שאלות של קוראים

איזו עצה מעשית מעניק הכתוב במשלי כ״ז:‏23 ל’‏רועים’‏ רוחניים וכמו־כן למשיחיים ככלל?‏

הפסוק מציין:‏ ”‏ידוע תדע פני צאנך.‏ שית לבך לעדרים”‏.‏ (‏משלי כ״ז:‏23‏)‏ פסוק זה מובא פעמים רבות כדי לעודד ’‏רועים’‏ רוחניים לגלות התעניינות אישית בחברי הקהילה,‏ ולהיות מודעים לצרכיהם ובעיותיהם.‏ עידוד מעין זה הינו במקומו,‏ משום שכתבי־הקודש מדמים זקני־קהילה משיחיים ל’‏רועים’‏ ואת הקהילה ל”‏עדר”‏.‏ (‏מעשי־השליחים כ׳:‏28,‏ 29;‏ פטרוס א׳.‏ ה׳:‏2–4‏)‏ ברם,‏ גם אם ניתן לייחס את הפסוק אליהם,‏ בעיקרו אין הוא מדבר על ’‏רועים’‏ רוחניים.‏

ספר משלי מכיל פסוקים רבים העומדים בפני עצמם כהצהרות מתומצתות המשיאות עצות לקורא,‏ אך פסוק זה,‏ שבמשלי כ״ז:‏23‏,‏ מהווה חלק מקובץ פסוקים:‏ ”‏ידוע תדע פני צאנך.‏ שית לבך לעדרים;‏ כי לא לעולם חוסן [‏אוצר]‏,‏ ואם נזר לדור ודור.‏ גלה חציר ונראה דשא,‏ ונאספו עשבות הרים.‏ כבשים ללבוּשך ומחיר שדה עתוּדים.‏ ודֵי חלֵב עיזים ללחמך,‏ ללחם ביתך,‏ וחיים לנערותיך”‏.‏ — משלי כ״ז:‏23–27‏.‏

קטע זה שבהשראת אלהים,‏ משבח אורח־חיים שמאפיינות אותו שקדנות,‏ חריצות,‏ פשטות והכרה בתלותנו ביהוה.‏ הוא עושה כן בתיאור אורח־חייו הכפרי של רועה מבני־ישראל,‏ יתכן שבהשוואה לאורח־החיים הראוותני,‏ המבוסס על הרדיפה אחר עיסקות מסחריות והתעשרות מהירה.‏

‏”‏חוסן”‏,‏ או אוצר,‏ שהושג באמצעות הרפתקאות עיסקיות,‏ והגדולה והכבוד המתלווים אליו,‏ המסומלים כאן ב”‏נזר”‏,‏ יכולים בנקל לחלוף ולהיעלם,‏ כפי שרבים יכולים לאשר.‏ מכאן שניתן לומר רבות בזכות חיי פשטות,‏ בדומה לאלה של רועים קדומים בדאגתם למיקנה.‏ אורח־חיים זה לא היה פשוט במובן של שטחיות,‏ חיים נטולי דאגות.‏ על הרועה הוטל להיות מסור לעדרו,‏ ולדאוג להגנתו.‏ (‏תהלים כ״ג:‏4‏)‏ אם במהלך הטיפול בעדר,‏ מצא הרועה כבש חולה או פצוע,‏ הוא היה מושח אותו בשמן מרפא על־מנת לרפאו.‏ (‏תהלים כ״ג:‏5;‏ יחזקאל ל״ד:‏4;‏ זכריה י״א:‏16‏)‏ על־פי־רוב,‏ הרועה שהעניק תשומת־לב שקדנית לכבשיו,‏ ראה פרי בעמלו — גידול הדרגתי של העדר.‏

לכל רועה חרוץ ומסור היה מקור מהימן לעזרה — יהוה אלהים.‏ כיצד?‏ ובכן,‏ יהוה הוא זה המעניק את עונות השנה ואת מחזורי הטבע אשר בדרך־כלל מביאים לצמיחת עשבים כמאכל לצאן.‏ (‏תהלים קמ״ה:‏16‏)‏ כאשר,‏ בחלוף העונות,‏ היה העשב הירוק קמל באיזורים הנמוכים,‏ ניתן היה למצאו בשפע באיזור מירעה גבוה יותר,‏ שלשם יכול הרועה המסור להוביל את עדרו.‏

הכתוב במשלי כ״ז:‏26,‏ 27 מצביע על אחת התוצאות הנובעות מעמל מסור מעין זה — מזון ולבוש.‏ אמנם,‏ התיאור כאן אינו מבטיח מאכלים אניני־טעם ומעדנים מיותרים,‏ וכן ביגוד המעוצב לפי האופנה האחרונה ומהבדים המשובחים ביותר.‏ אך,‏ אם היה מוכן להשקיע את המאמצים הדרושים,‏ יכול היה הרועה לספק לבני־משפחתו מצאנו חלב (‏ומכך גם גבינה)‏,‏ וכן צמר לטוויית מלבושים שאינם מתבלים על נקלה.‏

לכן העצה,‏ ”‏ידוע תדע פני צאנך”‏,‏ אינה מתייחסת בעיקר למשגיחים רוחניים,‏ אלא לכל משיחי.‏ היא מעלה על נס את הערך שבהסתפקות בצרכי־המחייה הנחוצים,‏ כגון מזון וכסות,‏ המושגים באמצעות עבודה חרוצה ושקדנית,‏ תוך ביטחון שאלהים לעולם לא ינטשנו.‏ (‏תהלים ל״ז:‏25;‏ תסלוניקים ב׳.‏ ג׳:‏8,‏ 12;‏ עברים י״ג:‏5‏)‏ השוואת דברי משלי כ״ז:‏23–27 עם העצות שבלוקס י״ב:‏15–21 ובטימותיוס א׳.‏ ו׳:‏6–11,‏ מדגישה עד כמה עקביות עצות אלהים בנושא זה.‏ אם כן,‏ מן החכמה שכל אחד מאיתנו יעיין שוב בכתוב במשלי כ״ז:‏23–27 וישאל את עצמו,‏ ’‏האם אני לוקח זאת לתשומת־לבי ומיישם עצות אלה בחיי היומ־יום?‏’‏

‏(‏מקור החומר:‏ 1991/‏8/‏1)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 32]‏

‏.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive