פרק 9
כיצד לעמוד בפני לחץ חברתי?
כבר בגיל 14 היתה קרן שקועה עד צוואר בסמים ונהגה לקיים יחסי־מין. בגיל 17 היה ג׳ים אלכוהוליסט מושבע וחי חיים לא־מוסריים. שניהם מודים שלא שבעו נחת מן החיים שניהלו ומן המעשים שעשו. אם כן, מדוע התנהגו כך? לחץ חברתי!
”כל מי שביליתי בחברתו עסק באותם דברים, וזה השפיע עלי קשות”, הסבירה קרן. ג׳ים הסכים עם דבריה ואמר, ”לא רציתי להיות שונה מהחבר’ה ולאבד אותם”.
מדוע בני־הנוער נוהים אחר בני־גילם
ככל שבני־הנוער גדלים, פוחתת השפעת ההורים, והרצון להיות אהוד ומקובל בחברה הולך ומתעצם. אחרים מחפשים שותף לשיחה, מישהו ש”יבין” אותם או שיתן להם את התחושה שהם נאהבים ושזקוקים להם. באין תקשורת כזו בבית — כפי שנכון לגבי בתים רבים — מנסים למוצאה בין החברים. כמו־כן, יש הנכנעים ללחץ חברתי מתוך חוסר ביטחון עצמי.
השפעת החברה אינה שלילית בהכרח. משל אחד אומר: ”ברזל בברזל יחד, ואיש יַחַד פני רעהו” (משלי כ״ז:17). כשם שסכין ברזל יכולה לחדד את הלהב הקהה של סכין אחרת, יחסי רֵעות עם בני־נוער אחרים יכולים ’לחדד’ את אישיותך ולשפרה — בתנאי שלחברים יש גישות בוגרות ובריאות.
אלא שבדרך־כלל, לדאבוננו, חסרה לבני־הנוער בגרות נפשית ורוחנית. לא מעט צעירים מחזיקים בהשקפות ובדעות חסרות שחר, בלתי מהימנות ואפילו מסוכנות. לכן, צעיר הנגרר אחרי בני־גילו בעיניים עצומות, כמוהו כעיוור המודרך על־ידי עיוור. (השווה מתי ט״ו:14.) התוצאות עלולות להיות הרות־אסון.
גם אם בני־הנוער אינם דוחפים אותך להתנהגות מזעזעת, השפעתם עלולה בכל זאת להכביד עליך. ”מאוד חשוּב לך להיות מקובל על השאר”, אמרה דבּי. ”בגיל שמונה־עשרה, נחרדתי מעצם המחשבה שלא אהיה מקובלת בחברה. חששתי שלא יהיה לי עם מי לבלות. פחדתי שאשאר בודדה”. לכן דבּי יצאה מגדרה כדי למצוא חן בעיני בני־גילה.
האם אני נתון להשפעות?
האם גם אתה התחלת להתלבש, לדבר ולהתנהג בצורה מסוימת כדי להשתלב בחברה? סוזי בת ה־17 אומרת, ”אף אחד אינו יכול לכפות עליך לעשות משהו בניגוד לרצונך”. זה נכון, אולם הלחץ החברתי עלול להיות כה ערמומי, שלא תבחין במידת ההשפעה שלו. תן דעתך לשליח פטרוס. פטרוס היה אמיץ־לב, משוכנע בצדקת דרכו ושימש עמוד־תווך בקהילה המשיחית. אלוהים גילה לפטרוס שאנשים מכל העמים ומכל הגזעים יכולים לזכות בחסדו. על כן, עזר פטרוס לראשוני המאמינים בקרב הגויים להיות משיחיים (מעשי־השליחים י׳:28).
