השנה שזיעזעה את העולם

‏”‏המלחמה הגדולה של 1914–1918 משתרעת כרצועה של אדמה חרוכה המפרידה את העת ההיא מתקופתנו אנו.‏ במחקה מעל פני־האדמה חיים כה רבים.‏.‏.‏ ,‏ בהרסה אמונות,‏ בשנותה מושגים,‏ ובהותירה פצעים פתוחים של אשליות מנופצות,‏ יצרה פער הן פיזי והן פסיכולוגי בין שני עידנים”‏.‏ — מתוך הספר 1914–1890 The Proud Tower—A Portrait of the World Before the War (‏המגדל המתנשא — דיוקן העולם לפני המלחמה 1890–1914)‏,‏ מאת ברברה טוּכמן.‏

‏”‏זהו כמעט — אך לא לחלוטין — חלק מן ההיסטוריה,‏ משום שאלפי בני־אדם שהיו צעירים בתחילת מאה עשרים רבת־חשיבות זו,‏ עדיין בחיים”‏.‏ — מתוך הספר 1914, מאת לין מק’‏דונלד,‏ שיצא לאור בשנת 1987.‏

מדוע עלינו להתעניין בשנת 1914?‏ ’‏לא העבר אלא העתיד,‏ הוא מה שמעניין אותי’‏,‏ אתה עשוי לומר.‏ לאור הבעיות הפוקדות את העולם,‏ כגון זיהום הסביבה,‏ התמוטטות חיי המשפחה,‏ הגידול המתמיד במעשי־פשע,‏ במחלות נפש ובאבטלה,‏ נראה עתיד האנושות עגום ביותר.‏ ברם,‏ רבים שבחנו את חשיבותה של שנת 1914,‏ מצאו בסיס לתקווה לעתיד טוב יותר.‏

זה שנים רבות,‏ מסבירה חוברת המצפה שבשנת 1914 התנסתה האנושות במה שכתבי־הקודש מכנים ”‏ראשית הצרות”‏.‏ ביטוי זה מהווה חלק מנבואתו המורחבת של ישוע המשיח בנוגע למאורעות שיקדימו את קץ סדר־הדברים המרושע הזה שיצר האדם.‏ — מתי כ״ד:‏7,‏ 8‏.‏

כיום,‏ אחוז קטן בלבד יכול להיזכר במאורעות הדרמטיים שהתרחשו בשנת 1914.‏ האם יעבור דור ישיש זה מן העולם בטרם יציל אלהים את כדור־הארץ מהחורבן המאיים עליו?‏ נבואות כתבי־הקודש משיבות בלאו!‏ ”‏כראותכם את כל אלה”‏,‏ הבטיח ישוע,‏ ”‏דעו כי קרוב הוא בפתח.‏ אמן.‏ אומר אני לכם שלא יעבור הדור הזה עד אשר יהיו כל אלה”‏.‏ — מתי כ״ד:‏33,‏ 34‏.‏

על־מנת להבין מדוע לשנת 1914 היתה משמעות כה רבה,‏ עלינו לבחון את המצב ששרר בעולם עד לאמצע 1914.‏ עד לאותה עת,‏ הפעילו שליטים כגון הצאר ניקולאי מרוסיה,‏ הקיסר וילהלם מגרמניה,‏ והקיסר פרנץ יוזף מאוסטרו־הונגריה,‏ כוח פוליטי רב.‏ כל אחד מהם יכול היה לגייס יותר מארבעה מיליון לוחמים ולשלחם לקרב.‏ אך,‏ קודמיהם חתמו על מה שכונתה ”‏הברית הקדושה”‏,‏ בהצהירם שאלהים הסמיך אותם לשלוט על איזורים שונים של ”‏אומה נוצרית”‏ גדולה אחת.‏

בהתאם לאנציקלופדיה בריטניקה‏,‏ מיסמך זה ”‏השפיע במידה ניכרת על מדיניות האומות באירופה במרוצת המאה ה־19”‏.‏ מלכים אלה הפעילו את המיסמך על־מנת לדכא תנועות דמוקרטיות ולקדם ולהצדיק את המושג ”‏שלטון בחסד עליון”‏.‏ ”‏מוטלת עלינו המלכים הנוצרים חובה קדושה אחת מהשמים”‏,‏ כתב הקיסר וילהלם לצאר ניקולאי,‏ ”‏הלא היא קידום העיקרון של זכות המלכים לשלוט בחסד עליון”‏.‏ האם משמע הדבר שמלכי אירופה היו מעורבים בדרך כלשהי במלכות אלהים?‏ (‏השווה קורינתים א׳.‏ ד׳:‏8‏.‏)‏ ומה בנוגע לכנסיות שתמכו במלכים הללו?‏ האם התיימרותם לייצג את המשיחיות היתה כנה ואמיתית?‏ התשובה לשאלות אלה נעשתה ברורה ביותר בשנים שלאחר 1914.‏

