הממשלה העולמית הנכנסת – מלכות אלהים
(חלק ט׳ בסידרה)
פרק ח׳
תקופות מוגדרות במהלך ’עת הקץ’
1. אילו תקופות מציינות את ’עת הקץ’?
ל’עת הקץ’ יש סוף מוגדר. את סופה המכריע תציין ”עת צרה” שכמוה לא ידעה האנושות מעודה, ולא תדע. ל’עת הקץ’ הזאת יש ימים מוגדרים. תקופות אלו ישפיעו במישרין על ”קדושי עליון”, כלומר, על שארית תלמידי המשיח ילודי־הרוח, שנחברו ליטול חלק במלכותו השמימית. כה רבה היתה חשיבות ה”ימים” האלה, שראוי היה להזכירם לנביא דניאל הקשיש בימי־קדם. – דניאל ז׳:22, 25.
2. מה יעלה בסופם של העמים הרודפים את ”קדושי עליון”?
2 בחלק האחרון של נבואת דניאל, פרק י״א, מצביע הנביא באורח נבואי על המאה העשרים שלנו ועל התחרות חסרת־הפשרות בין גוש המדינות הדמוקרטי, הליברלי והקפיטליסטי, לבין הגוש הקומוניסטי, הרודני. שני הגושים גם יחד רדפו את שארית ילודי־הרוח של ”קודשי” יהוה אלהים, הידועים עתה כעדיו המשיחיים. (ישעיהו מ״ג:10–12; מ״ד:8) דניאל מסים את פרק י״א הנבואי בתיאור מאבקו הסופי של ”מלך הצפון” הרודני נגד שארית העדים ילודי־הרוח, ואומר: ”ובא עד קצו ויאן עוזר לו”. מתחרהו הפוליטי לתפישת השלטון על העולם, ”מלך הנגב”, יבוא אף הוא אל קצו, באין עוזר ומושיע. – דניאל י״א:45.
3, 4. מי הם ”מיכאל” ו’בני־עמו’ של דניאל?
3 כיצד, אם כן, תתרחש השמדתם המוחלטת של ”מלך הצפון” ושל ”מלך הנגב”? מלאך יהוה משיב על כך באמרו לדניאל: ”ובעת ההיא יעמוד מיכאל השר הגדול העומד על בני־עמך. והיתה עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא, ובעת ההיא יימלט עמך, כל הנצא כתוב בספר”. – דניאל י״ב:1.
4 בפירסומים אחרים שיצאו מטעם חברת המצפה הוסבר, כי מיכאל, השר הגדול שעמד בשמים על בני־עמו של דניאל במאה הששית לפה״ס, הוא בכור מלאכי־מרום, שנעשה המשיח. (דניאל י׳:13, 21; יהודה 9; חזון־יוחנן י״ב:7) בני־עמו של דניאל היו אותה עת השארית הנאמנה שעזבה את בבל, כדי לשקם את הריסות ירושלים ובית־המקדש.
5. למען מי עומד כיום ”מיכאל השר הגדול”?
5 כיום אין בני־עמו של דניאל מהווים את עם־ישראל הגשמי, שדחה את המשיח המובטח, שעל ביאתו ניבא דניאל (ט׳:24, 25). אין הם אלא ישראל הרוחני בן־זמננו, עדי־יהוה המשיחיים, ילודי־הרוח, בני המאה העשרים. ”מיכאל השר הגדול”, ישוע המשיח שזכה לתפארת, עומד עתה בשמים למען עם־ישראל הרוחני ומפעיל את כוחו וסמכותו לטובת השארית הרוחנית. פעולה זו מחישה את בואה של ”עת צרה אשר לא נהייתה מהיות גוי עד העת ההיא.”
6. מי יינצל מ’עת הצרה’ הממשמשת ובאה?
6 ”עת צרה” חסרת־תקדים זו היא ”הצרה הגדולה” עליה מנובא בחזון שנתן המשיח ואשר הומחשה על־ידי חורבן ירושלים ב־70 לספירה, שאותו חזה ישוע המשיח מראש. (חזון־יוחנן ז׳:14; מתי כ״ד:21, 22) ”הצרה הגדולה” היא אשר תחתום את תקופת ”עת הקץ” ותביא אותה לסיומה המכריע! במשך ”הצרה הגדולה”, או ה”עת צרה” חסרת התקדים, לא יוכלו ”מלך הצפון” ו”מלך הנגב” להימלט מהשמדה, אך יהיו אחרים שיימלטו. מי יהיו אלה? אין הם אלא בני־עמו של דניאל בימינו – שארית עם־ישראל הרוחני, ”כל הנמצא כתוב בספר”. (ראה מלאכי ג׳:16 ועברים י״ב:23.) יתר על כן: הכתוב בחזון־יוחנן ז׳:9–17 מבטיחנו כי ”המון רב” של עובדי אלהים, המאמינים בישוע המשיח, יינצלו יחד עם השארית. אלהים אכן שומר את זכרון עובדיו הנאמנים.
7, 8. מה יקבע באם המתים יקומו לחיי־עולם, או לחרפות?
