התהלך ביראת יהוה
”התהלכה [הקהילה] ביראת יהוה, וגדלה במספר בעידוד רוח־הקודש.” — מעשי־השליחים ט׳:31.
1, 2. (א) מה אירע כשהקהילה המשיחית נכנסה לתקופת שלום? (ב) על אף העובדה שיהוה מרשה רדיפות, מה עוד הוא עושה?
אחד התלמידים ניצב בפני מבחן קשה ביותר. האם ישמור על נאמנותו לאלהים? אכן, כן! הוא התהלך ביראת־אלהים, פיאר את בוראו, ומת על־קידוש־השם כעד נאמן ליהוה.
2 אותו תלמיד נאמן וירא־אלהים היה סטפנוס, ”איש מלא אמונה ורוח־הקודש.” (מעשי־השליחים ו׳:5) רציחתו עוררה גל של רדיפות, אך לאחר־מכן זכתה הקהילה ברחבי יהודה, שומרון והגליל לתקופת שלום, ונבנתה מבחינה רוחנית. בנוסף לכך, הקהילה ”התהלכה ביראת יהוה, וגדלה במספר בעידוד רוח־הקודש.” (מעשי־השליחים ט׳:31) מהכתוב במעשי־השליחים, פרקים ו׳ עד י״ב, מתברר שבתור עדי־יהוה אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאלהים יברכנו כיום בכל מצב, הן בימי שלום והן בעת רדיפות. הבה נתהלך, איפוא, ביראה לפני אלהים כשאנו נרדפים, וננצל כל הפוגה ברדיפות לחיזוק רוחני ולפעילות נמרצת יותר בשירות אלהים. — דברים ל״ב:11, 12; ל״ג:27.
נאמן עד הסוף
3. על איזו בעיה התגברו המשיחיים בירושלים, וכיצד?
3 אפילו אם מתעוררות בעיות בימי שלום, אירגון יעיל עשוי להביא לפתרונן. (ו׳:1–7) בירושלים, התלוננו יהודים דוברי־יוונית שאלמנותיהם הוזנחו בעת חלוקת המזון היומי, לטובת המאמינים דוברי־העברית. הבעיה נפתרה כאשר השליחים מינו שבעה גברים על עניין חשוב זה. אחד מהם היה סטפנוס.
4. כיצד הגיב סטפנוס להאשמות השווא שהוטחו נגדו?
4 כעבור זמן קצר, עמד סטפנוס ירא־האלהים בפני ניסיון. (ו׳:8–15) אנשים מסוימים קמו והתווכחו עימו. חלקם היו ”מבית־הכנסת של המשוחררים”, יתכן שהמדובר ביהודים שבעבר היו שבויים בידי הרומיים אשר מאוחר יותר השתחררו, או גֵרים שהיו עבדים לשעבר. באין יכולת להתמודד עם החכמה והרוח בהן דיבר סטפנוס, הביאוהו מתנגדיו לפני הסנהדרין. שם מסרו עדי שקר: ”שמענו אותו אומר שישוע... יהרוס את המקום הזה [בית־המקדש] וישנה את החוקים שמסר לנו משה.” ברם, אפילו למתנגדיו היה ברור שסטפנוס לא היה מפר־חוק ושפניו השלֵווים היו ”כפני מלאך”, בהיותו שליח מאת אלהים שזכה לתמיכתו. כמה שונָה היתה הבעת־פניו מהבעת־פניהם, אשר שיקפה את רוע־לבם כעושי־דברו של השטן.
5. אילו נקודות הבהיר סטפנוס בעדותו?