עם זאת, ברבות הימים, התגורר פטרוס באנטיוכיה, עיר שבה נוכרים רבים הצטרפו לקהילה המשיחית. פטרוס בילה בחברת מאמינים אלו מקרב הנוכרים. יום אחד ביקרו באנטיוכיה משיחיים ממוצא יהודי, תושבי ירושלים, שעדיין דגלו בדעות קדומות לגבי הלא־יהודים. כיצד התנהג אז פטרוס לעיני ידידיו היהודים?
ובכן, פטרוס התרחק מן המשיחיים שמרקע נוכרי וסירב לסעוד עימם! מדוע? ייתכן שחשש לפגוע בחבריו. אולי חלפה בראשו המחשבה, ’אני אתנהג כמוהם עכשיו, כל עוד הם פה, ואמשיך לאכול עם הנוכרים אחרי לכתם. למה לי לפגום ביחסים איתם בגלל עניין כה פעוט?’ אם כן, פטרוס העמיד פנים — פעל בניגוד לאמונתו ורמס את עקרונותיו הוא (גלטים ב׳:11–14). ברור אפוא, שאיש אינו מחוסן מפני לחץ חברתי.
כיצד אגיב?
אומנם קל לומר, ’אינני מפחד ממה שחושבים עלי!’ אך זהו דבר שונה לגמרי לדבוק בעמדה נחושה זו מול לחץ חברתי. למשל, איך תגיב במצבים שלהלן?
חבר לספסל הלימודים מציע לך סיגריה בנוכחות צעירים אחרים. אתה יודע שאסור לעשן. אבל כולם מחכים לתגובתך...
הנערות בבית־הספר מדברות על קיום יחסי־מין עם החבר. אחת הנערות פונה אלייך ואומרת: ”את כבר לא בתולה, נכון?”
את רוצה ללבוש שמלה כמו זו שלובשות שאר הנערות, אבל אמך פוסקת שהיא קצרה מדי. הבגדים שהיא מתעקשת שתלבשי גורמים לך להרגיש כמו ילדה בת שש. חברייך לכיתה מקניטים אותך. נערה אחת שואלת, ”למה לא תחסכי את דמי־הכיס שלך ותקני משהו נורמלי? את לא חייבת לספר לאמא שלך. פשוט תשמרי את התלבושת האחידה בתא שלך”.
מצבים קלים? לא, אבל אם תפחד לומר ’לא’ לבני־גילך, בסופו של דבר תאמר ’לא’ לעצמך, לסטנדרטים שלך ולהוריך. ובכן, מניין תוכל לשאוב את הכוח להתייצב מול לחץ חברתי?
”מזימה”
רוֹבּין בת ה־15 החלה לעשן, לא מרצונה, אלא משום שכולם עישנו. היא נזכרת: ”בשלב מסוים חשבתי לעצמי, ’זה לא לטעמי. למה אני עושה את זה?’ אז הפסקתי לתמיד”. היא חשבה בעצמה ותודות לכך הצליחה לעמוד בפני לחצי החברה!
אם כן, לא לחינם מעודד המקרא את הצעירים לרכוש ”דעת ומזימה [כושר חשיבה]” (משלי א׳:1–5). לאדם בעל כושר חשיבה אין צורך להישען על הדרכה מפי חברים חסרי ניסיון. עם זאת, אין לו ביטחון עצמי מופרז ואין הוא מתעלם מדעות הזולת (משלי י״ד:16). הוא מוכן ’לשמוע עצה ולקבל מוסר למען יחכם’ (משלי י״ט:20).
אולם, אל תופתע אם ישנאו אותך או ילעגו לך על שאתה מנצל את כושר חשיבתך. ”איש מזימות [בעל כושר חשיבה] יישָנֵא”, אומר משלי י״ד:17. אך מי באמת חזק יותר, הנכנע לתאוותיו ולרגשותיו או מי שמסוגל לומר ’לא’ לתשוקות פסולות? (השווה משלי ט״ז:32.) מה יהיה באחריתם של לועגיך? האם תרצה שזו תהא גם אחריתך? הייתכן שהם פשוט מקנאים בך ולועגים לך כמסווה לחוסר הביטחון שלהם?
