי נפרד מקובץ ערכים וחוקים שווים לכל”.
”תיאולוגיה של הצלחה”
אִי. אן. אַי. בולטין מצטט את התיאולוגית הלותרנית ונדה דַיפֵלט ומציין ש”על הכנסיות הפרוטסטנטיות המסורתיות באמריקה הלטינית מאפילות תנועות דתיות חדשות הצצות כפטריות אחרי הגשם ומטיפות ל’תיאולוגיה של הצלחה’”. לדברי גברת דַיפֵלט, הכנסיות הפּנטֶקוסטיות והכריזמטיות בברזיל מונות כיום ”פי שניים או שלושה חברים מאשר הכנסיות המסורתיות המקובלות”. ה”תיאולוגיה של הצלחה” מבטיחה למאמיניה ”גמול מיידי על תרומות לכנסייה”, היא מסבירה. ”תפילה לאלוהים היא כמעט כמו ביצוע עסקה... אם אתה נותן משהו לאלוהים, אלוהים חייב להעניק לך משהו בתמורה”. תנועות אלה מגייסות חברים מקרב עניי ברזיל. מדוע צאן מרעיתן אינם נוטשים אותן כאשר ההצלחה המיוחלת מבוששת לבוא ומנהיגי הדת הם שיוצאים נשכרים? לדברי דַיפֵלט, ”הגישה הרווחת ביותר היא להשתייך לשתיים [שתי דתות] כדי להבטיח שאם האחת לא תעזור, השנייה תעזור”. זאת ועוד, ”הם מדברים בשפה שאנשים מבינים ואומרים להם מה שהם רוצים לשמוע”.
בידקו משחקי וידיאו
”ההורים נחשבים לאידיוטים”, מצהיר העיתון הצרפתי לה פיגארו. מדוע? מפני שכפי הנראה רובם אינם מודעים לתוכנם של משחקי הווידיאו לצעירים. למשל, מטרת אחד המשחקים הוא לענות את האויב, ובאחר מנסים לדרוס הולכי רגל. אחד המשחקים הפופולריים ביותר בזמן האחרון מתאר עשר דרכים מחרידות לענות נשים. לה פיגארו מעודד את ההורים לערוך ”בדיקה יסודית” של משחקי ילדיהם כדי לחשוף את ”הברבריות הסמויה” הנפוצה כל־כך. כאשר הם מסכימים ”לקנות בעיניים עצומות כל מה שהצעירים מבקשים, הסכנה הולכת וגוברת”, נאמר בעיתון. במאמר עלתה השאלה, ”באיזו זכות נוכל להמשיך לדבר על זכויות האדם בשעה שאנו מרשים למלא את המדפים בדברים שרומסים זכויות אלה בגלוי?”
”העזרה שמתעלמים ממנה”
זה זמן רב הוזנח גורם חשוב בתהליך ההחלמה של מטופלים בבתי־חולים, נאמר בכתב־העת הגרמני פסיכולוגיה היום. מדובר בחולה השוכב במיטה הסמוכה. ממחקר עולה שחולה שנמצא בקרבת חולה אחר מבריא מהר יותר, ובניגוד לדעה הרווחת רק אחוז קטן של החולים, כ־7 אחוזים, מעדיפים להיות לבד בחדר. הרוב מעדיפים לחלוק את החדר עם עוד חולה או שניים. הדבר תלוי כמובן באופיים של החולים האחרים. השותף האידיאלי לחדר ”צריך להיות בראש ובראשונה חברותי וסובלני”, מציין המאמר. התכונות המבוקשות דורגו על־פי סדר חשיבותן: ”מבין, בעל חוש הומור, נקי, בעל ראש פתוח, נכון לעזור, מתחשב, ידידותי, ישר, מסודר, מאוזן, סבלני, דיסקרטי, אדיב, שקט, תרבותי, גמיש ועירני”.