5 כשהכהן הגדול קיפא חקר את סטפנוס, העיד הוא באומץ־לב. (ז׳:1–53) בסקרו את תולדות עם־ישראל, הראה שמטרת אלהים היתה לבטל את התורה ואת כל השירות המקודש שנערך בבית־המקדש בבוא המשיח. סטפנוס הזכיר שבזמנו דחו בני־ישראל את משה, המושיע הנערץ על כל יהודי, ממש כשם שעתה לא קיבלו את זה שהביא ישועה גדולה יותר. באמרו שאלהים ”איננו שוכן בהיכלות מעשי ידיים,” הראה סטפנוס שבית־המקדש והפולחן שנערך בו נועדו לחלוף. אך, מאחר ששופטיו לא היו יראי־אלהים, ולא היו מעוניינים לדעת מה רצונו, אמר להם סטפנוס: ”קשי־עורף... תמיד מתנגדים אתם לרוח־הקודש. ... את מי מהנביאים לא רדפו אבותיכם? גם הרגו את אלה שהגידו מראש את דבר ביאת הצדיק, אשר כעת אתם הייתם מסגיריו והורגיו.”
6. (א) איזו חווייה חיזקה את אמונתו של סטפנוס לפני מותו? (ב) מדוע היתה זו בקשה נאותה כשסטפנוס אמר: ”אדונִי ישוע, קבל את רוחי”?
6 נאומו הנועז הביא להירצחו. (ז׳:54–60) השופטים זעמו על שחשף את אשמתם במותו של ישוע. אך, עד כמה חוזקה אמונתו של סטפנוס כאשר ’הביט השמיימה וראה את כבוד אלהים ואת ישוע עומד לימין האלהים’! סטפנוס יכול היה לעמוד בפני מתנגדיו בידיעה שעשה את רצון אלהים. אף־על־פי שעדי־יהוה אינם זוכים לחזיונות כיום, אנו יכולים לחוש בשלווה דומה מאת אלהים לנוכח רדיפות. לאחר שהשליכו את סטפנוס אל מחוץ לירושלים, החלו אויביו לרגום אותו באבנים, והוא פנה בתחינה: ”אדוני ישוע, קבל את רוחי!” היתה זאת בקשה מתאימה משום שאלהים העניק לישוע את הסמכות להקים מתים לתחייה. (יוחנן ה׳:26; ו׳:40; י״א:25, 26) כשהוא כורע על בִרכָיו, צעק סטפנוס בקול גדול: ”יהוה, אל תפקוד עליהם את החטא הזה!” אזי, עצם את עיניו ומת על־קידוש־השם, דבר שקרה לתלמידים כה רבים של ישוע, מאז אותה עת, ואפילו בימינו.
רדיפות הביאו להפצת הבשורה
7. מה היתה תוצאת הרדיפות?
7 בעצם, מותו של סטפנוס גרם להפצת הבשורה הטובה. (ח׳:1–4) הרדיפות פיזרו את כל התלמידים, מלבד השליחים, בכל רחבי יהודה ושומרון. שאול, אשר תמך ברצח סטפנוס, רדף את הקהילה כחיית־טרף נואשת, פלש לבתים בזה אחר זה כדי לגרור את תלמידי ישוע למאסר. כשהתלמידים הפזורים המשיכו לבשר, סוכלה מזימת השטן להשתיק את הכרזת המלכות על־ידי רדיפת יראי־האלהים. גם בימינו, פעמים רבות גרמו הרדיפות להפצת הבשורה הטובה או לפירסום פעילות הכרזת המלכות.
8. (א) מה היתה תוצאת ההטפה בשומרון? (ב) כיצד השתמש פטרוס ב’מפתח’ השני שישוע הפקיד בידיו?
