”התנהגו כראוי לבשורת המשיח”
”רק התנהגו כראוי לבשורת המשיח.” — פיליפים א׳:27.
1. לאילו שבחים מצד ראש־העיר זכה אירוע שהתרחש לפני שנה בניו־יורק? (רומיים י״ג:3)
”יותר מאלף עדי־יהוה” באו לבניין־העירייה במֶנהֶטן, ניו־יורק, ב־29 בספטמבר 1988, דיווח העיתון ניו־יורק טיימס. הם באו כאות לתמיכה בתכנית בנייה שהוגשה בפני ועד התיכנון והבנייה של העירייה. אף־על־פי שנדחתה הבקשה להתיר הקמת בניין־מגורים חדש במרכז הכל־עולמי של עדי־יהוה, ראש־העיר ”שיבח את העדים כ’אנשים מסודרים ונקיים ביותר’, וציין ש’הם אכן ראויים להערצה.’”
2. באיזה אופן שונים נימוסיהם של עדי־יהוה, ומדוע?
2 בדרך־כלל, כאשר למעלה מאלף בני־אדם מקיימים עצרת־תמיכה למען מטרה לא־אהודה, למה ניתן לצפות? דחיפות, צעקות ואפילו שימוש בכוח ואלימות, אינם מראה יוצא־דופן. מדוע שונים עדי־יהוה מהשאר? משום שהם מודעים לעובדה שהתנהגותם הינה השתקפות מתמדת של אמונתם. הם זוכרים היטב את העצה שבכתבי־הקודש: ”היטיבו את דרכיכם בגויים, כדי שיתבוננו במעשיכם הטובים ויהללו את אלהים ביום פקודה על אותם הדברים שבגללם השמיצו אתכם כעושי רעה.” — פטרוס א׳. ב׳:12.
נימוסים מהללים את יהוה
3. איזה תפקיד יש לנימוסים במאמצינו להלל את יהוה?
3 כמשיחיים, מוטלת עלינו האחריות להלל את יהוה אלהים בהתנהגות נאותה. (מתי ה׳:16) כמובן שהתנהגות נאותה כוללת מספר תחומים, כגון יושר, חריצות ואורח־חיים מוסרי. ברם, בדרך־כלל, מי שמעריכים תכונות אלה הם האנשים המכירים אותנו היטב או אלה שעימם אנו מקיימים מגעים קבועים, כגון ידידינו, קרובינו, מעסיקנו, עמיתינו לעבודה ומורינו. אך, מה באשר לאנשים הרבים שקשרינו עימם שטחיים או חולפים? כאן הנימוס חשוב במיוחד. בדומה לעטיפה יפה המוסיפה ומושכת של מתנה יקרה, כך הופכים הנימוסים שאנו מגלים את הבשורה שבפינו למושכת יותר. יהיו תכונותינו המשיחיות אשר יהיו, וכוונותינו טובות ככל שיהיו, השפעתן תהיה מועטה ביותר אם לא ננהג בנימוס. אם כן, כיצד יכולים נימוסינו להסב תהילה ליהוה?
4. באילו תחומים בחיים עלינו לבחון את טיב נימוסינו?
4 ”התנהגו כראוי לבשורת המשיח,” אמר פאולוס. (פיליפים א׳:27) כמובן, שירות ההטפה שלנו כלול בכך. אך, להתנהגות ונימוסים בכל תחום של חיינו — במקום בו אנו מתאספים לעבוד את יהוה, בשכונה, בעבודה, בבית־הספר — יש השפעה על יעילות שירותנו. ”אין אנו שמים מכשול בשום דבר, פן ינתן שירותנו לשימצה,” כתב פאולוס. (קורינתים ב׳. ו׳:3) כיצד נוכל להיות בטוחים שאנו אכן מיישמים עצה זו? מה נוכל לעשות על־מנת לסייע זה לזה, ובמיוחד לצעירים שבקרבנו, להתנהג בצורה מנומסת כמשיחיים בכל עת?
באולם־המלכות
5. באיזו עובדה עלינו להכיר בשהותנו באולם־המלכות?
