המכבד אתה את האחרים בייעצך להם?
מה טוב ומה מועיל לקבל עצה הניתנת בכבוד! ”עצה מתוך טוב־לב, התחשבות ודאגה, מניבה יחסים טובים”, אומר אדוארד. ”כאשר אתה חש כי נותן העצה מוקיר ומכבד אותך בהיותו נכון להקשיב לגרסתך, הדבר מקל עליך מאוד לקבל את עצתו”, טוען וורן. ”כאשר משיא העצה מתייחס אליי בכבוד, אני מרגיש חופשי לפנות אליו ולשאול בעצתו”, מעיר נורמן.
כבוד — זכותו הטבעית של האדם
עצה לבבית, ידידותית ואוהבת היא אכן ברוכה. מועיל הוא לייעץ לאחרים כפי שהיית חפץ שייעצו לך (מתי ז׳:12). יועץ טוב מקדיש את הזמן הנחוץ להאזין למקבל העצה ומבקש להבינו — את חשיבתו, את עמדתו ואת רגשותיו — במקום למתוח עליו ביקורת ולגנותו (משלי י״ח:13).
היועצים כיום, לרבות זקני־הקהילה המשיחיים, צריכים להיות ערים לגלות כבוד כלפי האחרים בעת מתן העצה. מדוע? מהסיבה הפשוטה שהנטייה הרווחת בחברה היא לזלזל בכבוד האחרים. הדבר מידבק. תדירות, אלה שאנו מצפים מהם שינהגו בנו כבוד אינם עושים כן, בין אם הם בעלי מקצוע, מנהיגי־דת ובין אם אחרים. לדוגמה, פיטורין ממקום העבודה עלולים להיות מכאיבים ומלחיצים עבור העובד והמעביד כאחד. הדבר פוגע בביטחון־העצמי, בעיקר אם העובד מפוטר תוך רמיסת כבודו. על המנהלים במקרה זה ללמוד כיצד להעביר את ”המסר הקשה כך שיהא ברור, חד ומקצועי ושישמור על כבוד הפרט”, מדווח העיתון ונקובר סאן. אכן, כל בני־האדם ראויים ליחס כבוד.
העצרת הכללית של האומות המאוחדות מצהירה: ”כל בני־אדם נולדים בני־חורין ושווים בזכויותיהם ובכבודם. הם חוננו בתבונה ובמצפון, ומצווים לנהוג איש ברעהו ברוח אחווה”. בשל הזלזול בכבוד האדם, היה זה מוצדק מצד הצהרת היסוד של האומות המאוחדות והמבוא להצהרה האוניברסלית בדבר זכויות־האדם להכיר בסגולה זו. הם מאשרים את ”האמונה... בזכויות היסוד של האדם, בכבודו ובערכו של כל אנוש”.
יהוה ברא את האדם כשטבוע בו כבוד
יהוה הוא אל של כבוד. דברו שנכתב בהשראה מצהיר, ”הוד והדר לפניו”, וכן ’הודו על השמים’ (דברי־הימים א׳. ט״ז:27; תהלים ח׳:2).
כאל רב־הדר וכריבון היקום, הוא מתייחס בכבוד לכל בריאתו, השמימית והארצית. בולט בין אלה שזכו לכבוד הוא בנו המפואר והשולט, המלך ישוע המשיח. ”הוד והדר תְּשַׁוֶּה עליו”, כתב דוד בלשון נבואית (תהלים כ״א:6; דניאל ז׳:14).
למרבה הצער, במהלך ההיסטוריה זכות יסוד זו של האדם נרמסה עד עפר. מלאך רב־און, אשר במעשיו הפך לשטן, קרא תיגר על זכותה החוקית, על היותה ראויה להתקיים ועל צידקתה של ריבונות אלהים. בעשותו כן זלזל ביהוה וחילל את שמו רב־ההוד בערערו על זכותו לשלוט. הוא יִיחס לעצמו כבוד מופרז. בדומה לשטן, שליטי־אנוש רבי־עוצמה, כגון נבוכדנאצר שחי בתקופת המקרא, התפארו ב’כוחם ובתפארתם’. הם גרעו מכבוד יהוה, בהוסיפם כבוד מופרז לעצמם (דניאל ד׳:27). שלטונו המדכא של השטן, הכפוי על עולם האנושות, פגע וממשיך לפגוע בכבוד האדם.