לפתע,‏ בחודש אוגוסט

‏”‏באירופה,‏ שלווה יוצאת־דופן איפיינה את חודשי האביב והקיץ של שנת 1914”‏,‏ כתב המדינאי הבריטי,‏ וינסטון צ׳רצ׳יל.‏ אנשים נטו,‏ בדרך כלל,‏ לראות את העתיד באור חיובי.‏ ”‏העולם של שנת 1914 היה מלא תקווה וביטחון”‏,‏ ציין לואיס סניידר,‏ בספרו World War I (‏מלחמת־העולם הראשונה)‏.‏

אמת,‏ במשך שנים רבות שררה בין גרמניה ובריטניה יריבוּת עמוקה.‏ אולם,‏ כשם שהסביר ההיסטוריון ג.‏ פ.‏ גוּץ’‏ בספרו Under Six Reigns (‏תחת ששה מלכים)‏:‏ ”‏בשנת 1914,‏ מלחמה באירופה נראתה פחות צפויה מאשר ב־1911,‏ ב־1912 או ב־1913.‏.‏.‏ היחסים בין שתי הממשלות היו טובים כפי שלא היו זה שנים רבות”‏.‏ בתואם עם דברי וינסטון צ׳רצ׳יל,‏ שהיה חבר בממשלת בריטניה ב־1914:‏ ”‏אותה עת נראה שגרמניה,‏ כמונו,‏ נחושה היתה בדעתה לשמור על השלום”‏.‏

ברם,‏ עם ההתנקשות בסרייבו בחייו של יורש־העצר של האימפריה האוסטרו־הונגרית,‏ ב־28 ביוני 1914,‏ הופיע באופק ענן אפל.‏ כעבור חודש ימים,‏ הכריז הקיסר פרנץ יוזף מלחמה על סרביה והורה לכוחותיו לפלוש לממלכה זו.‏ בינתיים,‏ בלילה של ה־3 באוגוסט 1914,‏ בפקודת הקיסר וילהלם,‏ פלש לפתע צבא גרמני גדול לשטחי ממלכת בלגיה ומשם פילס דרכו לעבר צרפת.‏ למחרת,‏ הכריזה בריטניה מלחמה על גרמניה.‏ הצאר ניקולאי הורה על גיוס הצבא הרוסי רב־העוצמה למלחמה בגרמניה ובאוסטרו־הונגריה.‏ ”‏הברית הקדושה”‏ לא הצליחה למנוע את מלכי אירופה מלגרור את היבשת למרחץ־דמים של טבח הדדי.‏ ברם,‏ זעזועים גדולים יותר עתידים היו עדיין להתרחש.‏

תסתיים עד חג־המולד‏?‏

העובדה שפרצה מלחמה לא פגעה באופטימיוּת של האנשים.‏ רבים האמינו שהיא תיצור עולם טוב יותר,‏ והמונים התקבצו בכל רחבי אירופה להביע את תמיכתם בה.‏ ”‏ב־1914,‏ איש לא ייחס רצינות רבה לסכנות שכרוכות היו במלחמה,‏ להוציא את אלה שבמישור הצבאי.‏ .‏.‏.‏ איש לא ציפה לשואה חברתית”‏,‏ כתב א.‏ ג׳.‏ פ.‏ טיילור בספרו 1918–1848—The Struggle for Mastery in Europe (‏המאבק על השליטה באירופה,‏ 1848–1918)‏ תחת זאת,‏ רבים ניבאו שתסתיים כעבור מספר חודשים.‏

ברם,‏ זמן רב לפני שתושבי אירופה התכוננו לחגוג את חג־המולד שלהם בדצמבר 1914,‏ נקלעו למעין ’‏מבוי סתום’‏ עקוב־מדם לאורך שורת שוּחות שהשתרעה על־פני למעלה מ־700 ק״מ,‏ מגבולות שוויץ בדרום ועד לחופי בלגיה בצפון.‏ זו היתה ”‏החזית המערבית”‏,‏ כפי שהוזכרה ביומנו של הסופר הגרמני הרברט סולצבך,‏ ביום האחרון של שנת 1914.‏ הוא רשם:‏ ”‏מלחמה נוראה זו נמשכת ונמשכת;‏ בתחילה סברנו שתסתיים בתוך מספר שבועות,‏ אך עתה,‏ סופה אינו נראה באופק”‏.‏ בינתיים,‏ באיזורים אחרים באירופה,‏ השתוללו קרבות עקובי־דם בין כוחות רוסיה,‏ גרמניה,‏ אוסטרו־הונגריה וסרביה.‏ עד מהרה התפשט הסיכסוך מעבר לגבולות אירופה,‏ וקרבות התנהלו בלב ים ובאפריקה,‏ במזרח התיכון,‏ ובאיי האוקיינוס השקט.‏