הימלט מן המלכודת
”חרדת אדם יתן מוקש [מלכודת]”, אומר משלי כ״ט:25. גם בימי המקרא, חיה שלא נזהרה ונגעה בפיתיון נלכדה במלכודת בשבריר שנייה. היום, הרצון להיות מקובל בחברה עלול אף הוא להוות פיתיון. פיתיון זה עלול להדיח אותך להפרת עקרונות אלוהים. אם כן, כיצד תוכל להימלט — או להימנע — ממלכודת חרדת אדם?
תחילה, בחר את חבריך בקפידה! (משלי י״ג:20) התרועע עם ידידים בעלי ערכים וסטנדרטים משיחיים. אמת, חוג חבריך יצטמצם. צעירה מספרת: ”חדלתי להסכים עם דעותיהן של החברות בבית־הספר בנוגע לסמים וליחסי־מין ובתוך זמן קצר הן התרחקו ממני. זה אומנם הסיר מעלי לחץ כבד לשחות עם הזרם, אבל הרגשתי קצת בדידות”. טוב לסבול בדידות קלה מלתת ללחץ חברתי לדרדר אותך מבחינה רוחנית ומוסרית. קשרי ידידות בקרב המשפחה ובקרב הקהילה המשיחית יכולים לתרום למילוי חלל הבדידות שנפער.
הקשב להוריך — גם זה יעזור לך לעמוד בפני לחץ חברתי (משלי כ״ג:22). סביר להניח שהם עמלים להנחיל לך ערכים נעלים. נערה הודתה: ”הוריי נהגו בי ביד קשה. היו פעמים שכעסתי עליהם, אבל אני שמחה שהם עמדו על שלהם והגבילו את חוג חבריי”. תודות לעזרת הוריה, לא נכנעה ללחצים ליטול סמים ולקיים יחסי־מין.
בת’ ווינשיפ, יועצת לבני־נוער, אומרת: ”לנערים הניחנים ביכולת טובה בתחום מסוים יש חשיבות עצמית בזכות עצמם. יש להם דימוי עצמי טוב, שאינו תלוי בתמיכת בני־גילם”. אם כן, מדוע לא תעשה מאמץ לקנות כישורים ומיומנויות בלימודים בבית־הספר או בעבודות הבית? צעירים מקרב עדי־יהוה במיוחד עושים כמיטב יכולתם להיות ’פועלים אשר לא ייבושו, המשתמשים נכונה בדבר האמת’ בשירות המשיחי (טימותיאוס ב׳. ב׳:15, ע״ח).
לאחר האזהרה מפני חרדת אדם, שאינה אלא ”מוקש”, או מלכודת, משלי כ״ט:25 מוסיף: ”בוטח ביהוה ישוגב”. יחסיך עם אלוהים הם שיעזרו לך, אולי יותר מכל דבר אחר, לעמוד בפני לחץ חברתי. למשל, דבּי (שהוזכרה קודם לכן) נכנעה זמן מה ללחצי החברה ונהגה לשתות לשוכרה ולצרוך סמים. אולם היא התחילה ללמוד את כתבי־הקודש בשקדנות והחלה לתת אמון ביהוה. מה היתה התוצאה? ”החלטתי שלא אתנהג כמו הילדים האלה”, מספרת דבּי. היא אמרה לחבריה לשעבר: ”כאן נפרדות דרכינו. אם תרצו את חֶברתי תהיו חייבים לכבד את הערכים שיקרים לי. אני מצטערת, אבל לא איכפת לי מה אתם חושבים. זה בדיוק מה שאני עומדת לעשות”. לא כל חבריה של דבּי כיבדו את אמונתה החדשה. אולם דבּי אומרת, ”מאז שקיבלתי את ההחלטה אני הרבה יותר מרוצה מעצמי”.