5 אולם־המלכות הוקדש לעבודת יהוה. אנו נוכחים בו בהזמנתם של יהוה ובנו, ישוע המשיח. מבחינה זו, אנו אורחים בביתו של יהוה. (תהלים ט״ו:1; מתי י״ח:20) האם אתה מתנהג כאורח רצוי כשאתה מבקר באולם־המלכות? משמע הדבר, שעלינו לגלות התחשבות וכבוד נאותים לא רק כלפי המארח אלא גם כלפי שאר האורחים. במה הדבר כרוך?
6. (א) מה לוקה בחסר אצל אלה הנוהגים לאחר לאסיפות? (ב) מה ניתן לעשות כדי להתגבר על הבעיה?
6 ראשית, האם אתה מגיע בזמן? נכון שאין הדבר תמיד קל לביצוע. יש הגרים רחוק מהאולם; לאחרים יש משפחה וילדים להכין. המאמצים שהם משקיעים כדי להגיע בקביעות לאסיפות הקהילה ראויים לשבח. בכל זאת, אחדים הפכו זאת להרגל להגיע לאסיפות באיחור. מה יכולים הם לעשות כדי לתקן נטייה זו? קודם, עלינו להיות ערים לכך שהרגל זה לאחר לאסיפות המשיחיות אינו תמיד מעיד על חוסר־הערכה לחשיבות האסיפות. במקרים רבים, גם אלה המאחרים נהנים מהאסיפות יחד עם השאר — כשהם כבר נמצאים שם. כנראה, בעייתם נובעת מתיכנון לקוי ומתוך חוסר התחשבות בעמיתיהם המשיחיים. אחת הסיבות שבגללן אנו מוזהרים ש’לא לעזוב את אספתנו’ היא, כדי שנוכל ”לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים.” (עברים י׳:24, 25) איננו יכולים לעשות כן אם פעם אחר פעם אנו מגיעים באיחור, ובכך מפריעים ומסיחים את דעתם של שאר הנוכחים. כדי לא לאחר, מציעים מומחים בנושא שנקבע לעצמנו מטרה להגיע זמן־מה לפני מועד האסיפה ולא בדיוק עם תחילתה. האם צריך אתה ליישם עצה זאת?
7. מהו הקשר בין ההקשבה לתכנית האסיפה לבין הנימוס?
7 הנימוס מחייב לשים לב לאנשים המדברים אלינו. (משלי ד׳:1, 20) דבר זה מתייחס גם לאסיפות הקהילה, שם משרתי אלהים נושאים נאומים המעבירים לנו מתנות רוחניות המחזקות אותנו. תהא זו גישה מאוד לא־מנומסת אם נירדם, נשוחח בלחש עם שכננו, נלעס מסטיק או ממתקים, נקרא חומר לא שייך, או נעסוק בעניינים אחרים במהלך האסיפה. אליהוא הצעיר לא רק ישב בסבלנות במהלך נאומיהם הארוכים של איוב ושלושת רעיו, אלא גם ’האזין’ לדבריהם, ו’התבונן’ בהם. (איוב ל״ב:11, 12) הנימוס המשיחי יניענו לרחוש כבוד נאות לנואם ולדבריו המבוססים על המקרא, בכך שנקדיש לו את מלוא תשומת־לבנו ותמיכתנו.
8. כיצד מגלים אנו שהננו שותפים לאחינו כתלמידי ישוע המשיח?
8 לפני האסיפות ואחריהן, נוכל לגלות נימוסים משיחיים בהתעניינות כנה באחרים הנוכחים באולם־המלכות. פאולוס ציין שחברי הקהילה המשוחים אינם ”עוד זרים או תושבים נוכרים, אלא... בני בית אלהים.” (אפסיים ב׳:19) האם אתה מתייחס אל עמיתיך העדים כאל ”זרים” ו”תושבים נוכרים” או שמא כאל ”בני בית”? דברי־ברכה ידידותיים, לחיצת יד לבבית, חיוך חם — דברים מיזעריים לכאורה, אך הם מהווים עדות להיותנו שותפים יחד כתלמידי ישוע המשיח. אם אנו נוהגים כך כשאנו פוגשים זרים, מדוע שלא נעשה כן ”ביחוד לבני אמונתנו”? — גלטיים ו׳:10.
