החזק בביטחונך ללא הרף, עד הסוף
דמיין לך מטוס קטן שבשעת טיסה נקלע לתנאי מזג־אוויר קשים. הטייס אינו מצליח להבחין בציוני הדרך. עננים כבדים אופפים אותו. אין הוא מסוגל לראות את אשר מעבר לשמשה הקדמית, אך הוא בטוח שיצליח להשלים את מסעו בשלום. מהי הסיבה לביטחון זה?
ברשותו מכשירי־טיסה מדוייקים המאפשרים לו לטוס דרך העננים ולנחות בחשיכה. לאורך מסלולו, בייחוד בקרבת שדה־התעופה, משואות (אורות הכוונה) מכוונות אותו אלקטרונית, ויש לו קשר אלחוט עם פקחי־אוויר הנמצאים על הקרקע.
בדרך דומה, אנו יכולים לצפות לעתיד מתוך ביטחון, אף שתנאי העולם הולכים וקודרים מדי יום. ייתכן שמסענו דרך סדר־דברים מרושע זה ארוך מן הצפוי, אך נוכל להיות סמוכים ובטוחים שאנו נמצאים בדרך הנכונה ועומדים בלוח־הזמנים. מניין לנו הביטחון הרב בכך? ביטחוננו נובע מההדרכה שלרשותנו, המאפשרת לנו להבחין בדברים הסמויים מן העין האנושית.
דבר־אלוהים הוא ’נר לרגלנו’, הוא גם ’נאמן, מחכים פתי’ (תהלים י״ט:8; קי״ט:105). כמשואות המראות לטייס את מסלול הטיסה, המקרא מתווה בדייקנות את המאורעות שיתרחשו בעתיד, ונותן לנו הדרכות ברורות כדי להבטיחנו שנגיע בשלום ליעדנו. אולם, על־מנת להפיק תועלת מהדרכת אלוהים, עלינו לבטוח בו.
באיגרתו אל העברים, הפציר פאולוס במשיחיים מרקע יהודי ’להחזיק ללא הרף, עד הסוף, בביטחון אשר התחילו בו’ (עברים ג׳:14). הביטחון עלול להתערער אם איננו מחזיקים בו ”ללא הרף”. לכן מתעוררת השאלה, כיצד נוכל להמשיך לבטוח ביהוה ללא הרף, עד הסוף?
גלה אמונה
לפני שטייס יוכל לטוס מבלי להביט, ולהסתמך לחלוטין על המכשירים ועל בקרת הקרקע, נדרשות הכשרה מתאימה ושעות־טיסה רבות. בדומה לכך, משיחי צריך להתמיד לגלות אמונה כדי להחזיק בביטחונו בהדרכת יהוה, במיוחד כאשר מתעוררות נסיבות קשות. השליח פאולוס כתב: ”אבל יש לנו אותה רוח של אמונה, ככתוב ’האמנתי כי אדבר’, ואומנם אנחנו מאמינים ולכן גם מדברים” (קורינתים ב׳. ד׳:13). לפיכך, כאשר אנו מדברים על הבשורה הטובה של אלוהים, אנו מאמינים בפועל ומחזקים את אמונתנו.
מגדלנה, ששהתה ארבע שנים במחנה ריכוז במרוצת מלחמת־העולם השנייה, מסבירה את ערכה של פעילות ההטפה: ”אמי לימדה אותי שכדי לשמור על אמונה עזה, חיוני שנגלה התעניינות בטובתו הרוחנית של הזולת. אני זוכרת מקרה אחד המדגים כיצד הרגשנו. לאחר שאמי ואני שוחררנו ממחנה הריכוז רַוֶנסבְּרִיק, הגענו לביתנו ביום שישי. כעבור יומיים, ביום ראשון, הצטרפנו לאחים בפעילות ההטפה מבית לבית. אני מאמינה מאוד שאם נתמקד בעזרה לזולת לסמוך על הבטחות יהוה, אותן הבטחות תהפוכנה לממשיות יותר עבורנו”. (השווה מעשי־השליחים ה׳:42.)
ההתמדה לבטוח ללא הרף, עד הסוף, דורשת פעילות רוחנית בתחומים אחרים. לימוד אישי מהווה תרגול מצוין ומחזק אמונה. אם נחקה את אנשי בֵּרֵאָה ובחריצות נבחן יום יום את הכתובים, יעזור לנו הדבר ’לעמוד בביטחון התקווה עד הסוף’ (עברים ו׳:11; מעשי־השליחים י״ז:11). אמת, לימוד אישי דורש זמן ונחישות דעת. ייתכן שמשום כך פאולוס הזהיר את העברים מן הסכנה להפוך ”לנרפים”, היינו עצלים, בנושאים אלה (עברים ו׳:12).
גישה עצלה עלולה להניב תוצאות איומות בתחומים רבים של החיים. שלמה ציין ש”בשפלות ידיים ידלוף בית” (קהלת י׳:18). במוקדם או במאוחר, גשם יתחיל לדלוף מגג שלא תוקן. אם אנו נרפים מבחינה רוחנית ואיננו שומרים על אמונתנו, ספקות עלולים לחדור ללבנו. מאידך, לימוד קבוע של דבר־אלוהים והרהור בו יטפחו את אמונתנו ויגנו עליה (תהלים א׳:2, 3).
טיפוח ביטחון באמצעות ניסיון
כמובן, טייס לומד מניסיונו ומהלימוד על מהימנותם של מכשיריו. בדומה לכך, ביטחוננו ביהוה גדל בראותנו עדויות לדאגתו האוהבת בחיינו האישיים. יהושע חווה זאת, והזכיר לאחיו בני־ישראל: ”וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם, הכל באו לכם. לא נפל ממנו דבר אחד” (יהושע כ״ג:14).
ג׳וזפינה, אחות נשואה מהפיליפינים, למדה לקח זה. היא מסבירה כיצד ניראו חייה לפני שהכירה את האמת: ”בעלי נהג להפריז בשתייה, וכשהשתכר התרגז והיכה אותי. נישואינו האומללים השפיעו גם על בננו. בעלי ואני עבדנו והרווחנו יפה, אך כמעט כל שכרנו בוזבז בהימורים. היו לבעלי ידידים רבים, אך רובם רצו בחברתו כדי שישלם על המשקאות, ואחדים אפילו ניסו לגרום לו להשתכר רק כדי להשתעשע על חשבונו.
”המצב השתנה כאשר למדנו להכיר את יהוה וכאשר עצתו נגעה ללבנו. בעלי חדל לשתות, הפסקנו להמר ויש לנו ידידים אמיתיים שאוהבים אותנו ועוזרים לנו. חיי־הנישואין שלנו מאושרים, ובננו גדל והופך לעלם־חמד. אנו עובדים פחות שעות, אך יש לנו יותר כסף. אנו לְמודי ניסיון שיהוה הוא כמו אב אוהב, שתמיד מוביל אותנו בכיוון הנכון”.
בעקבות ההוראות האלחוטיות או ההתבוננות במכשירים, טייסים מבינים לעתים שעליהם לשנות את מסלולם. אפשר שבדומה לכך נצטרך לשנות כיוון על־פי תורת יהוה. ”ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור: ’זה הדרך. לכו בו’. כי תאמינו וכי תשמאילו” (ישעיהו ל׳:21). באמצעות דברו וארגונו, אנו זוכים לעצה המזהירה אותנו מפני סכנות רוחניות. אחת הסכנות הללו נוגעת להתרועעות.
התרועעות עלולה להסיטנו מן המסלול
מטוס קטן יכול בנקל לסטות מן המסלול, אם לא יוכנסו במסלולו השינויים הנחוצים. בדומה לכך, השפעות חיצוניות הולמות ללא הרף במשיחיים כיום. אנו חיים בעולם המונהג על־פי מחשבות הבשר, שבו רבים לועגים לערכים רוחניים, ומייחסים חשיבות רבה יותר לכסף ולהנאה. פאולוס הזהיר את טימותיאוס שבאחרית הימים יהיו זמנים ”קשים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). נוער המשתוקק להיות מקובל ופופולרי הוא מטרה פגיעה במיוחד לחברה רעה (טימותיאוס ב׳. ב׳:22).
אמנדה בת ה־17 מסבירה: ”במשך זמן־מה, בני־כיתתי החלישו במידה מסוימת את אמונתי. הם נהגו לומר שהדת שלי מגבילה ולא סבירה, והדבר החל לרפות את ידיי. אולם הוריי עזרו לי להבין שההנחיות המשיחיות נועדו להגן ולא להגביל. כעת אני מבינה שעקרונות אלה עוזרים לי לנהל חיים שבהם סיפוק רב מזה של בני־כיתתי לשעבר. למדתי לבטוח באלה שבאמת דואגים לי — הוריי ויהוה — ואני נהנית מן השירות החלוצי”.
יהא גילנו אשר יהא, אנו ניתקל באנשים שיעירו הערות המזלזלות באמונתנו. ייתכן שהם ייראו לנו מתוחכמים, אך בעיני אלוהים אין הם רוחניים אלא בעלי נפש חומרית (קורינתים א׳. ב׳:14). קבוצה רבת־השפעה בקורינתוס של ימי פאולוס היתה של הדוגלים בסקפטיציזם [ספקנות] הבקיאים בהלכות העולם. סביר להניח שתורתם של פילוסופים אלה גרמה למשיחיים קורינתים אחדים לאבד את אמונתם בתקוות התחייה (קורינתים א׳. ט״ו:12). ”אל תיטעו”, הזהיר השליח פאולוס. ”חברת אנשים רעים תשחית מידות טובות” (קורינתים א׳. ט״ו:33).
מאידך, חברה טובה מחזקת אותנו מבחינה רוחנית. בקרב הקהילה המשיחית, יש לנו הזדמנות להתרועע עם אנשים המנהלים חיי אמונה. נורמן, אח שלמד את האמת ב־1939, עדיין מהווה מקור עידוד רב לכל. מה שמר על חדות הראייה הרוחנית שלו? ”אסיפות וידידות הדוקה עם אחים נאמנים חיוניות”, הוא משיב. ”התרועעות מסוג זה עזרה לי לראות בבירור את ההבדלים בין ארגון אלוהים ובין ארגון השטן”.
מדוחי העושר
בריאן, טייס מנוסה, מסביר ש”לעתים טייס מתקשה להאמין למכשירי־הטיסה שלו — פשוט מפני שחושיו הטבעיים חולקים עליהם. ידוע שהיו מקרים שבהם טייסי־קרב מנוסים טסו במהופך משום שהאורות על הקרקע ניראו להם ממש ככוכבים — אף שמכשיריהם הורו להם אחרת”.
במקביל, חושינו האנוכיים עלולים להוליכנו שולל במובן הרוחני. ישוע אמר שלעושר ’מדוחים’, ופאולוס הזהיר כי עקב ”אהבת הכסף... [יש] שסטו מן האמונה” (מרקוס ד׳:19; טימותיאוס א׳. ו׳:10).
כאורות מנצנצים מטעים, מטרות חומרניות נוצצות עלולות להורות לנו על הכיוון הלא־נכון. במקום לשמוח ”בממשות הדברים המקוּוים”, תצוגה ראוותנית של העולם העובר עלולה להסיטנו מן הדרך (עברים י״א:1; יוחנן א׳. ב׳:16, 17). אם אנו ”שואפים” לנהל אורח־חיים של עשירים, קרוב לוודאי שייוותר לנו זמן מועט לצמיחה רוחנית (טימותיאוס א׳. ו׳:9; מתי ו׳:24; עברים י״ג:5).
