שאלות של קוראים
בזמנים אלה הקשים מבחינה כלכלית, יותר ויותר עצמאים וחברות מכריזים על פשיטת־רגל. האם לפי כתבי־הקודש יאה למשיחי להכריז על פשיטת־רגל?
התשובה לשאלה זו מדגימה היטב כיצד דבר־אלהים מעניק לנו הדרכה מעשית בנושאים שהם בהחלט עכשוויים. במדינות רבות, ישנם חוקים המפקחים על פשיטות־רגל. החוקים משתנים ממדינה למדינה, ואין זה מתפקידה של הקהילה המשיחית להגיש ייעוץ משפטי בעניין. אולם, הבה נסקור את האמצעי החוקי של פשיטת־רגל.
אחת הסיבות שממשלות מתירות לעצמאים ולעסקים להכריז על פשיטת־רגל היא שהדבר מעניק במידת־מה הגנה לנושים מפני אנשים או עסקים שלווים כספים או חייבים, אך אינם פורעים את חובותיהם. הנושים עשויים להסיק שהמפלט היחידי עבורם הוא לפנות לבית־המשפט כדי שיכריז על החייב כפושט־רגל, כך שניתן יהיה לחלק את נכסיו כתשלום חלקי של החוב.
פשיטת־הרגל גם משמשת כגלגל־הצלה עבור חייבים שבאמת אין לאל־ידם לשלם את חובותיהם. יתכן כי החייב יורשה להכריז על פשיטת־רגל וכתוצאה מכך, יוכלו נושיו לקחת חלק מנכסיו. ברם, אפשר שהחוק יתיר לו להחזיק בביתו או במספר מועט של נכסים ולהמשיך בחייו, חופשי מאיום ממושך של הפסדים או עיקול נכסים מצד נושיו לשעבר.
אם כן, ברור כי חוקים אלו נועדו להעניק הגנה מסוימת לשני הצדדים המעורבים בהשקעות או בעסקאות. אולם, הבה נראה איזו עצה מועילה מעניק המקרא.
יקשה על אדם לקרוא את המקרא מראשיתו ועד סופו מבלי להבחין שאין הוא מעודד לשקוע בחובות. אנו מוצאים אזהרה מעין זו במשלי כ״ב:7: ”עשיר ברשים ימשול, ועבד לווה לאיש מלווה”.
כמו־כן, זכור את משל ישוע שבמתי י״ח:23–34, על העבד שהיה בעל חוב כבד. ”ציווה אדוניו למכור אותו ואת אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו”, אולם לאחר מכן התרכך אדוניו, המלך, וחס עליו. כשמאוחר יותר נתברר כי העבד חסר־רחמים, ציווה המלך ’למסור אותו לנוגשים עד אשר ישלם את החוב כולו’. ללא ספק, הדרך המומלצת והטובה ביותר היא להימנע מללוות כסף.
משרתי־אלהים בישראל הקדומה עסקו במקח־וממכר, ולעתים קרה שהלוו ולוו. מה הורה להם יהוה? אם מישהו חפץ היה ללוות כסף במטרה לפתוח עסק או להרחיב את עסקיו, היה זה חוקי ומקובל מצד העברי לדרוש נשך. אולם, אלהים הפציר בעמו לא לגלות אנוכיות כשהלוו לאחד מבני־ישראל הנזקקים; אסור היה להם להרוויח ממצוקתו של אחר על־ידי גביית ריבית (שמות כ״ב:24). דברים ט״ו:7, 8 מציין: ”כי יהיה בך אביון מאחד אחיך..., פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו”.
טוב־לב והתחשבות דומים השתקפו בחוקים שקבעו כי אל לנושים לעקל לחייב את צורכי־מחייתו, כגון אבן־הרחיים המשפחתית או מלבושו ששמר על חום גופו בלילה (דברים כ״ד:6, 10–13; יחזקאל י״ח:5–9).
כמובן, לא כל היהודים קיבלו ויישמו את רוחם של חוקים אלה ששיקפו אהבה, שמאת שופטם ומחוקקם הנעלה (ישעיהו ל״ג:22). כמה יהודים חמדנים נהגו באחיהם בקשיחות־לב רבה. גם כיום ישנם נושים העלולים להיות קשוחים וחסרי התחשבות אפילו כלפי משיחי כן שלעת עתה אינו מסוגל לפרוע את חובו, עקב מקרים לא צפויים (קהלת ט׳:11). בגלל לחצם התובעני וחוסר־גמישותם, עלולים הנושים מהעולם להכניס בעל־חוב מעין זה למצב שבו הוא חש כי עליו להתגונן. כיצד? במקרים אחדים כל שלאל ידם של חייבים לעשות הוא לנקוט בצעד החוקי של פשיטת־רגל. לכן, משיחי שלא נהג בחמדנות או ברשלנות באשר לחובותיו יכול לחפש מוצא בהגישו בקשה לפשיטת־רגל.
אף־על־פי־כן, עלינו להיות מודעים לצידו השני של המטבע. המשיחי עלול להיקלע לחובות, משום שפשוט לא גילה שליטה־עצמית במה שרכש ובכספים שהוציא או מכיון שלא היטיב לצפות את העתיד בהחלטותיו העסקיות. האם עליו להיות אדיש לחוב ולחפש במהרה הקלה באמצעות הכרזת פשיטת־רגל, ובכך לפגוע באחרים עקב שיקול־דעת מוטעה? המקרא אינו תומך בחוסר־אחריות מעין זה בעניינים כספיים. הוא מפציר במשרת אלהים שמלתו כן, תהא כן (מתי ה׳:37). כמו־כן, זכור את דברי ישוע בדבר חישוב ההוצאות בטרם מתחילים לבנות מגדל (לוקס י״ד:28–30). בתואם עם כך, על המשיחי לשקול בזהירות תוצאות אפשריות לא רצויות לפני שיטול על עצמו חוב כספי. מהרגע שהתחייב, עליו להכיר באחריותו לשלם ליחידים ולחברות שלהם הוא חייב. אם רבים מבחינים שהמשיחי חסר־אחריות או שאינו ראוי לאמון, הוא עלול להכפיש את השם הטוב שכה עמל להשיגו, וכך לאבד את העדות הטובה עליו מפי אלה שבחוץ (טימותיאוס א׳. ג׳:2, 7).
זכור את הנאמר בתהלים ט״ו:4 על טיבו של האדם שבו יהוה חפץ: ”נשבע להרע ולא ימיר”. אכן, אלהים מצפה מהמשיחיים לנהוג בנושיהם כפי שהיו חפצים שינהגו בם (מתי ז׳:12).
אם כן, לסיכום, המקרא אינו שולל את האפשרות שבמצב קיצוני עשוי המשיחי לנצל את ההגנה שמציעים חוקי הממשלה בנושא פשיטת־רגל. אולם, על המשיחיים להיות יוצאי־דופן בכל הקשור ליושר ואמינות. לפיכך, עליהם להוות דוגמה ברצונם העז לעמוד בהתחייבויותיהם הכספיות.
(מקור המאמר: 1994/9/15)