כעבור ארבע שנים היתה אירופה הרוסה.‏ גרמניה,‏ רוסיה ואוסטרו־הונגריה,‏ איבדו כל אחת מהן בין מיליון לשני מיליון חיילים.‏ רוסיה אפילו איבדה את שילטון הצארים שלה במהפכה הבולשביקית בשנת 1917.‏ איזה זעזוע למלכי אירופה ולכמורה שתמכה בהם!‏ היסטוריונים בני־זמננו עדיין מביעים תדהמה.‏ בספרו Royal Sunset (‏שקיעת הממלכות)‏,‏ שאל גורדון ברוק־שֶפהֶרד:‏ ”‏כיצד אירע שמושלים,‏ שהיו לרוב מקורבים בקירבת־דם או בקשרי־נישואין,‏ ושכולם היו נחושים בדעתם לשמור על מלוכתם,‏ הירשו לעצמם להיות מעורבים ברצח־אחים עקוב־מדם אשר מחה אחדים מהם כליל,‏ ואת הניצולים הותיר בעמדה נחותה?‏”‏

הרפובליקה של צרפת איבדה גם היא מיליון חיילים,‏ והאימפריה הבריטית ששלטונה המלוכני נחלש עוד לפני המלחמה,‏ שכלה יותר מ־000,‏900.‏ בסך הכל,‏ נהרגו יותר מ־9 מיליון חיילים,‏ ונפצעו 21 מיליון נוספים.‏ באשר לקרבנות אזרחיים,‏ ציינה האנציקלופדיה מטעם ספרות העולם‏:‏ ”‏איש אינו יודע כמה אזרחים מתו כתוצאה ממגֵפות,‏ רעב ותופעות־לוואי אחרות של המלחמה.‏ היסטוריונים אחדים סבורים שמספר האבֵדות בקרב האזרחים דמה לזה של החיילים”‏.‏ ברחבי העולם,‏ קיפדה מגֵפת השפעת הספרדית,‏ שהשתוללה בשנת 1918,‏ את חייהם של 000,‏000,‏21 אנשים נוספים.‏

שינוי קיצוני

העולם לא שב לקדמותו לאחר מה שנקרא ”‏המלחמה הגדולה”‏.‏ מאחר שכנסיות הנצרות נטלו בה חלק כה פעיל ונלהב,‏ התפכחו ניצולים רבים מאשליותיהם ונטשו את הדת לטובת האתיאיזם.‏ אחרים פנו לרדיפת קניינים ותענוגות.‏ לדברי פרופסור מודריס אקשטיינס,‏ בספרו Rites of Spring (‏טקסי אביב)‏,‏ שנות ה־1920 ”‏הצטיינו בגל גואה ומפתיע בממדיו של נהנתנוּת ואהבה־עצמית”‏.‏

‏”‏המלחמה”‏,‏ הסביר פרופסור אקשטיינס,‏ ”‏תקפה את מידות המוסר”‏.‏ בשני צידי המתרס,‏ לימדו מנהיגי דת,‏ צבא ופוליטיקה שיש להתייחס לטבח ההמוני באור חיובי.‏ זו היתה,‏ מודה אקשטיינס,‏ ”‏התקפה גסה על מערכת ערכים שהתיימרה להיות מעוגנת במוסר היהודי־נוצרי”‏.‏ ”‏בחזית המערבית”‏,‏ הוסיף,‏ ”‏בתי־בושת הפכו לתופעה שכיחה בבסיסים הצבאיים.‏.‏.‏ גם בחזית הביתית המוסריות ’‏פשטה את מחוכה ואת חגורתה’‏.‏ הזנות התפשטה במידה מדהימה”‏.‏

אכן,‏ שנת 1914 שינתה את פני־הדברים במידה ניכרת.‏ היא לא יצרה עולם טוב יותר,‏ ולא היתה ”‏המלחמה שנועדה לשים קץ לכל המלחמות”‏,‏ כפי שקיוו רבים.‏ תחת זאת,‏ כשם שההיסטוריונית ברברה טוּכמן ציינה:‏ ”‏האשליות והתקוות הוורודות שהיו מציאותיות לפני 1914,‏ נמוגו ושקעו בים של אכזבות ותיסכולים”‏.‏

ברם,‏ אחדים שהיו עדים לאסון שפקד את העולם ב־1914 לא הזדעזעו מהמאורעות של אותה שנה.‏ למעשה,‏ בטרם פרצה המלחמה,‏ הם כבר ציפו ל”‏ימים נוראים”‏.‏ מי היו הם?‏ ומה ידעו הם שאחרים לא ידעו?‏

‏[‏תיבה בעמוד 4]‏

אופטימיוּת בבריטניה ב־1914

”‏זה קרוב למאה שנה,‏ לא הופיע אף אויב בימים הסובבים את אִיינו.‏ .‏.‏.‏ בקושי יכולנו אפילו לדמיין לעצמנו את האפשרות שאי־מי יאיים על חופינו השלווים.‏ .‏.‏.‏ מעולם לא נראתה לונדון עליזה ומשגשגת יותר.‏ מעולם לא היו דברים כה רבים שכדאי היה לעשותם,‏ לראותם ולשמעם.‏ לא הקשישים ולא הצעירים חשדו אף לרגע שאותן התפתחויות שחזו על בשרם,‏ במרוצת תקופה מיוחדת־במינה זו של 1914,‏ ציינו,‏ בעצם,‏ את קיצו של עידן”‏.‏ — Before the Lamps Went Out (‏בטרם כבו המנורות)‏,‏ מאת ג׳פרי מרקוס.‏