צעיר נשוי בשם פטריק הודה שהוא ואשתו הקריבו מטרות רוחניות על מזבח רמת־חיים גבוהה יותר. הוא מסביר: ”הושפענו מבעלי המכוניות הגדולות והבתים המפוארים שבקהילה. אף שמעולם לא שכחנו את תקוות המלכות, חשבנו לעצמנו מדוע שלא ננהל גם חיי־נוחות. אך עם הזמן, הבנּו שאושר אמיתי נובע משירות יהוה ומהתפתחות רוחנית. כעת חיינו הם שוב פשוטים. הפחתנו את מספר שעות־העבודה שלנו, והתחלנו לשרת כחלוצים רגילים”.
אמונה תלויה בהיענות הלב
היענות לבבנו ממלאת גם היא תפקיד חשוב בטיפוח ביטחון ביהוה. לאמיתו של דבר, ”האמונה היא ביטחון בממשות הדברים המקוּוים, הוכחת דברים שאינם נראים” (עברים י״א:1). אך אם לא תהא היענות בלבבנו, קרוב לוודאי שלא נשתכנע (משלי י״ח:15; מתי ה׳:6). לכן השליח פאולוס אמר ש”לא לכל בני אדם האמונה” (תסלוניקים ב׳. ג׳:2).
אם כן, כיצד נשמור על היענות לבבנו לכל ההוכחות העומדות לרשותנו? באמצעות טיפוחן של תכונות המשקפות יראת אלוהים, תכונות המעשירות ומעודדות אמונה. פטרוס הפציר בנו ’להוסיף על אמונתנו את המעלה המוסרית, הדעת, כיבוש היצר, הסבלנות, החסידות, האחווה והאהבה’ (פטרוס ב׳. א׳:5–7; גלטים ה׳:22, 23). מאידך, אם אנו מנהלים חיים אנוכיים או עובדים את יהוה כדי לצאת ידי חובה, לא יהא זה הגיוני לצפות שאמונתנו תגדל.
עזרא הסופר ”הכין לבבו” לקרוא את דבר יהוה ולעשותו (עזרא ז׳:10). גם לבבו של מיכה גילה היענות. ”ואני, ביהוה אצפה. אוחילה לאלוהי ישעי. ישמעני אלוהַי” (מיכה ז׳:7).
מגדלנה, שהוזכרה קודם לכן, גם מחכה בסבלנות ליהוה (חבקוק ב׳:3). היא אומרת: ”כבר יש לנו גן־עדן רוחני. השלב הבא, גן־עדן גשמי, יבוא במהרה. בינתיים מאות אלפים מצטרפים להמון הרב. אני מתרגשת מאוד בראותי אנשים כה רבים נאספים לארגון אלוהים”.
מייחלים לאלוהי ישענו
ההתמדה להחזיק בביטחוננו ללא הרף עד הסוף דורשת מאיתנו להאמין ולהקשיב קשב רב להדרכה שאנו מקבלים מאת יהוה וארגונו. הדבר בהחלט שווה את המאמץ. טייס מרגיש סיפוק רב כאשר לאחר מסע ארוך וקשה, הוא מאבד גובה ולבסוף מגיח מבין העננים הכבדים. שם, פרושה לפניו הארץ — ירוקה ומוכנה לקבלו בזרועות פתוחות. למטה נמצא מסלול הנחיתה של שדה־התעופה, מוכן לקראתו.
גם לנו מצפה חוויה מרגשת. עולם קודר ומרושע זה יפנה את מקומו לארץ חדשה שבה ישכון צדק. אלוהים יקדם אותנו בברכה. נוכל להגיע לשם אם נישמע לדברי מחבר התהלים: ”כי אתה תקוותי, אדני יהוה, מבטחי מנעוריי... בך תהילתי תמיד” (תהלים ע״א:5, 6).