7 איזו תקווה נאדרת ניצבת לפנינו! לאחר ’עת הצרה’ שלא יהיה לה אח ודוגמה בתולדות האנושות, תתחיל תחיית־המתים תחת ממשלתו העולמית של אלהים, שבידי המשיח, ”מיכאל השר הגדול”. זהו סדר המאורעות בהתאם לתיאורו של מלאך באזני דניאל, אשר מוסיף את ששמע מפי המלאך ואומר: ”ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו, אלה לחיי־עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.” – דינאל י״ב:2.
8 הדרך בה הלכו המוקמים־לתחייה בחייהם הקודמים על הארץ, תשפיע כמובן על ראשית דרכם תחת הממשלה המשיחית העולמית. אך, מה שיקבע באם יידונו לכף־זכות ויהיו ראויים לחיי־נצח על אדמת גן־עדן, או יידונו לכף־חובה ויהיו ראויים להשמדה ו”לחרפות ולדראון עולם”, יהיה, כיצד ינהלו את חייהם לאחר־מכן, באלף שנות שלטון המלכות. ישוע המשיח דיבר על שתי הדרכים הניצבות בפני המוקמים־לתחייה, ביוחנן ה׳:28, 29.
9. מי הם ”המשכילים” שיורו לרבים את דרך הצדק, ומתי?
9 מה נפלא יהיה אז מצבם של ”קדושי עליון”, שהמלכות ורסן השלטון יימסרו לידיהם כשותפים למשיח, ”מיכאל השר הגדול”. בהקשר לכך המשיך ואמר המלאך לדניאל: ”והמשכילים [מבחינה רוחנית] יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים [המורים לאנשים את דרך הצדק] ככוכבים לעולם־ועד.” (דניאל י״ב:3) אלה שיבחרו בדרך הצדק תחת הממשלה המשיחית העולמית, יזכו ב”חיי־עולם” בארץ דמוית גן־עדן. אך כבר עתה, ב’עת הקץ’, מגלים חברי השארית של ”קדושי עליון” הבנה רוחנית, והם עסוקים ראשם ורובם בהדרכת ’ההמון הרב’ אל דרך הצדק, כשלפניהם התקווה לחיי־נצח עלי־אדמות. – מתי כ״ה:46.
ספר שחותמו הוסר בימינו
10. מה מציין את ימינו כתקופה של נאורות רוחנית לגבי נבואות המקרא?
10 הנמנים אנו כיום בין אלה המורים את דרך הצדק, או בין אלה המופנים אל הדרך המובילה לחיי־נצח? אם כן, הרינו מכירים בכך שאנו חיים בתקופה מיוחדת במינה. מאז תום ”עתות הגויים” ב־1914, אנו חיים ב’עת הקץ’. הרי זו תקופה של נאורות רוחנית מוגברת, בה מתבררות ומתבלנות הרבה מנבואות המקרא הסתומות, כולל נבואות דניאל. על תקופתנו אנו מצביע המלאך באמרו לדניאל: ”ואתה, דניאל, סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ. ישוטטו רבים ותרבה הדעת.” – דניאל י״ב:4.
11. מי הם ה”רבים” אשר ישוטטו על־פי נבואת דניאל י״ב:4?
11 אמצעי התחבורה המהירים בני־זמננו מאפשרים למיליארדי אנשים לנוע מבהירות ממקום למקום. אך, אין אלה ה”רבים” שישוטטו, כמנובא בדניאל י״ב:4. עם תום מלחמת־העולם הראשונה ב־1918, ”רבים” היו תלמידי המקרא הבין־לאומיים שהחלו ’לשוטט’. באיזה מובן? ובכן, מילון השפה העברית, מאת יהודה גור, מציין בין השאר לגבי הערך ’שוט’ :”התעניין וחקור, חקור דברי ספר וכדומה.” תלמידי המקרא החלו, איפוא, להתעמק ולחקור בנבואות המקרא, לרבות נבואות דניאל. מה שהיה זה מכבר בבחינת סוד נעלם, נועד להתגלות. ה’משוטטים’ הרוחניים קנו ’הרבה דעת’ מדבר־אלהים, שחותמו נפתח בפניהם. עתה מפיצים הם בחוסר־אנוכיות את ה”דעת” האמיתית לזולת, הן בעל־פה והן בדפוס, כדי שכל המעוניינים בחיי־נצח תחת ממשלתו העולמית של אלהים יפעלו בהתאם ל”דעת” ויילכו במעגלי־צדק. – חזון־יוחנן כ״ב:17.
(המשך יבוא)
שעורי המצפה לשבועות
ה–30 במרס: חיים לעתיד . . . ס׳ 1 – 20; ע׳ 6
ה–6 באפריל: תחייה לחיים . . . ס׳ 1 – 18; ע׳ 9
ה–13 באפריל: ”אני אקים אותו . . . ס׳ 1 – 14; ע׳ 11
ה–20 באפריל: ”אני אקים אותו . . . ס׳ 15 – 29; ע׳ 13