פרק 11
׳המשיכו לבקש תחילה את המלכות׳
1. (א) מדוע קרא ישוע לתלמידיו, לפני 900,1 שנה, לבקש תחילה את המלכות? (ב) איזו שאלה עלינו לשאול את עצמנו?
לפני למעלה מ־900,1 שנה, בנאום שנשא בגליל, האיץ ישוע במאזיניו: ”בקשו [המשיכו לבקש, ע״ח] תחילה את מלכותו ואת צידקתו”. אך, מדוע? האם לא נועדה המלכתו של המשיח להתחולל מאות שנים לאחר־מכן? כן, אך מלכות המשיח הינה האמצעי דרכו יטוהר שמו הקדוש של יהוה מכל רבב, ותתגשם מטרתו הנשגבת כלפי כדור־הארץ. כל מי שאכן מעריך את חשיבות הדבר, יציב את המלכות בראש מעייניו. הדבר היה נכון במאה הראשונה לספירה, ולבטח הוא נכון עתה, כשהמלכות מולכת. האם דרך־חייך מוכיחה שאתה מבקש תחילה את מלכות אלהים? (מתי ו׳:33).
2. מה הם הדברים שאנשים בדרך־כלל להוטים אחריהם?
2 בני־אדם מגלים, בדרך־כלל, עניין רב יותר בדברים אחרים. הם רודפים בלהיטות אחר עושר, לבוש, מזון ונכסים חומריים אחרים, וכמו־כן אחר תענוגות שניתן להשיגם בכסף (מתי ו׳:31, 32). דרך־חייהם משקפת את העובדה שהם טרודים בענייניהם הם ובתענוגותיהם. הם מציבים את אלהים במקום השני בחייהם — אם בכלל הם מאמינים בו.
3. (א) איזה סוג של אוצרות עודד ישוע את תלמידיו לבקש, ומדוע? (ב) מדוע לא היה צורך לגלות דאגת־יתר בנוגע לצרכים חומריים?
3 אבל לתלמידיו השיא ישוע את העצה: ”חידלו לאצור לכם אוצרות עלי־אדמות”, משום שאף אחד מן הנכסים הללו אינו מתקיים לעד. תחת זאת אמר להם: ”איצרו לכם אוצרות בשמים”, על־ידי שירותם ליהוה. הוא עודד את תלמידיו שעינם תהיה ’פשוטה’, כלומר, שמבטם יתמקד על דבר אחד בלבד, על עשיית רצון אלהים. ”אינכם יכולים לעבוד את האלהים ואת הממון”, אמר להם. אך, מה לגבי צרכיהם החומריים — מזון, בגדים ומחסה? ”אל תדאגו”, יעץ ישוע. הוא הסב את תשומת־לבם אל הצפורים, שאלהים מאכיל אותם. הוא עודד את מאזיניו ללמוד מוסר־השכל מן הפרחים, שאלהים מלבישם בלבוש מרהיב. האין משרתי־אלהים, בני־התבונה, ראויים ליותר מכל אחד מאלה? ”בקשו תחילה את מלכותו ואת צידקתו”, אמר ישוע, ”וכל אלה [הדברים הנחוצים] ייווספו לכם” (מתי ו׳:19–34). האם אתה מאמין בכך? האם מעשיך מעידים על כך?
אל תניח לאמת המלכות להיחנק
4. אם אדם שם דגש־יתר על דברים חומריים, מה עלולה להיות התוצאה? הבא דוגמה.
4 אם אדם מגלה עניין אך ורק בדברים חומריים, התוצאות עלולות להיות הרות־אסון. אפילו אם הוא מתיימר לגלות עניין במלכות, אך בלבו הוא מציב דברים אחרים לפניה, תיחנק אמת המלכות בקרבו (מתי י״ג:18, 19, 22). למשל, פעם שאל מושל צעיר ועשיר את ישוע, ”מה עלי לעשות כדי לרשת חיי־עולם?” תגובתו לתשובת ישוע גילתה שאורח־חייו היה מוסרי ושנהג יפה בזולת. אך, הוא דבק יותר מדי בנכסיו החומריים. הוא לא יכול היה להינתק מעליהם כדי להיעשות תלמיד של המשיח. הוא דחה, אפוא, את ההזדמנות שנועדה לאפשר לו להיעשות יחד עם ישוע שליט במלכות השמימית. כשם שאמר ישוע באותו הקשר, ”באיזה קושי ייכנסו העשירים למלכות האלהים!” (מרקוס י׳:17–23).