9. כיצד ניתן לחנך ילדים לגלות התעניינות באחרים, מלבד בבני גילם?
9 האם ניתן לחנך ילדים לגלות התעניינות כנה מעין זו באחרים שלא שייכים לקבוצת גילם? המבוגרים עלולים להסיק שעל הילדים לשחק עם חבריהם הקטנים לאחר שישבו שעה או שעתיים בהקשיבם לתכנית האסיפה. אך, אולם־המלכות אינו מקום למשחקים. (קהלת ג׳:1, 17) כשילד בן ארבע־וחצי נשאל על־ידי המורה שלו כמה אחים ואחיות יש לו, הוא השיב: ”יש לי כל־כך הרבה, שאינני יכול לספור אותם.” מאוחר יותר כשהוריו שאלוהו בקשר לכך, הסביר הילד: ”אינני יודע כמה אחים ואחיות יש לי. כשאני הולך לאולם־המלכות אני פוגש כל־כך הרבה.” בעיניו, כל הנוכחים הם אחיו ואחיותיו.
בשירות־השדה
10. אילו עצות של ישוע יכולות לסייע לנו לנהוג ”כראוי לבשורת המשיח” בשטח שירות־השדה?
10 ’התנהגות כיאות לבשורת המשיח’ כוללת, כמובן, את התנהגותנו בשירות־השדה. עלינו לזכור שאנו נושאים בשורת שלום, ושעל נימוסינו לשקף זאת. (אפסיים ו׳:15) ההדרכה שסיפק ישוע היא: ”כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב’שלום’. אם ראוי הבית יבוא עליו ה’שלום’ שלכם.” בגלותנו יחס לבבי, ידידותי ומלא כבוד, אנו מראים לבעל־הבית שטובתו נתונה בראש מעיינינו. ברם, לעתים קורה שבעל־הבית מגיב בצורה לא ידידותית או אפילו עוינת. האם נרשה לכך להרגיזנו ונשיב לו באותו מטבע? שים לב לעצת ישוע בהמשך: ”אך אם [בעל־הבית] איננו ראוי, ישוב ה’שלום’ שלכם אליכם.” (מתי י׳:12, 13) על יחסנו המנומס ליד הדלת להיות ראוי ל”שירות הריצוי”. — קורינתים ב׳. ה׳:18.
11. כיצד יכולים לבושנו והופעתנו האישית להשפיע על פעילותנו כמשרתי אלהים?
11 נימוסינו מספרים אודותינו בדרכים נוספות. למשל, האם הופעתנו תואמת את מעמדנו כמבשרי דבר־אלהים? מה בנוגע למצב האביזרים בהם אנו משתמשים — תיק־הספרות, עותק כתבי־הקודש והספרות המקראית שאנו מציעים לזולת? בעל־טור בעיתון מסוים מעניק את העצה הבאה לאנשי עסקים: ”התלבש כיאה לתכנית עסקית, לא למסיבה, למיפגש חברתי או לאירוע ספורט.” מדוע? מפני שלבושך והופעתך האישית משמשים מעין ”’קצרנות’ חברתית המוסרת לאנשים הסובבים אותך מידע, כגון, מי ומה אתה ומהו מקומך במסגרת הדברים.” לכן, כשאנו יוצאים ל’עיסוק’ החשוב שלנו בשירות יהוה, אל ללבושנו ולהופעתנו להיות מרושלים ופרועים, ולא בסגנון בולט וצעקני, אלא תמיד ”כראוי לבשורת המשיח.” — השווה טימותיוס א׳. ב׳:9, 10.
12. כיצד ניתן לגלות נימוס בכיבוד זכויותיו ורכושו של בעל־הבית?
12 גם אם עלינו להיות תמיד ”מוכנים להשיב” ולהגן על הבשורה הטובה, הנימוס המשיחי מחייב אותנו לעשות כן ”בענווה ויראה”. (פטרוס א׳. ג׳:15) כרוך בכך כיבוד זכויותיו ורכושו של בעל־הבית. האם אנו מתכננים את פעילותנו כך שנבקר בשעה סבירה? האם אנו ערים למצבים בהם יתכן שאנו מפריעים בתכנית או בעבודות־בית חשובות כלשהן? האם אנו מרבים להשתמש בביטויים כגון, ”מותר לי?”, ”בבקשה”, ו”תודה”? האם אנו משתדלים לשתף את בעל־הבית בשיחה או שמא שולטים בה, מחשש שלא נאמר את כל שתיכננו לומר?