האם זלזלו אי־פעם בכבודך? כאשר קיבלת עצה, האם גרמו לך לחוש אשמה, בושה, חרפה או השפלה מוגזמות? ”לא חשתי מצידם דאגה, חמלה וכבוד. הם גרמו לי להרגיש חסר־ערך”, טען אנדריי והוסיף: ”הדבר הוביל לתחושת תסכול וחרדה, אפילו לדיכאון”. ”קשה לקבל עצה ממישהו שאתה חש שאינו ממש מעוניין בטובתך”, אמרה לאורה.
מסיבה זו, כתבי־הקודש מדריכים את המשגיחים המשיחיים להתייחס לעדר אלהים בהוקרה ובכבוד (פטרוס א׳. ה׳:2, 3). אם מתעוררים מצבים שבהם נדרש ומועיל לייעץ לאחרים, כיצד תוכל להגן על עצמך מפני אורח־חשיבתם ומעשיהם של אנשי העולם, המזלזלים בלא היסוס בכבוד האחרים? מה יסייע בידך לשמור על כבודם של אחיך המשיחיים וכן על כבודך שלך? (משלי כ״ז:6; גלטים ו׳:1).
עקרונות השומרים על כבוד
דבר־אלהים אינו מחריש בנושא זה. יועץ מיומן ישים את מבטחו המלא בעצתו של דבר־אלהים, במקום לבקש את חוכמת העולם. כתבי־הקודש מכילים עצות יקרות־ערך. כאשר נוהגים לפיהן, הן מוקירות הן את משיא העצה והן את מקבלה. לפיכך, הדרכת פאולוס למשגיח המשיחי טימותיאוס היתה: ”אל תגער בזקן, כי אם הפצר בו כבן הפונה לאביו. פנה אל הצעירים כאל אחים, אל הזקנות כאל אמהות, ואל הצעירות כאל אחיות — במלוא הטוהר” (טימותיאוס א׳. ה׳:1, 2). מה רבים הם הצער, הרגשות הפגועים והמבוכה, שניתן לחסוך עקב דבקות בערכים אלה!
שים־לב כי המפתח לייעוץ מוצלח, טמון בכבוד הראוי הניתן לאדם האחר ובזכותו לקבל יחס של הוקרה ודאגה. על זקני־קהילה משיחיים, לרבות משגיחים נודדים, להשתדל לפעול בתואם עם עצה זו. עליהם לבקש לדעת מהי הסיבה שהאדם הזקוק לתיקון, חושב ופועל בדרך זו. עליהם לרצות לשמוע את השקפתו, ולעשות כל מאמץ למנוע ביזוי, חרפה והשפלה של זה שהם מנסים לעזור לו.
כזקן־קהילה, גרום לאחיך להבין שאתה דואג לו ומעוניין לסייע לו בבעיותיו. כך נוהג רופא טוב בבואך להיבדק במרפאתו. המחשבה להסיר את בגדיך בחדר מנוכר ומעוקר, עשויה להותיר אותך נבוך ומושפל. מה מעריך אתה רופא המגלה רגישות לכבודך העצמי בהציעו לך חלוק כשהוא עורך את הבדיקה הדרושה על־מנת לאבחן את הגורם למחלתך! בדומה לכך, יועץ משיחי המוקיר כראוי את הפרט, הינו אדיב ותקיף מחד ומעניק כבוד למקבל העצה מאידך (ההתגלות ב׳:13, 14, 19, 20). לעומת זאת, עצה שהיא קשה, קרה וחסרת־רגש דומה לפשיטת הבגדים באופן הגורם לך לחוש מבויש, מושפל, כשכבודך נרמס.
מדריכי בית־הספר לשירות התיאוקרטי נזהרים במיוחד שלא לייעץ בחוסר כבוד. כאשר הם משיאים עצה לקשישים, הם משקפים אותה אהבה שהיו מגלים כלפי הוריהם הביולוגיים. הם מתחשבים, ידידותיים ומקרינים חמימות. רגישות מעין זו הכרחית. היא מטפחת את האווירה המתאימה לנתינת העצות ולקבלתן בצורה הולמת.
זקנים, זיכרו כי עצה מעשית הינה מרוממת, מעודדת, בונה וחיובית. אפסים ד׳:29 מצהיר: ”אל יצא מפיכם כל דבר ניבול, אלא דבר שהוא טוב בעיתו ויש בו כדי לבנות, למען ישפיע נועם על השומעים”.
אין כל צורך להשתמש במילים בוטות, בטון קשוח או בטיעונים נוקשים. אדרבה, הכבוד לאדם השני והרצון לא לפגוע בהערכתו העצמית ובכבודו, מעודדים אותנו להציג את הדברים באור חיובי ובאופן בונה. הקדם לכל הערה דברי שבח כנים ואמיתיים על סגולותיו או על תכונותיו הטובות, במקום להדגיש דעות שתגרומנה לו לחוש מתוסכל וחסר־ערך. אם אתה משרת כזקן־קהילה, השתמש ”בסמכות [שלך] ... לבנות ולא להרוס” (קורינתים ב׳. י׳:8).
אכן, על כל עצה מפי המשגיחים המשיחיים להעניק עידוד נחוץ, להשפיע נועם. אל לה לייאש או ’לאיים’ (קורינתים ב׳. י׳:9). גם אדם שביצע חטא חמור זכאי למידת־מה של ערך־עצמי וכבוד. על העצה להיות מאוזנת במילות תוכחה אדיבות אך תקיפות, אשר תנענה אותו להתחרט (תהלים מ״ד:16; קורינתים א׳. ט״ו:34).
מן הראוי לציין כי תורת אלהים שניתנה לישראל המחישה אותם עקרונות. היא התירה מתן תוכחה ואף משמעת גופנית, ובו־זמנית שמרה על זכות הפרט למידה של כבוד אישי. הותרה הכאה ”כדי רשעתו במספר”, אולם אסור היה להפריז בה. נקבע גבול למספר המלקות שניתן היה להכות רשע כדי שלא יהיה ל”נִקלה” (דברים כ״ה:2, 3).
דאגה לרגשות החוטאים המגלים חרטה, אפיינה את ישוע. עליו ניבא ישעיהו: ”קנה רצוץ לא ישבור, ופשתה כהה לא יכבנה. לאמת יוציא משפט” (ישעיהו מ״ב:3; מתי י״ב:17, 20; לוקס ז׳:37, 38, 44–50).
דברי ישוע בדרשת־ההר, שמים דגש נוסף על הצורך בגילוי הזדהות: ”לכן כל מה שתרצו שיעשו לכם בני־האדם, כן גם אתם עשו להם” (מתי ז׳:12). עיקרון זה כה מרכזי בטיפוח יחסים טובים, עד כי נהוג לכנותו ’כלל־הזהב’. כזקן־קהילה משיחי, כיצד יכול לעזור לך הדבר להתייחס לאחרים בטוב־לב ובכבוד בשעה שאתה מייעץ להם?
זכור שגם אתה שוגה. כשם שהעיר יעקב, ”כולנו מרבים להיכשל” (יעקב ג׳:2). בזוכרך זאת, הדבר יסייע לך למתן את הערותיך ולשלוט ברגשותיך, כשמתעורר הצורך לדבר עם אחרים בנוגע לחולשותיהם. זהה את הדברים שאליהם הם רגישים. הדבר יעזור לך להימנע מביקורת מופרזת, ומשימת דגש יתר על טעויות או על ליקויים קטנים. ישוע הדגיש זאת באומרו: ”אל תשפטו למען לא תישפטו, כי במשפט אשר אתם שופטים תישפטו ובמידה אשר אתם מודדים ימדד לכם” (מתי ז׳:1, 2).
כבד את הזולת — התנגד לשטן
מטרת תכסיסיו של השטן היא לרמוס את כבודך, לגרום לך לחוש מושפל, חסר־ערך ומיואש. שים־לב כיצד השתמש הוא בבני־אנוש כבאמצעי לעורר רגשות שליליים באיוב הנאמן. אליפז הצבוע טען: ”הן בעבדיו [יהוה] לא יאמין, ובמלאכיו ישים תָּהֳלָה [דופי]. אף שוכני בתי־חֹמֶר [בני־האדם החוטאים] אשר בעפר יסודם! ידכאום לפני עש” (איוב ד׳:18, 19). אם כן, לדבריו, בעיני אלהים איוב לא היה שווה יותר מעש. אכן, עצותיהם של אליפז וחבריו לא זו בלבד שלא היו בונות, אלא אף השכיחו מאיוב את זכרונותיו מימים טובים יותר. לדידם, נאמנותו בעבר, הדרכת משפחתו, יחסיו עם אלהים ומתנות החסד שלו, היו לשווא.
בדומה לכך כיום, חוטאים המגלים חרטה חשופים במיוחד לרגשות מעין אלה, וקיימת סכנה ש’יתמוטטו מרוב צער’. על זקני־קהילה ’להוכיח להם את אהבתם’ כשהם מייעצים להם, באפשרם להם לשמור על כבודם במידת־מה (קורינתים ב׳. ב׳:7, 8). ”יחס של חוסר כבוד מקשה על האדם לקבל עצה”, מודה וויליאם. חיוני שתחזק בהם את האמונה, שהם יקרים בעיני אלהים. הזכר להם ש’אלהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פעליהם ואת האהבה שהראו למען שמו’ במהלך שנות שירותם הנאמן בעבר (עברים ו׳:10).
אילו גורמים נוספים עשויים לסייע לך לכבד את האחרים בעת מתן עצות? הכר בכך שכל בני־האדם זכאים באופן טבעי לכבוד, היות שנבראו בצלם אלהים. יהוה אלהים וישוע המשיח מוקירים אותם; שני האמצעים, קורבן־הכופר ותחיית־המתים, מאשרים עובדה זו. יהוה אף מעניק כבוד רב יותר למשיחיים, בכך ש’מינה אותם לשירותו’, בהשתמשו בהם להפציר בדור מרושע להתרצות לאלהים (טימותיאוס א׳. א׳:12).
זקני־קהילה, זיכרו שרובם המכריע של אחיכם המשיחיים הינם הגרעין העתידי של החברה האנושית החדשה בעולם המטוהר. כאנשים יקרי־ערך אלה, הם ראויים לכבוד. בייעצכם, זיכרו כיצד הן יהוה והן ישוע מגלים התחשבות כלפיהם, והמשיכו למלא את חלקכם על־מנת לסייע לאחיכם לשמור על כבודם ועל הערכתם העצמית, כדי שיוכלו להתמודד עם אתגרי השטן (פטרוס ב׳. ג׳:13; השווה פטרוס א׳. ג׳:7).
(מקור המאמר: 1994/2/1)
[תיבה בעמוד 32]
עצה הניתנת תוך כבוד
(א) אמור דברי שבח כנים ואמיתיים (ההתגלות ב׳:2, 3)
(ב) הייה מאזין טוב. זהה בבירור ובטוב־לב את הבעיה ואת הסיבה לעצה (שמואל ב׳. י״ב:1–14; משלי י״ח:13; ההתגלות ב׳:4)
(ג) בסס את עצתך על כתבי־הקודש. הייה חיובי, הגיוני ומעודד, וגלה הזדהות. אל תפגע בכבודו של מקבל העצה או בערכו־העצמי (טימותיאוס ב׳. ג׳:16; טיטוס ג׳:2; ההתגלות ב׳:5, 6)
(ד) חזק את בטחונו של מקבל העצה כי יזכה לברכות אם ישית לבו לעצה ויישמה (עברים י״ב:7, 11; ההתגלות ב׳:7)
[תמונה בעמוד 31]
על זקני־הקהילה המשיחיים לכבד את האחרים בייעצם להם