5. (א) באילו דברים עודד פאולוס את טימותיאוס להסתפק, ומדוע? (ב) כיצד משתמש השטן ב”אהבת הכסף” בתור מלכודת הרסנית?
5 שנים לאחר־מכן כתב השליח פאולוס איגרת לטימותיאוס, ששהה אותה עת באפסוס — מרכז מסחרי עשיר. פאולוס הזכיר לו: ”שהרי מאומה לא הבאנו עימנו לעולם וידוע שלא נוכל להוציא ממנו מאומה. וכאשר יש לנו מזון ובגדים, נסתפק נא בהם”. אין זה אלא נאות שאדם יעבוד כדי לספק ”מזון ובגדים” לו ולבני־משפחתו. אולם, פאולוס הזהיר: ”השואפים להתעשר נלכדים בניסיון ובמלכודות וברוב תאוות אוויליות ומזיקות, המורידות את האדם אלי הרס ואבדון”. השטן ערמומי. בהתחלה הוא עלול לפתות את האדם בדברים קטנים. תדירות באים אחריהם לחצים גדולים יותר — אולי האפשרות להתקדם לדרגה בעלת הכנסה גדולה יותר, אך התובעת זמן שהוקדש לדברים רוחניים. אם לא נעמוד על המשמר, ”אהבת הכסף” יכולה לחנוק את כל ענייני המלכות החשובים. כפי שניסח זאת פאולוס: ”יש להוטים אחריו [אחר הכסף], שסטו מן האמונה וגרמו לעצמם מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:7–10).
6. (א) מה חובה עלינו לעשות, כדי שלא ליפול במלכודת זו? (ב) האם הדבר מציאותי לנוכח המצב הכלכלי של העולם כיום?
6 מתוך אהבה אמיתית לטימותיאוס, אחיו המשיחי, קרא פאולוס: ”ברח לך מאלה”, ו”היאבק המאבק הטוב למען האמונה” (טימותיאוס א׳. ו׳:11, 12). יש צורך במאמצים חרוצים מצידנו, אם אין אנו רוצים להיסחף עם אורח־החיים החמרני של העולם הסובב אותנו. אך, אם נתאמץ בתואם עם אמונתנו, יהוה לעולם לא יזנח אותנו. לא משנה עד כמה יאמירו המחירים והאבטלה תתפשט בעולם, הוא ידאג שיהיו לנו הדברים הנחוצים באמת (עברים י״ג:5, 6).
המשיחיים הקדומים סיפקו דוגמה
7. כאשר שלח ישוע את השליחים לבשר בישראל, אילו הנחיות נתן להם, ומדוע היו הן מתאימות?
7 לאחר שאימן ישוע את תלמידיו כייאות, הוא שלח אותם לבשר את הבשורה הטובה ברחבי ישראל. ”קרבה מלכות שמים”. איזו בשורה מרגשת היתה זו! ישוע, המלך המשיחי, היה בקרבם. מאחר שהשליחים הקדישו את עצמם לשירות אלהים, עודד אותם ישוע לבטוח באלהים שידאג לצרכיהם. לכן אמר: ”אל תקחו מאומה לדרך... לא מקל ולא תרמיל, לא לחם ולא כסף, ולא שתי כותנות לאיש. כל בית שתיכנסו אליו, שם תשבו ומשם תצאו לדרך” (מתי י׳:5–10; לוקס ט׳:1–6; י׳:4–7). יהוה ידאג לכך שצרכיהם ימולאו מידי אחיהם בני־ישראל, שנהגו לגלות הכנסת־אורחים כלפי אנשים זרים.
8. (א) מדוע נתן ישוע הנחיות שונות זמן קצר לפני מותו? (ב) אף־על־פי־כן, מה צריך היה עדיין לעמוד במקום הראשון בחייהם?
8 מאוחר יותר, ממש סמוך למותו, העיר ישוע את תשומת־לב תלמידיו לעובדה שיתנסו בשינוי בנסיבות. בגלל התנגדות מצד הרשויות, יתכן שלא ימהרו לגלות כלפיהם הכנסת־אורחים בתחומי ישראל. כמו־כן, תוך זמן קצר נועדו הם לשאת את בשורת המלכות לארצות הגויים. היה עליהם, אפוא, לקחת עימם ”ארנק” ו”תרמיל” מזון. אף־על־פי־כן, היה עליהם להמשיך לבקש תחילה את מלכות יהוה ואת צידקתו, בבטחם באלהים שיברך את מאמציהם להשיג את המזון והכסות הנחוצים (לוקס כ״ב:35–37).