13. הבא דוגמה כיצד נימוסים עשויים תדירות להניב תוצאות חיוביות בשירות־השדה.
13 גישה מנומסת, מלווה בהתעניינות אישית כנה, פותחת, לעתים קרובות, פתח למתן עדות. מסיבה זו, תדירות זוכים ילדים מנומסים לאוזן קשבת ולהתעניינותם של בעלי־בתים, בעוד המבוגרים אינם מצליחים לעשות כן. עדת־יהוה בת 13 ממקסיקו, פגשה נערה שרצתה ללמוד. אך, הנערה ציינה שתצטרך לעשות כן ללא ידיעת אביה. אולם, המבשרת הצעירה חשה שבמקרה זה, מתוך כבוד לאב, עליה לבקש את רשותו. על־כן, היא הביעה את נכונותה להיפגש עם אבי הנערה ולהסביר לו שהחומר שברצונם ללמוד יחדיו חשוב ביותר. לנוכח כנותה של האחות הצעירה ומתוך הערכה על כך שפנתה אליו אישית, הוא אמר: ”אם הדברים שאתן תלמדו כה חשובים, אזי על כל בני־משפחתי להצטרף לשיעור.” התוצאה היתה שילדה זו בת ה־13, החלה בניהול שיעור־מקרא עם כל בני־המשפחה, כולל בן נשוי ואשתו, וילדים בוגרים נוספים.
הנימוס מתחיל בבית
14. היכן מתחיל הנימוס, ולאיזה גורם יש תפקיד חשוב?
14 לעתים קרובות, מעידים נימוסיהם של עדים צעירים על החינוך הטוב שהם מקבלים בבית. אכן, נימוסינו הם בבוּאה של אורח־חיינו. מסיבה זו, בניגוד למה שרבים חושבים, על הנימוסים לתפוס מקום חשוב בבית. בשטח זה, בדומה להיבטים אחרים בחיי המשפחה, יש חשיבות עליונה לדוגמה שיציבו ההורים. (טימותיוס ב׳. א׳:5) אל תאמר לילדיך: ”עשו כדברַי, לא כמעשַי”! אין זו הדרך ללמד נימוס. הפרטים הרבים הכרוכים בהתנהגות מנומסת אינם נרכשים מהוראות מילוליות בלבד, אלא מהתבוננות וחיקוי. ”הורים הם לא רק המורים העיקריים של ילדיהם; הם גם מהווים דוגמה ומופת, מפני שילדינו לומדים מחיקוי אורח־חיינו,” ציינה בוורלי פלדמן, בסיפרה Kids Who Succeed (ילדים מוצלחים). מה טיב הנימוסים שילדיך רואים אצלך?
15. כיצד יכולים הורים לסייע לילדיהם לטפח נימוסים שיחזיקו מעמד לאורך חייהם?
15 ”אבות, אל תכעיסו את בניכם,” מייעצים כתבי־הקודש. (אפסיים ו׳:4) הדבר מכעיס ומתסכל ילדים כאשר נאמר להם להיות נדיבים ומתחשבים, ובה בעת נוכחים שהוריהם מתווכחים, מרכלים, נוהגים בגסות, או מתרגזים בנקל. הניתן להאשימם אם ינהגו באופן דומה? תחת זאת, ממשיכים כתבי־הקודש ומציינים: ”גדלו אותם במוסר יהוה ובתוכחתו.” והדבר כולל גם כללי נימוס יסודיים כגון אמירת ”שלום”, ”בבקשה”, ”תודה רבה” ו”סליחה”, רחישת כבוד למבוגרים, ושיתוף אחרים במה שיש להם. (ויקרא י״ט:32; רומיים ט״ז:3–7) מעלות אלה הנרכשות בבית בילדות יועילו להם לאורך כל חייהם. — משלי כ״ב:6.