גם אתה ’תהיה יותר מרוצה מעצמך’ ותחסוך מעצמך כאב רב אם תימלט ממלכודת הלחץ החברתי!
שאלות לדיון
◻ מדוע בני־הנוער נוטים להיות מושפעים מבני־גילם? האם ההשפעה שלילית בהכרח?
◻ מה ניתן ללמוד מהמקרה של השליח פטרוס בנושא הלחץ החברתי?
◻ ציין כמה מצבים (אולי גם מקרים אישיים) שעשויים להעמיד למבחן את כוחך לומר ’לא’.
◻ אילו נקודות יש לשקול אם ילחצו עליך להסתכן?
◻ מה יעזור לך להימלט ממלכודת חרדת אדם?
[קטע מוגדל בעמוד 74]
”מאוד חשוּב לך להיות מקובל על השאר”, אמרה דבּי. ”נחרדתי מעצם המחשבה שלא אהיה מקובלת בחברה... פחדתי שאשאר בודדה”
[תיבה בעמוד 75]
’נראה אם יש לך אומץ!’
”לכי”, התעקשו חבריה של ליסה לכיתה. ”תגידי למורה שיש לה ריח רע מהפה!” לא, לא מדובר כאן על היגיינת הפה. ליסה הועמדה למבחן תעוזה — מבחן מסוכן למדי! כן, יש בני־נוער שנהנים, משום מה, לקרוא תיגר על חבריהם כדי שיעשו מעשים שונים, משובבות קלה עד סיכון חייהם.
עם זאת, כאשר לוחצים עליך לעשות מעשה טיפשי וחסר התחשבות או מעשה שכרוך בסיכון אמיתי, זה הזמן לחשוב פעמיים. אדם חכם אמר: ”זבובי מוות יבאיש, יביע שמן רוקח. יקר מחוכמה, מכבוד, סכלות מעט” (קהלת י׳:1). בימי קדם, מעשה רוקחות, כלומר בושם יקר־ערך, עלול היה להתקלקל בגלל דבר קטנטן כזבוב מת. בדומה לכך, שם טוב שנרכש בעמל רב עלול להינזק בשל לא יותר מ”סכלות מעט”.
מעשי קונדס ילדותיים גוררים, במקרים רבים, ירידה בציונים, השעיה מבית־הספר ואפילו מעצרים במשטרה! אבל מה לעשות אם אתה בטוח שלא תיתפס? שאל את עצמך, האם מה שמבקשים ממני הגיוני? האם זהו מעשה אוהב? האם אפר בכך את עקרונות המקרא או את העקרונות שלימדוני הוריי? אם כן, האם אני רוצה שילדים, ששמים כל דבר לצחוק, ינהלו לי את החיים? בכלל, מי שמבקשים ממני לסכן את חיי ואת שמי הטוב, האם הם באמת חברים? (משלי י״ח:24).
אחר־כך, נסה להסביר להם את עמדתך. טרי בן ה־18 אוהב ”להוציא את הכיף מהדבר”. הוא שואל, ’למה לי לעשות את זה? מה זה יוכיח?’ נוסף על כך, הבהר שאתה דוגל בערכים מוגדרים ושבכוונתך לחיות על־פיהם. נערה האיצה בנער לעשות מעשה לא־מוסרי ואמרה: ”אתה לא יודע מה אתה מפסיד”. ”אני דווקא כן יודע”, השיב הנער. ”הרפס, זיבה, עגבת...”
כן, אם תאזור אומץ לומר ’לא’ לחבריך, לא תעשה דבר שאחר־כך תצטער עליו!
[תמונה בעמוד 76]
בני־הנוער מחפשים בדרך־כלל לשאוב תמיכה איש מרעהו
[תמונה בעמוד 77]
האם קרה פעם שבני־גילך לחצו עליך לעשות משהו שאינו לרוחך?
[תמונה בעמוד 78]
אזור אומץ ועמוד בפני לחץ חברתי!