8 המבשר פיליפוס יצא לשומרון ”והכריז להם את המשיח.” (ח׳:5–25) שמחה גדולה שררה באותה עיר כאשר הוכרזה הבשורה הטובה, גורשו רוחות טמאות ונרפאו חולים. השליחים בירושלים שלחו לשומרון את פטרוס ויוחנן, וכשהללו התפללו וסמכו את ידיהם על הטבולים, קיבלו התלמידים החדשים את רוח־הקודש. שמעון, שזה עתה נטבל, שעסק בעבר בכישוף, ניסה לקנות את הסמכות הזאת בכסף, אך פטרוס השיב לו: ”כספך יהא איתך לאבדון... כי לבבך איננו ישר לפני האלהים.” השליחים הבהירו לו שעליו לחזור בו מרישעתו ולבקש מחילה מיהוה; הוא ביקש מהתלמידים שיתפללו למענו. יש בכך כדי להניע את כל יראי יהוה בני־זמננו לבקש מאלהים בתפילה שיעזור להם לשמור על לבם. (משלי ד׳:23) פטרוס ויוחנן הכריזו את הבשורה הטובה בכפרים רבים במחוז שומרון. בדרך זו השתמש פטרוס ב’מפתח’ השני שהפקיד ישוע בידיו כדי לפתוח בפני השומרונים את ’שער’ הדעת ולאפשר להם להיכנס אל מלכות השמים. — מתי ט״ז:19.
9. מי היה האתיופי אשר לו בישר פליפוס, ומדוע היה אותו אדם כשיר להיטבל?
9 אותה עת הטיל מלאך אלהים על פיליפוס משימה חדשה. (ח׳:26–40) במרכבה שירדה מירושלים לעזה, ישב ”סריס”, שר הממונה על אוצרות קנדק, מלכת אתיופיה. הוא לא היה סריס בגופו, אחרת לא היה רשאי לבוא בקהל ישראל, אלא עלה לירושלים לעבוד את אלהים כגר נימול. (דברים כ״ג:1) פיליפוס מצא את הסריס קורא במגילת ישעיהו. כשהוזמן לנסוע עימו במרכבה, דן פיליפוס בנבואת ישעיהו ו”בישר לו את ישוע.” (ישעיהו נ״ג:7, 8) בהמשך נסיעתם, קרא האתיופי: ”הנה מים. מה ימנע אותי מהיטבל?” דבר לא מנע זאת, מאחר שהיה לו ידע על אלהים ועתה האמין במשיח. לכן, פיליפוס הטביל את הסריס, שנסע לדרכו בשמחה. היש דבר־מה המונע ממך להיטבל?
רודף נעשה למאמין
10, 11. מה אירע לשאול הטרסי בדרכו לדמשק וזמן קצר לאחר מכן?
10 בינתיים, ניסה שאול הטרסי, באיומי מאסר או מוות, להשפיע על תלמידי ישוע לנטוש את אמונתם. (ט׳:1–18) הכהן הגדול (יתכן קיפא) צייֵד אותו באיגרות לבתי־הכנסת בדמשק שהסמיכוהו לאסור גם גברים וגם נשים שהשתייכו ל”דרך” — כך כינו את אורח־החיים של אלה שנהו אחרי דוגמת המשיח — ולהביאם בכבלים לירושלים. בצהרי־היום, כשהתקרב לדמשק, הבהיק אור מן השמים ונשמע קול ששאל: ”שאול, שאול, למה תרדפני?” האנשים שנסעו עם שאול ”שמעו את הקול,” אך לא הבינו את מה שנאמר. (השווה מעשי־השליחים כ״ב:6, 9.) די היה בהתגלות חלקית זו של ישוע בהדרו השמימי כדי לעוור את עיני שאול. אלהים השתמש בתלמיד בשם חנניה כדי להשיב לו את מאור־עיניו.
11 לאחר טבילתו, הפך הרודף לשעבר לנרדף. (ט׳:18–25) יהודי דמשק גמרו אומר לחסלו. אך, בלילה הורידוהו התלמידים דרך פתח בחומת העיר בסל גדול, קלוע בחבלים או בזרדים. (קורינתים ב׳. י״א:32, 33) אפשר שהפתח היה חלון בביתו של תלמיד בנוי בחומה. הוא לא התחמק מאויביו מתוך פחדנות, אלא כדי שיוכל להמשיך לבשר.
12. (א) מה קרה לשאול בירושלים? (ב) כיצד המשיכה הקהילה להתקדם?
12 בירושלים, עזר בר־נבא לתלמידים לקבל את שאול כחבר לאמונה. (ט׳:26–31) שם ניהל שאול דין־ודברים עם יהודים דוברי־יוונית, שניסו אף הם להרגו. משהבחינו בכך האחים, הם העבירו אותו לקיסריה ושלחו אותו לטרסוס, עיר מולדתו בקיליקיה. ”באותה עת היה שלום לקהילה בכל יהודה והגליל ובשומרון; היא נבנתה” מבחינה רוחנית. כאשר ”התהלכה ביראת יהוה, וגדלה במספר בעידוד רוח־הקודש.” איזו דוגמה נאותה לכל הקהילות כיום אם הן חפצות לזכות בבירכת יהוה!
גויים נעשו למאמינים!
13. לאילו נסים הכשיר אלהים את פטרוס לחולל בלוד וביפו?
13 גם פטרוס היה פעיל. (ט׳:32–43) בעיר לוד, ריפא פטרוס איש שסבל משיתוק, בשם אַינֵאַס. נס זה גרם לרבים לפנות אל האדון. ביפו, חלתה התלמידה האהובה צביה (טָביתא) ומתה. כשפטרוס הגיע לשם, הראו לו אלמנות אבלות את הגלימות שהיא תפרה להן, אשר כנראה לבשו. הוא החזיר את צביה לחיים! כשהחדשות על כך נפוצו, רבים נעשו למשיחיים. פטרוס שהה ביפו אצל שמעון הבּוּרסי, שביתו היה סמוך לשפת הים. בוּרסים הישרו עורות בעלי־חיים במי הים, וכיסו אותם בסיד בטרם הסירו מהם את השיער. אזי, התקבלו עורות משופרים שעוּבדו בעזרת נוזל שהופק מצמחים מסוימים.
14. (א) מי היה קורנליוס? (ב) מה היה נכון לגבי תפילותיו של קורנליוס?
14 אותה עת (שנת 36 לספירה), חלה התפתחות חשובה מאוד בעיר אחרת. (י׳:1–8) בקיסריה חי נוכרי אדוק, בשם קורנֶליוֹס, שר־מאה רומי. הוא שימש מפקד על ”הגדוד האיטלקי”, שהורכב כנראה ממגויסים מקרב אזרחים רומיים ועבדים משוחררים מאיטליה. אף־על־פי שקורנליוס היה ירא־אלהים, הוא לא היה גר יהודי. בחזון אמר לו מלאך שתפילותיו ”עלו לזיכרון לפני האלהים.” על־אף העובדה שקורנליוס לא היה אותה עת מוקדש ליהוה, תפילותיו זכו למענה. המלאך הורה לו לשלוח אנשים ליפו ולקרוא לפטרוס.
15. מה אירע כשפטרוס התפלל על גג ביתו של שמעון?
15 בינתיים, זכה פטרוס לחזון בשעה שהתפלל על גג ביתו של שמעון. (י׳:9–23) בחזון ראה מעין מפרש יורד מן השמים, מלא יצורים טמאים בעלי ארבע רגליים, רמשים ועופות. כשנצטווה לשחטם ולאכלם, השיב פטרוס: ”בשום פנים לא, אדוני, כי מעולם לא אכלתי שום פיגול וטמא.” נאמר לו: ”את אשר טיהר אלהים אתה אל תטמא.” החזון עורר שאלות רבות אצל פטרוס, אך הוא מילא אחר הנחיות הרוח. עקב כך, הוא ועוד ששה אחים ממוצא יהודי נסעו עם השליחים ששלח קורנליוס. — מעשי־השליחים י״א:12.
16, 17. (א) מה אמר פטרוס לקורנליוס ולאלה שהתאספו בביתו? (ב) מה קרה בעוד פטרוס מדבר?