מסוכן להגזים בפעילות גופנית
פעילות גופנית מועילה ללב ולריאות, אולם אם מפריזים בה היא עלולה להחליש את העצמות ולגרום בעיות בגיל מבוגר. נתון זה לקוח מהעיתון הלונדוני גארדיאן, שהביא ממצאי ועידה העוסקת בהשפעת הפעילות הגופנית על שלד האדם. אצנים ומי ש”שואפים להיות בכושר מעולה” נמנים על קבוצת הסיכון הראשונית. צעירות שמשתתפות במחול אירובי או בשיעורי ריקוד בתדירות גבוהה מועדות יותר לשברי מאמץ, וגדל הסיכון שיחלו באוסטֵאופּורוזיס בגיל מבוגר יותר. ”ספורטאים הוזהרו שעצמותיהם מתחזקות רק עד גיל 18 או 19, ומגיל זה ואילך הן מתחילות להיחלש”, לדברי המאמר. ”סְקְווֹש וטניס צויינו כענפי הספורט המתאימים ביותר לחיזוק העצמות”. מייקל הורטן, העומד בראש מרכז העצם במכללה האוניברסיטאית בלונדון, ממליץ להגיע לאיזון הולם בין פעילות גופנית ומצב הבריאות. הוא מזהיר: ”הממשלה חוזרת ואומרת שעל הצעירים להרבות בפעילות גופנית. ייתכן שתצמח להם תועלת מכך לזמן מה אולם איש לא נתן דעתו לתוצאה הסופית, מה יקרה כשצעירים אלה יגיעו לגיל 50”.
בעיית משקל
לָה גְרָן קֵי, גליל של פּלַטינוּם־אירידיוּם שגודלו כגודל קופסה לאחסון סרט צילום, נחשב מסוף המאה התשע־עשרה ועד היום לתקן העולמי ליחידת המשקל קילוגרם. אפילו הפָּאוּנד האמריקני מבוסס עליו. מדענים מודאגים משינוי במסה של הגליל. הוא מאוחסן בתוך שלושה מיכלים דמויי פעמונים ונעול בכספת באחד מפרברי פריז, צרפת. הצילינדר מוצא ממקומו רק שלוש פעמים במאה שנה. כתב־העת סיינס מוסר, שבפעם האחרונה שהוציאו אותו, המדענים ”הסיקו שהמסה שלו משתנה בפחות מ־5 מיליונית הגרם בשנה”. הבדל זעיר זה — כנראה עלייה במשקל — עשוי להיגרם בשל לכלוך שהצטבר על שטח הפנים של החפץ על אף נוהלי הניקיון. הטכנולוגיה המודרנית דורשת מידות ומשקלות מדויקים יותר ויותר. למשל, טיסות בחלל תלויות בשעונים אטומיים שהשגיאה שלהם היא שנייה אחת ב־4.1 מיליון שנה. לפיכך, המדענים מחפשים דרכים לבסס את מידת הקילוגרם על סטנדרט מהימן יותר. אולם לדברי סיינס, יהיה צורך ב”רמת דיוק שתאלץ את המדענים להתחשב בשינויים קטנים מאוד כאטומים חסרים”.
אין תרופה להצטננות?
לאחר עשר שנים של מחקר שעלה 8 מיליון דולר, המרכז הבריטי למאבק בהצטננות הודה לבסוף בכישלון. כאשר קיימים יותר מ־200 וירוסים הגורמים להצטננות, ניסיון למצוא תרופה אחת למחלה כמוהו ”כניסיון לרפא חצבת, אבעבועות רוח, חזרת ואדמת בבת אחת”, מציין פרופסור רונלד אקלְז, מנהל המרכז באוניברסיטת וֵילס שבקַרדיף. ”אינני צופה תרופה שתחסל את כל הווירוסים. לדעתי, המצב הטוב ביותר שלו נוכל לקוות הוא להשלים עם המחלה”.
מיץ’ גם הועיל
הוריקן מיץ’ שזרע חורבן אשתקד, הותיר מאחוריו אלפי הרוגים ופגע בכמיליון איש. אולם היתה לו תופעת לוואי חיובית אחת. ארכיאולוגים שעסקו בחפירות בחורבותיה של לֶאוֹן וְיֵיחוֹ שבניקרגואה — הממוקמת כ־90 קילומטר צפונית־מזרחית לבירה — הצליחו בעזרתו ”לחשוף עוד חומות, עצמות וממצאים ארכיאולוגיים”, מוסר העיתון אקסלסיוֹר ממכסיקו סיטי. ריגובּרטו נבֵּרו, מנהל האתר ההיסטורי של חורבות לֶאוֹן וְיֵיחוֹ, סיפר שהוריקן מיץ’ שטף את הקרקע וחשף אתר שאותו חיפשו הארכיאולוגים זמן רב ללא הצלחה. נחשף קיר שגובהו 5.2 מטר, רוחבו 70 סנטימטר ואורכו 100 מטר. העיתון ציטט את מר נבֵּרו: ”הארכיאולוגים היו צריכים לחפור שנים כדי להגיע למה שחשף ההוריקן בשלושה ימים”.