9. (א) כיצד הציב פאולוס את המלכות במקום הראשון? (ב) כיצד סופקו צרכיו הגשמיים? (ג) איזו עצה השיא לאחרים בנושאים אלה?
9 השליח פאולוס הציב דוגמה נאה כיצד ליישם את עצת ישוע. פאולוס בנה את חייו סביב השירות (מעשי השליחים כ׳:24, 25). כאשר הלך לאיזור מסוים כדי לבשר, הוא דאג לצרכיו החומריים בעבדו בעשיית אוהלים. הוא לא ציפה מאחרים שידאגו לצרכיו (מעשי השליחים י״ח:1–4; תסלוניקים א׳. ב׳:9; קורינתים א׳. ט׳:18). עם זאת, הוא ניאות לקבל בהערכה מלאה גילויי הכנסת־אורחים ומתנות מאלה שרצו להביע, בדרך זו, את אהבתם (מעשי השליחים ט״ז:15, 34; פיליפים ד׳:15–17). הוא לא עודד גברים ונשים משיחיים להזניח את התחייבויותיהם המשפחתיות כדי לצאת לבשר, אלא לטפל בתחומי האחריות שלהם בצורה מאוזנת. הוא יעץ להם לעבוד במו־ידיהם, לאהוב את משפחותיהם ולחלוק בנדיבות את אשר להם עם הזולת (אפסים ד׳:28; תסלוניקים ב׳. ג׳:7–12; טיטוס ב׳:3–5). כמו־כן, עודד אותם שלא לתלות את בטחונם בנכסים חומריים, אלא באלהים, ולנצל את חייהם באורח שיראה שהם אכן מבינים מה הם הדברים החשובים יותר בחיים. בתואם עם הוראתו של ישוע, משמע הדבר לבקש תחילה את מלכות אלהים ואת צידקתו (פיליפים א׳:9–11).
הצב את המלכות במקום הראשון בחייך
10. (א) מה משמע הדבר ’לבקש תחילה את המלכות’? (ב) אבל מה אין להזניח?
10 באיזו מידה חולקים אנו אישית את הבשורה הטובה עם אחרים? הדבר תלוי, בחלקו, בנסיבותינו, אך במידה רבה בעומק הערכתנו. זכור שישוע לא אמר, ’בקשו את המלכות כשאין לכם שום דבר אחר לעשותו’. וכן לא אמר, ’כל עוד אתם מדברים על המלכות מידי פעם, זה כל מה שנחוץ’. הוא גם לא אמר, ’התחילו לפעול תוך התלהבות למען ענייני המלכות; אך אם נראה לכם שהעולם החדש מתמהמה, עשו משהו בשירות אלהים, אך חיו יותר כמו אנשים אחרים’. בהכירו היטב בחשיבות המלכות, הוא נתן ביטוי לרצון אביו בנושא זה באמרו: ”בקשו [דרך קבע, ע״ח] את מלכותו”. או כפי שהעלה זאת על הכתב השליח מתי: ”בקשו [המשיכו לבקש, ע״ח] תחילה את מלכותו ואת צידקתו” (לוקס י״ב:31; מתי ו׳:33). גם אם מרביתנו נוכחים שיש צורך בעבודה כלשהי כדי לספק את הצרכים הגשמיים שלנו ושל משפחותינו, הרי שאם אמנם יש לנו אמונה, יתרכזו חיינו סביב העבודה שהועיד לנו אלהים בקשר עם מלכותו. בו בזמן, לא נזניח את תחומי אחריותנו המשפחתית (טימותיאוס א׳. ה׳:8; משלי כ״ט:15).
11. (א) כיצד הבהיר ישוע את העובדה שלא הכל יהיו מסוגלים להשתתף במידה שווה בהטפת בשורת המלכות? (ב) אילו גורמים משפיעים על כך?
11 חלק מאיתנו יכולים להקדיש לשירות־השדה יותר זמן מאחרים. אך, במשל שנתן ישוע על סוגי האדמה השונים, הראה שכל מי שלבם כאדמה טובה, יניבו פרי. באיזו מידה? נסיבותיו של כל אחד שונות. זיקנה, בריאות ואחריות משפחתית, מהווים כולם גורמים. אך, כשיש הערכה אמיתית, ניתן לעשות רבות (מתי י״ג:19, 23).
12. בנוגע לאילו מטרות רוחניות בריאות זוכים במיוחד הצעירים לעידוד?
