מלך בעל הישגים כבירים

מאת כתב עורו!‏ בקמרון

בני בַּמוֹן הם קבוצה אתנית גדולה השוכנת במערב קמרון.‏ מלכם ה־17,‏ הסולטן איברהים ג׳ויה,‏ מלך משנת 1889 ועד מותו בשנת 1933.‏ (‏ראה רשימת מלכים מצורפת,‏ שמלכו החל מהמאה ה־14 ועד ימינו אנו.‏)‏ בימי מלכותו נעשו נסיונות מצד הצרפתים והגרמנים להשתלט על האזור ולהקים בו מושבות.‏

עוד מגיל צעיר התבלט ג׳ויה כאדם נבון מאוד וחד תפיסה.‏ הוא הקיף עצמו באינ­טלקטואלים ובממציאים שהיו תמימי דעים עימו ובעלי אידיאלים משותפים.‏ הארמון המרשים שבנה,‏ הנראה בתמונה למטה,‏ מעיד על ב­קיאותו באדריכלות.‏ לזכותו ניתן לזקוף גם את המצאת מטחנת הדגנים המופיעה בתמונה.‏ עם זאת,‏ מרשימה במיוחד היא מערכת כתב חדשה פרי פיתוחו בשפת הבמון.‏

מערכת הכתב שהגה המלך

עד המאה ה־19 הועברו תולדותיהם של בני במון מדור לדור בעיקר מפה לאוזן.‏ ג׳ויה שם לב שבשיטה זו פרטים נשמטים או מתווספים.‏ הוא למד את השפה הערבית מספרים שהשיג מסוחרים שעברו בממלכתו,‏ וככל הנראה הכיר גם את הכתב הוֵאי הקדום,‏ שבאותו זמן היה בשימוש בליבריה.‏ לכן החליט לפתח מערכת כתב לשפתו שלו.‏

תחילה המציא ג׳ויה כמה מאות סימנים,‏ בעיקר פיקטוגרפים (‏ציורים)‏ ואידיאוגרמים (‏סמלים או סימנים)‏.‏ מערכת זו חייבה את נתיניו ללמוד בעל־פה את פשרו של כל סימן.‏ במרוצת השנים,‏ בעזרת אנשי חצרו הנאמנים,‏ פישט את השיטה.‏ הם צמצמו את מספר הסימנים על־ידי שימוש במערכת הברתית.‏ באמצעות שילוב של מספר סימנים,‏ או אותיות,‏ מן הכתב החדש נוצרו מילים.‏ הקורא היה צריך לזכור הרבה פחות אותיות ואת הצלילים שהן מייצגות.‏ כאשר סיים את מלאכתו,‏ היו במערכת הכתב החדשה שלו,‏ שנקראה אקאוּקוּ,‏ 70 אותיות.‏

ג׳ויה עודד את השימוש בכתב החדש ולשם כך דרש שיילמד בבתי־הספר וישמש את כל אנשי הממשל.‏ בניצוחו נכתבה בכתב החדש ההיסטוריה המרשימה של שושלתו ומדינתו.‏ כך התאפשר לראשונה לבני במון לקרוא על מסורותיהם,‏ חוקיהם ומנהגיהם.‏ ג׳ויה דאג שייכתבו בכתב החדש גם מרשמי תרופות.‏ יותר מ־000,‏8 מסמכים מקוריים שמורים בארכיב הארמון.‏

יתרונות מערכת הכתב החדשה באו לידי ביטוי זמן קצר לאחר הקמתה של המושבה הגרמנית ב־1902.‏ ג׳ויה אומנם יצא נשכר מההתפתחות הכלכלית שבאה בעקבות זאת,‏ אך מדי פעם היו לו חילוקי דעות עם הרשויות הגרמניות.‏ לכן עשה שימוש בהמצאתו החדשה,‏ שהגרמנים טרם הצליחו לפענחה.‏ מה עלה בגורלה של שפת בני הבמון?‏

במהלך מלחמת העולם הראשונה (‏1914–1918)‏ איבדה גרמניה את שליטתה על ממלכתו של ג׳ויה.‏ בסופו של דבר העניק חבר הלאומים,‏ זמן מה לאחר היווסדו,‏ את המנדט על שטחם של בני במון לצרפת.‏ אף־על־פי שג׳ויה היה פתוח לרעיונות חדשים,‏ הוא היה גאה במורשתו ורצה נואשות לשמר ולפתח את תרבות עמו.‏ משום כך פעל נגד ההתיישבות הצרפתית בממלכתו.‏ כפי שקרה למנהיגים אחרים שלא הפגינו נאמנות כלפי השלטון הקולוניאלי,‏ הדיחו אותו הצרפתים ב־1931.‏ כעבור שנתיים מת בגלות.‏

הצרפתים אסרו את לימוד הכתב של בני במון בבתי־הספר,‏ ובהיעדרו של ג׳ויה חדלו בני במון רבים להשתמש בו,‏ ועד מהרה הוא נשתכח מלבם.‏ מאוחר יותר,‏ מיסיונרים שהגיעו למקום למדו את שפתם המדוברת של בני במון והכינו ספר דקדוק לשימוש בבתי־הספר שהקימו.‏ שלא בדומה לג׳ויה,‏ הם שאלו את רוב האותיות ואת צורת ההגייה מהאלף בית הלטיני הקיים.‏

לאחרונה נעשו מאמצים לחדש את ההתעניינות בכתב של בני במון.‏ הסולטן הנוכחי,‏ איברהים בומבו ג׳ויה,‏ פתח בית־ספר בארמון שסבו בנה.‏ בבית־ספר זה שוב לומדים תלמידים מקומיים את מערכת הכתב הזו לבל תשקע בתהום הנשייה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 27]‏

לוח הכתוב באלף בית הלטיני מצד שמאל ובכתב הבמון מצד ימין,‏ מציג את שושלת היוחסין של בני במון מהמאה ה־14 ועד היום

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 26]‏

כל התמונות:‏ Courtesy and permission of Sultan Ibrahim Mbombo Njoya, Foumban, Cameroon