16. אילו מאמצים דרושים, ותוך אילו תוצאות?
16 אם כן, על ההורים והילדים לנהוג בנימוס כחלק משיגרת החיים היומיומית, במקום לחכות לאירוע מיוחד כלשהו. בעשותם כן, על ההורים לגלות סבלנות וסובלנות כאשר הילדים ודאי יטעו. תן להם להבין עד כמה התנהגותם חשובה לך, והייה מהיר לשבחם על כל התקדמות. כמובן, הדבר ידרוש מאמצים רבים מצידך. ברם, הלא ציווה המקרא על ההורה לשנן עקרונות אלוהיים לילדיו ”בשיבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך”? (דברים ו׳:7) אם תעשה כן, תשרור בביתך אווירה נעימה ובריאה, דבר שיתרום רבות לחינוך ילדיך בגדלך אותם להיות מבוגרים נדיבים, מתחשבים ומנומסים. אזי, הם יסבו שבח וכבוד גם לך וגם לבוראם, יהוה אלהים.
אנשים מנומסים
17. במה ניתן להבחין באולמי־המלכות של עדי־יהוה?
17 אותם ”יותר מאלף עדי־יהוה” שנאספו ליד בניין־העירייה בניו־יורק בספטמבר 1988 אחר־צהריים, הציגו דוגמה בזעיר־אנפין להתנהגותם הרגילה של עדי־יהוה. במקום אחר, ביקר אדם באולם־המלכות בפעם הראשונה, ולאחר־מכן אמר: ”פגשתי ביום אחד יותר אנשים האוהבים בכנות, על אף היותם זרים לחלוטין, מאשר פגשתי מעולם בכנסייה בה גדלתי.” מה היתה התוצאה? ”היה ברור שמצאתי את האמת,” ציין. הוא שינה את אורח־חייו, וכעבור שבעה חודשים הקדיש את חייו ליהוה ונטבל. — השווה קורינתים א׳. י״ד:25.
18. כיצד השפיע קנה־המידה לנימוס של עדי־יהוה על אנשים זרים?
18 אמות־המידה של עדי־יהוה בכל הנוגע לנימוסים והגינות בכינוסיהם המקומיים והבינלאומיים מהווים נושא לתשבחות רבות. באחד מאירועים אלה, שהתקיים לאחרונה ביפן, העיר מדריך־תיירות: ”כשאנשיכם ירדו מן האוטובוס, כל אחד ואחד מהם, ללא יוצא־מן־הכלל, כולל הצעירים, אמר לי ,’תודה רבה’. הדבר הרשים ושימח אותי מאוד!” בכינוס אחר, אמר סדרן בתחנת רכבת שבקרבת אולם הכינוס, לאחד העדים: ”היתה כאן אנדרלמוסיה מוחלטת כאשר נערכה התכנסות אחרת של 000,12 איש באולם טירת אוֹסַקה.” אך, המשיך וציין: ”אבל אתם כל־כך מסודרים. איזו הקלה עבורנו! אנא, מסור את איחולינו לממונים על כך.”
19. מה צריכה להיות החלטתו הנחושה של כל אחד מאיתנו בנוגע לנימוסים?
19 מה מגלים דברי שבח אלה? שעדי־יהוה ככלל אכן מתנהגים ”כראוי לבשורת המשיח.” אך, מה בנוגע אלינו אישית? בדומה לילדים הנושאים עיניהם אל אב אוהב, הבה יופנו עינינו, מבוגרים וצעירים כאחד, אל יהוה, אבינו השמימי, כך שנלמד להיות אנשים מנומסים, בעולם חסר־נימוס זה. — דברים ח׳:5; משלי ג׳:11, 12.
האם אתה זוכר?
◻ מדוע חיוניים הנימוסים כחלק מהתנהגות טובה?
◻ אילו נימוסים הולמים במקום בו אנו עובדים את אלהים?
◻ כיצד ניתן לגלות גישה מנומסת בשירות־השדה?
◻ כיצד יכולים הורים לעזור לילדיהם לטפח נימוסים?
◻ מה טיב הנימוסים שעלינו להשתדל לגלות?