16 עתה, עמדו הנוכרים הראשונים לשמוע את הבשורה הטובה. (י׳:24–43) כאשר הגיעו פטרוס וחבריו לקיסריה, חיכו להם קורנליוס, בני־משפחתו וידידיו. קורנליוס נפל לרגלי פטרוס, אך השליח דחה בענווה את הערצתו. הוא הסביר להם שיהוה משח את ישוע ברוח־הקודש ובגבורה בתור המשיח המובטח, והסביר שכל המאמין בו יזכה בסליחת חטאיו.
17 יהוה פעל עכשיו. (י׳:44–48) בעוד פטרוס מדבר, האציל אלהים מרוח־קודשו על אותם מאמינים ערלים. אותה שעה הם ’נולדו ברוח אלהים’, ובהשראת הרוח החלו לדבר בשפות זרות ולהללו. לכן, הולם היה להטבילם בשם ישוע המשיח. היה זה ’המפתח’ השלישי, באמצעותו פתח פטרוס לגויים יראי־האלהים את ’שער’ הידע והעניק להם את ההזדמנות להיכנס אל מלכות השמים. — מתי ט״ז:19.
18. כיצד הגיבו משיחיים יהודים להסברו של פטרוס על כך שנוכרים ’נטבלו ברוח־הקודש’?
18 מאוחר יותר, בירושלים התווכחו עם פטרוס התומכים בברית־המילה. (י״א:1–18) כשהוא הסביר כיצד אותם ערלים ’נטבלו ברוח־הקודש,’ קיבלו זאת אחיו היהודים ושיבחו את אלהים, באמרם: ”אכן גם לגויים נתן אלהים לחזור בתשובה אלי חיים.” גם עלינו לגלות נכונות כאשר מובהר לנו מהו רצון אלהים.
ייסוד קהילה של נוכרים
19. כיצד החלו התלמידים להיקרא ”משיחיים”?
19 הנה נוסדה הקהילה הראשונה בקרב הנוכרים. (י״א:19–26) כשהתלמידים נפוצו לאחר הרדיפות שפרצו בעקבות מותו של סטפנוס, היו שהגיעו לאנטיוכיה שבסוריה, עיר שנודעה בפולחן טמא ובשחיתות מוסרית. כאשר בישרו את הבשורה הטובה לדוברי־יוונית באותה עיר, ”יד יהוה היתה עימהם,” ורבים נעשו למאמינים. בר־נבא ושאול לימדו שם במשך שנה, ”ובאנטיוכיה לראשונה כינו את התלמידים ’משיחיים’.” ללא ספק, היה זה בהכוונת יהוה, מאחר שהמלה היוונית המופיעה כאן, קרֶמָטִיזוֹ, המתורגמת ”לכנות”, משמעה ”להיקרא מטעם ההשגחה העליונה”; בכתבי־הקודש מלה זו מתייחסת תמיד לדברים שהם מאת האלהים.
20. מה ניבא אגבוס, וכיצד הגיבה הקהילה באנטיוכיה למצב שהתעורר?
20 גם נביאים יראי־אלהים מירושלים באו אל אנטיוכיה. (י״א:27–30) אחד מהם היה אֲגָבוֹס, אשר ”הודיע על־פי הרוח כי רעב גדול עתיד לבוא על כל העולם.” נבואתו התגשמה בימי שלטון הקיסר הרומי קלאודיוּס (41–54 לספירה); גם ההיסטוריון יוסף בן־מתתיהו התייחס לאותו ”רעב גדול”. (קדמוניות היהודים, ספר כ׳, 51, 101) אהבתם הניעה את המשיחיים בקהילת אנטיוכיה לשלוח תרומה לאחיהם הנזקקים ביהודה. — יוחנן י״ג:35.
הרדיפות לא השיגו את מטרתן
21. כיצד פעל הורדוס אגריפס נגד פטרוס, אך מה אירע?