12 טוב שתהיינה לנו מטרות אשר יעזרו לנו להרחיב את שירותנו למען המלכות. על הצעירים להרהר ברצינות בדוגמה היוצאת־מן־הכלל של הצעיר המשיחי הנלהב טימותיאוס (פיליפים ב׳:19–22). מה יכול להיות טוב יותר עבורם, מאשר להתחיל בשירות המלא עם תום לימודיהם בבית־הספר? גם מבוגרים יפיקו תועלת מכך שיציבו לפניהם מטרות רוחניות בריאות.
13. (א) מי מחליט מה שאתה אישית מסוגל לעשות בשירות המלכות? (ב) אם אנו באמת מבקשים תחילה את המלכות, על מה מעיד הדבר?
13 במקום למתוח ביקורת על אלה שלדעתנו יכולים לבצע יותר, על אמונתנו להניע אותנו לחולל שיפורים אישיים, כך שנוכל לשרת את אלהים במידה המלאה ביותר שמאפשרות הנסיבות האישיות שלנו (רומים י״ד:10–12; גלטים ו׳:4). כפי שמתגלה מסיפורו של איוב, השטן טוען שאנו חושבים בראש ובראשונה על נכסינו החומריים, על נוחיותנו וטובתנו האישית, וכי המניע שלנו בשירות אלהים הוא אנוכי. אך, אם אנו אכן מבקשים תחילה את המלכות, אנו נוטלים חלק בהוכחה שהשטן שקרן גס, כפי שהוא באמת. אנו מעידים על כך שהדבר התופס את המקום הראשון בחיינו אינו נכסים חומריים ולא נוחיות אישית, אלא השירות לאלהים. כך אנו מוכיחים במלים ובמעשים את אהבתנו העמוקה ליהוה, את תמיכתנו הנאמנה בריבונותו ואת אהבתנו לרעינו (משלי כ״ז:11; איוב א׳:9–11; ב׳:4, 5).
14. (א) מדוע מועיל לערוך תוכנית לשירות־השדה? (ב) באיזו מידה משתתפים עדים רבים בשירות־השדה, ומדוע?
14 תוכנית או לוח־זמנים יכולים לעזור לנו לבצע יותר. ליהוה עצמו יש ’מועדים’ להוצאת מטרתו אל הפועל, וטוב נעשה אם נחקה אותו (שמות ט׳:5; מרקוס א׳:15; גלטים ד׳:4). אם אפשר, טוב להשתתף בשירות־השדה במועד קבוע, פעם אחת או מספר פעמים מדי שבוע. עשרות אלפי עדי־יהוה משרתים כחלוצים־עוזרים, ושמחים להקדיש מדי יום שעתיים או יותר בממוצע להטפת הבשורה הטובה. חלקם עושים כן בקביעות, אחרים כמה פעמים בשנה. אלפים רבים נוספים משרתים כחלוצים רגילים, ומקדישים לכל הפחות שלוש שעות מדי יום בממוצע להכרזת בשורת־המלכות. אחרים המשרתים כחלוצים מיוחדים וכשליחים, מקדישים אפילו זמן רב יותר לשירות המלכות. ובין שזה בשירות־השדה עצמו, או לא, אנו יכולים לחפש הזדמנויות לחלוק את תקוות המלכות בכל עת מתאימה, עם כל מי שיטה אוזן קשבת. (השווה יוחנן ד׳:7–15.) על כולנו לחשוב בכובד־ראש על משמעות נבואת ישוע, ש”בשורה זו של המלכות תוכרז בכל העולם לעדות לכל הגויים, ואחרי־כן יבוא הקץ”. עלינו לרצות ליטול חלק מלא ככל האפשר בפעילות זו, בהתאם לנסיבותינו (מתי כ״ד:14; אפסים ה׳:15–17).
15. מדוע הנך חש שהעצה שבקורינתים א׳, ט״ו:58 היא עצה במועדה בנוגע לשירותנו?
15 עדי־יהוה בכל רחבי העולם, ולא משנה בקרב איזו אומה הם חיים, נוטלים תוך אחדות חלק בזכות כבירה זו של שירות לאלהים. הם שתים לבם לעצה המקראית שבהשראת אלהים: ”עימדו היטב והייו יציבים; הייו תמיד עתירי־פועל בעבודתו של האדון, בידיעה שעמלכם איננו לריק באדון” (קורינתים א׳. ט״ו:58).
שאלות חזרה
• כאשר ישוע אמר לבקש תחילה את המלכות, מה הראה שיש לשים במקום שני?
• איזו השקפה צריכה להיות לנו לגבי השגת הצרכים החומריים שלנו ושל משפחתנו? כיצד יעזור לנו יהוה?
• האם זה חשוב כמה אנו מבצעים בשירות המלכות, כל עוד אנו משתתפים בו במידת־מה? מדוע?