21 תקופת השלום תמה כאשר החל הורדוס אגריפס הראשון לרדוף את יראי יהוה בירושלים. (י״ב:1–11) הורדוס גרם להריגת יעקב בחרב, יתכן בעריפת ראשו, בהיותו השליח הראשון שמת על־קידוש־השם. כשהוא ראה שהדבר השביע את רצון היהודים, השליך הורדוס את פטרוס למאסר. השליח נכבל בשתי שרשרות בין שני חיילים, כששניים נוספים שמרו על התא. הורדוס תיכנן להוציאו להורג אחרי הפסח וחג־המצות (י״ד עד כ״א בניסן), אך תפילות הקהילה למענו נענו בדיוק במועד, כפי שתדירות נענות גם תפילותינו. הדבר אירע כשמלאך אלהים חילץ את השליח בדרך־נס.
22. מה קרה כשפטרוס הגיע אל ביתה של מרים?
22 פטרוס מיהר אל ביתה של מרים, אימו של יוחנן מרקוס, שכנראה שימש למשיחיים כמקום התאספות. (י״ב:12–19) בחשכה, זיהתה המשרתת רודה את קולו של פטרוס, אך השאירה אותו ליד השער הנעול. בהתחלה סברו השליחים שאלהים שלח מלאך לייצג את פטרוס, שדיבר בקול כשלו. אך, כשהכניסו את פטרוס, ביקש מהם להודיע על שיחרורו ליעקב ולאחים (יתכן זקני־הקהילה). אזי, עזב אותם וירד למחתרת מבלי לגלות לאן מועדות פניו, כדי שלא לסכן אותם או את עצמו במקרה של חקירה. הורדוס חיפש אחרי פטרוס אך לשווא; הוא העניש את השומרים, יתכן בהוצאה להורג.
23. כיצד הסתיים שלטונו של הורדוס אגריפס, ומה ניתן ללמוד מכך?
23 בשנת 44 לספירה, הסתיים שלטונו של הורדוס אגריפס הראשון בפתאומיות, בהיותו בן 54. (י״ב:20–25) סיכסוך חריף שרר בין הורדוס לבין פניקים מסוימים, תושבי צור וצידון, אשר שיחדו את משרתו בלַסטוֹס לקבוע להם פגישה במאמץ לבקש שלום. ”ביום המיועד” (שהיה גם חג לכבוד הקיסר קלאודיוּס), עטה הורדוס לבוש מלכותי, ישב על כס־המשפט והחל לנאום. בתגובה על דבריו, קרא הקהל: ”זה קול אלהים ולא קול של אדם!” בו במקום, היכה אותו מלאך יהוה, ”משום שלא נתן את הכבוד לאלהים.” הורדוס ”נפח את נפשו כשהוא אכול תולעים.” הבה תניענו דוגמת אזהרה זו להתמיד להתהלך ביראת יהוה, לדחות את הגאווה ולהסב ליהוה את מלוא הכבוד על מה שאנו מבצעים כמשרתיו.
24. במה ידונו המאמרים הבאים באשר לריבוי בקהילה המשיחית?
24 חרף הרדיפות שזמם הורדוס, ”דבר אלהים שיגשג ונפוץ,” והתלמידים יכלו לצפות לגידול נוסף. מדוע? משום שהם ’התהלכו ביראת יהוה.’ המאמרים הבאים יספקו פרטים על כך.
כיצד תשיב?
◻ כיצד הוכיח סטפנוס יראת יהוה, בדומה למשרתים רבים של אלהים מאז?
◻ כיצד השפיע מותו של סטפנוס על פעילות הכרזת המלכות, והאם יש לכך הקבלה בימינו?
◻ כיצד נעשה שאול הטרסי מרודף לירא יהוה?
◻ מי היו ראשוני המאמינים מקרב הנוכרים?
◻ כיצד מראה מעשי־השליחים פרק י״ב שהרדיפות אינן משתיקות את יראי יהוה?
[תמונה בעמודים 8, 9]
”פתאום נגה סביבו אור מן השמים... ושמע קול אומר אליו: ’שאול, שאול, למה תרדפני?’”